אבא שלי

ההספד שנישא בהלוויתו של אבא שלי, רפי שרגל, ביום שלישי, 14 ביוני 2011, י"ב בסיון תשע"א, בבית העלמין סגולה בפתח תקוה

רפי,
עומדים אנו כאן חבריך מארגון ההצלה הלאומי של ישראל, מגן דוד אדום, ולא מאמינים.
לא מאמינים שאינך עימנו עוד. כשהועברה אתמול ההודעה על מותך לאחר מחלה קשה, אחרי ההלם הראשוני אמרו כולם דבר אחד: "אגדה מתה".
כי אתה רפי, היית בקרב חבריך  במד"א מרחב דן לאגדה עוד בחייך.

עברת כברת דרך ארוכה במד"א מרחב דן, סניף תל אביב, עבדת במגוון תפקידים, היית נהג אמבולנס ותורן מוקד וקצין משמרת, אבל תמיד נזכור אותך בתפקידך האחרון, "מוקד 1" המיתולוגי.

אהבת את העבודה במד"א. מד"א היה בשבילך ביתך השני.
בעבודת השגרה, במלחמות ובפיגועים.

גם בפעם היחידה שסגרו את מד"א בשל שביתה, נשארת בתחנה וסירבת לעזוב, כי אמרת ש"את מד"א לא סוגרים אף פעם!"
(לחצו על הרמקול: אבא מתראיין על השביתה. ד)

interview

את כל אחד מהתפקידים שמילאת ביצעת במקצועית רבה וזכית בתואר עובד מצטיין.
אבל מעבר למקצועיות הייתה לך נשמה ענקית וטובה.

שלמה ארצי בשירו האיש ההוא שר:

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות…"

דומה כי השיר נכתב עליך.

אבא, רפי שרגל, אפריל 2011, טבריה

ובאמת אנחנו שואלים: איפה ישנם עוד אנשים כמוך, תמיד עם עיניך הירוקות והטובות, החיוך, חוש ההומור הכל כך מיוחד שלך, הבדיחות והקללות בפולנית ואיך אפשר בלי הסיגריה הנעוצה בזווית הפה.

ניווטת היטב את עבודת המוקד עוד הרבה לפני עידן ה-GPS והמחשב.

כשהתעצבנת זה היה רק לזמן קצר. כשכעסנו עליך על ששלחת אותנו לקומה רביעית בלי מעלית היית תמיד תוקע איזו בדיחה בשרגלית מדוברת והכעס היה נשכח כלא היה.

רפי,
יגאל אלון אמר פעם, "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

כולנו כאן משום שאנחנו יודעים את עברנו ומכבדים את אלה אשר אינם עימנו עוד.

שולחים אנחנו תנחומים לאלמנתך אסתר, לילדיך ולנכדיך, ומבטיחים להם כי מד"א יהיה להם למשפחה חמה לעד.

נוח על משכבך בשלום, ומשיירת מלאכי השמיים המלווים אותך מעלה אנחנו מבקשים שישמרו עליך היטב כי אתה ראוי לכך.

יהיה זכרך ברוך.

(רונן כהן, בשם עובדי מד"א)

———–

הספד ביום השלושים למותו, 13 ביולי, גילוי מצבה

ברק עבר, שכיב מכל רע כרע ונטל, אב מילדיו, סב מנכדיו, רעיה בצומת ננטשה, ובעת קציר ובציר של נחת ורוגע, נגדע משען וראש, ואנו כורעים שפופים, חסרי אונים, לעומת איתני הטבע.
נכדים, ילדים, אסתר, קבלו את דרך כל בשר, זקופים, זקופים.
רפי, אנחנו יודעים שידעת והסתרת בגבורה, לא רצית להכביד, ואנחנו ביקשנו, התחננו, התפללנו, "רפא אל" לרפאל, והוא לא שעה, והכריעך.
אותך רפי נזכור, ואיתך אסתר בלבנו ננצור.
שלום לאפרך חברי, גיבור.

(מאיר)

——-

29 באוגוסט 2011, אבי צור, נהג אמבולנס לשעבר, נזכר:

זה קרה בשמונה בבוקר, תחילת מלחמת לבנון הראשונה. קיץ 1982.
משמרת שנייה שלי בקריירה הקצרה.
אבא שלך תיגבר אז את המרכזייה. בתחנה היו חסרים חובשים ונהגים בגלל המלחמה.
פתאום הוא קורא לי ברמקול.
נהג שנכנס לתדלק ליד הספארי חטף התקף לב.
לא היתה ברירה, לא היו חובשים ונהגים אחרים זמינים. הנט"ן היה עסוק בהחייאה במקום אחר.
הוא אמר לי לא להתרגש, ציוות אותי עם חובש נער מתנדב ויצאתי לדרך.
הפעלתי סירנה והרגליים רעדו לי. ניסיתי שלא להסגיר את המצב הלא סימפטי של הנהג-חובש.
אבא שלך קלט, ואני לא יודע מאיפה, שאני עובר טלטלה הגונה. הוא דיבר איתי כל הדרך בקשר. הרגיע.
נתן לי הוראות מדויקות איך לטפל במקרה. ואכן, בשטח היה נהג כבן 60, חסר הכרה, מחרחר. יותר מת מחי.
התחלתי לבצע בו החייאה כשאבא שלך לא עוזב אותי לרגע בקשר.
מרגיע, נותן עצות חכמות, כשהעצה הכי טובה הייתה לעמיס אותו על האמבולנס ולטוס לתל השומר.
הוא הודיע בטלפון לבית החולים כי אנחנו בדרך. בחוץ כבר חיכו לנו צוות של רופאים ואחיות.
האיש הגיע חי אל בית החולים רק בזכותו.

