גילוי נאות מאוד

הנה זה קרה: היום הסתיימו סופית יחסי העבודה המפוקפקים שלי עם רשות השידור בכלל, ועם הערוץ הראשון בפרט. כמו כל קשר, גם זה התחיל באופוריה. כמו כל רומן (ככה זה אצלי לפחות), גם זה נגמר בזעם ובטינה, בתסכול ובאכזבה.

בסוף אוגוסט האחרון, באחד מאותם ימים מהבילים ומטשטשי חושים, לקראת עליית העונה החדשה של "גילוי נאות", הוצע לי להגיש בה פינת ביקורת טלוויזיה שבועית, יחד עם עוד הצעות, שבאותה עת לא היו רלוונטיות מבחינתי. לאחר מכן אפילו דיברו איתי על כתבות שטח – ובכלל, השמים הם הגבול. למה לא, הסכמתי בשמחה.

שינסתי מותני והתגייסתי למשימה, חיכיתי לצילום הפיילוט לפינה, אך לא, מה פתאום פיילוט. ביום בו הגעתי לאולפן, והנה אנחנו בספטמבר, כבר הוקלטה ושודרה התוכנית הראשונה, ובכיכובי. אוקיי, לא ממש בכיכובי, יש כוכבים אחרים בשמי "גילוי נאות", אבל זכיתי לשתיים וחצי דקות התהילה שלי. כך חלפו ארבעה שבועות של אושר, אוקיי, לא בדיוק אושר, אבל שבועות שכללו עבודת הכנה ממושכת, שהסתכמה באותן שתיים וחצי דקות מדי תוכנית.

כדי לנהוג כליידי אקצר ואסכם רק שהפלירט הקצר נגמר ביוזמתי, עקב חילוקי דעות אמנותיים על מהות הפינה.

לאחר שהכרזתי את שהכרזתי ושלחתי מייל פרידה זועף, ארזתי את מיטלטלי הלא קיימים, ופרשתי. לא נותר לי אלא להמתין לכסף שיגיע, סכום (מביש לספר כמה) שסוכם ביני לבין בא כוח הערוץ על כל פינה.

אוקטובר עבר.
נובמבר עבר.
דצמבר עבר.
ינואר הגיע.

שאלתי, מה עם הכסף?
אמרו לי: שלחי מכתב.
שלחתי. כלום לא קרה.

פברואר הגיע.
אמרו לי: שלחי מכתב מעורך דין. שלחתי, ובמכתב התרעה, שאם לא יגיע הכסף עד מועד מסוים, אפתח בהליכים משפטיים.
ביום בו עבר המועד, וכסף אין, ה-21 בפברואר, התייצבתי בבית הדין לתביעות קטנות, והגשתי תביעה. אך מעשה שטן, בעוד אני בבית הדין, התקשרו הנאותים לעורך הדין החתום על המכתב, ואמרו, תכף תכף, עוד שנייה היא מקבלת את הכסף.

אבל אני, למודת סבל, החלטתי, שעד שלא יגיע הכסף, לא אבטל את התביעה. ואכן, השתדלויות מרובות נעשו בערוץ החרוץ כדי שאקבל את הפרוטות האומללות שלי. לא לפני שטורטרתי טרטורים חוזרים להביא פטור ממס, ואחר כך "ואת המקור, ולא העתק". ככה זה ברשות השידור, נורא מקפידים שם על הכל, על קלה כחמורה.

ב-30 במרץ אירע הנס. הגיע אלי הצ`ק, אמנם טיפה פחות כסף, לא בדיוק מה שסיכמנו, אבל הגיע. עכשיו נותר לי רק לבטל את התביעה, והיום כאמור הגיע האישור. בוטלה.

וכך, יותר מחמישה חודשים, כמעט חצי שנה אחרי שנפרדתי מהערוץ הרצוץ קיבלתי את הכסף שלי, זאת אומרת מעט פחות, ובלי הצמדה וללא ריבית של שקל אחד אפילו. ולא לשכוח שבזבזתי כבר 87 שקלים על הגשת התביעה, והטרחתי חבר שיספק לי סעד משפטי.

אז בפעם הבאה שתקראו כל מיני ידיעות מרעישות וחדשות מחממות לב על הערוץ שמשנה את פניו, ועל מנכ"ל חדש ויו"ר חדש וכל מיני חידושים והמצאות, היזכרו בסיפור הקטנטן והלא ממלכתי במיוחד הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s