(אבי צור)

————————————————————————————
עוד על האבל

המדריך ליתום המתחיל.
עשרה דברים שאבא שלי אהב במיוחד.
המכונית של אבא.

30 מחשבות על “אבא שלי

  1. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » המדריך ליתום המתחיל‏

  2. תנחומיי . חבל שלא פרסמת את תמונתו. כך התמונה היתה ברורה יותר .
    נזכרתי באבא שלי .ב פרידה לפני .בראשון לציון, הזמנתי לשנינו בקבוק יין רוזה, אמרתי "אפילו שאתה לא שותה , היום בגיל 82 הגיע הזמן, שתספר לי מה שלא סיפרת, הוא חייך ואמר מה ששנינו יודעים:שמעתי דברים שלא ידעתי, נכנס יין (70 בגימטריה)יוצא סוד(70)וכך היה במשך ארבע שעות את החורפי הזה של ראשית פברואר 1994 , לא אשכח, גם לא את הסודות שסיפר לי שם ליד היקב בראשל"צ, אבי צדוק ,זכרונו לברכה .

  3. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » Dead line‏

  4. נשמע שאבא שלך היה אדם מאוד מיוחד, וכמי שעוקב מרחוק, כבר שנים, אחרי הפעילות שלך – אני יכול לומר שניכר שהרוח שלו עברה גם אליך ואני משוכנע שלעוד הרבה אנשים, לפי ההספד המרגש, המקסים והמיוחד הזה.
    משתתף בצערך, דבורית, ומודה לך על השיתוף.
    טל

  5. שלום,

    קיבלתי את הקישורית בירושה ממקורב.
    כמי שהכיר את רפי מיומו הראשון במד"א, עם לילות וכל הקשור (ולא מד"א המרובע של המדים והמוקד).
    שם ברחוב מאז"ה 13 בתל-אביב, בתחנה משנת תרפפ"ו,
    עם רכבים שלא תמיד עובדים פיקס, עם סביבה יזמית של אז (וללא המדים והפקידים המתעלקים על הצוות).
    שם היה אפשר לראות את הבן-אדם בממשי, לא פלברות לא סיפורים, לא איפור, לא גלח"צ.
    יאללה תקום יש נסיעה ל…" והכל באמיתי, ורפי קילל וקם (בקיץ ובליל סופה),
    כמו קאובוי אמיתי.

    אחלה גנב סוסים היה האיש (במובן שניתן לסמוך על מילתו עד הסוף ובלי להתחרט). ועל כאלה חבל שנוטשים את המשמרת.
    אך גם זה קורה, ואלה שנותרו ממשיכים לסחוב.

    ביי

  6. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » רייטינג נפרד ממנחם בן ורזי ברקאי הוא הכי מעצבן‏

  7. הדברים מרגשים, אין מה להגיד. האהבה וההערכה פורצים מכל מילה.
    אבל כל זה מתגמד אל מול התמונה …

    מעורר בי צער גדול שלא הכרתי אותו.

  8. קצת עצוב שעל זה תהיה התגובה הראשונה שלי בבלוג החדש, אבל…
    אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה קשה זה לאבד אבא. כולי תקווה שתזכרי אותו בחיוך ולא בדמעה.. נשמע שהיה בן אדם אדיר. ונשמע שזה תורשתי…

    תהיי חזקה דבוריתי.

  9. ניכרים דברי האמת
    מחבריי העבודה של האבא ז"ל
    אבל האמת אני מחכה לראות דברים שאת כותבת
    על האבא ז"ל,את שניחנת בכזה כושר כתיבה
    וניתוח .
    אז בבקשה כיתבי לנו את דברי ההספד המרגשים שלך.

  10. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » עשרה דברים שאבא שלי אהב במיוחד +‏

  11. דמעות זולגות על לחיי…
    מרגש לפגוש כאלה אנשים, אפילו במותם
    המבט שלו, בתמונה, עשה לי זץ בלב..

  12. דבורית, צפיתי הערב בתוכנית הקיץ בערוץ אחד.עם הופעתך בתוכנית והצגתך על-ידי המנחים אמרתי לעצמי, את הבחורה הזו אני מכירה מילדות.ובאותה עת נזכרתי שעיני נתקלו במודעת אבל על מות אביך שהתפרסמה בעיתון ידיעות שהשאירה אותי עצובה והמומה.. דבורית, אינני יודעת אם את יודעת וזוכרת מי אני? אך שקראתי על מות אביך כאב לי מאוד. את הורייך הנני מכירה מילדות. הורי(הניה ועוזר) והורייך היו חברים טובים. שבתות רבות התארחנו אצלכם בהיותי ילדה.עם השנים הורינו התרחקו האחד מהשני אינני יודעת מדוע?ניסיתי לחפש עלייך מידע מאינטרנט וכך הגעתי לכתבתך על מות אביך. התרגשתי מאוד עם קריאת הכתבה וביחוד שראיתי את תמונת הורייך.מזה שנים רבות לא ראיתי אותם. מסרי לאימך את תנחומי ומאחלת לכם שלא תדעו יותר צער.

  13. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » המכונית של אבא‏

  14. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » איך עברה חצי שנה?‏

  15. איש יקר.
    אהבתי אותו מאד, ולמדתי ממנו המון כמתנדב נוער וכעובד.
    אחד מסגולותיו היתה, שתמיד ידעת היכן אתה עומד איתו.
    אשה את זכרונו עמי לנצח.

  16. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » שנה למות אבא‏

  17. פינגבק: בשביל מה צריך בלוג כשיש פייסבוק? « לחיות את חייה

  18. פינגבק: בשביל מה צריך בלוג כשיש פייסבוק? « לחיות את חייה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s