זמן זה קצף

ארבעה חודשים בדיוק עברו מאז עזבתי את בניין המערכת, את החדר שביליתי בו יותר שעות מאשר בבית שלי. אחרי שלוש שנים בכפל תפקידים, מבקרת הקולנוע וסגנית העורך, החלטתי לחיות כאחד האדם, במשרה אחת בלבד. הייתי משוכנעת שמאותו רגע מפל של זמן יזרום לחיקי, ושעכשיו אוכל לסמן וי על אלפי דברים אותם לא הספקתי לעשות תוך כדי המירוץ המטורף אחר זנבי ואחר ראשו של הגיליון הבא. למשל, לשטוף את כל הכלים פעם וחצי ביום. למשל, להתחיל לחסל, כלומר לגמור את ערימות הספרים שהתגודדו חסרי מנוחה ליד המיטה שלי, ועל המדפים, ועל השולחנות, בועטים בדפיהם בעצבנות. למשל, להתחיל לכתוב את הספר שלפחות שני אנשים מחכים לו. למשל, לפצח את השיטה ולהבין איך אני מוציאה לא רק לחם מן הארץ, אלא גם חמאה. למשל, לעבור כבר את המבחן בתיאוריה, למשל, להרוויח כסף מכל תוכנית טלוויזיה או רדיו בה אני מתארחת, למשל, לטפח חיי חברה סוערים ולהפוך לנערת מסיבות שרק צריכה לסנן את ההזמנות לאירועים השונים, למשל, לכונן קשרים חבריים עם כמה אנשים מהעבודה, קשרים שלא התאפשרו במהלך מחול השדים של השגרה, למשל, ללכת למכון הכושר בכל יום, ולא לשכוח עמידת ראש של לפחות חמש דקות, למשל לישון 7 שעות ביממה, ובשעות קונבנציונליות.

מתוך הלמשלים האלו התממשו די מעט דברים. כן, אני החניכה המצטיינת במכון הכושר, ועושה עמידת ראש כמעט כל יום. למה? זה ממריץ את מחזור הדם, וממש מעולה לעור הפנים. הרעיון הכללי הוא לעשות דברים הפוכים לאלו שאנחנו עושים בדרך כלל, זה טוב גם כתרגילים, וגם בכלל, כדרך חיים, זה מערבל את המערכת, מרענן ומטלטל אותה. ואני גם מצליחה לישון, ברוב המקרים, לפי הספר. החיים במסלול הרגוע יותר נוחים, אין להכחיש, ועל השאלה איך הצלחתי לחיות כל כך הרבה זמן באורח חיים ספרטני של  12-20 שעות עבודה ביממה אין לי תשובה חד משמעית, למעט מבנה אישיות, אה, קצת, איך אגיד, שונה.

אבל אם מישהו מעלה בדעתו שיש לי זמן פנוי כעת, ושלעתים, אפילו לחמש דקות, אני מוצאת את עצמי תוהה מה אעשה עכשיו, הוא טועה, ובגדול מאוד. הזמן, מתברר, הוא יצור מאוד גמיש וחמקמק. הוא מסוגל להתכווץ ולהצטמצם כאילו היה חיית החושך, ומבלי משים אני שומעת את עצמי חוזרת שוב ושוב על המשפט "אין לי זמן", ולא מאמינה שאני עדיין אומרת אותו. יש כל מיני דרכים לניהול זמן, ולבצע בו כל מיני מעשים מגונים, אני יודעת, אבל הוא יצור כזה זדוני וחמקמק, ובינתיים הוא מנצח אותי, ולא אני אותו. אבל, ידידי, לא לעולם חוסן. עוד אמצא את הדרך לעקוף אותך בסיבוב. 
 
השבוע הגעתי למערכת, לא סתם בהתנדבות, אלא כי החליפו לנו את הטלפונים הסלולריים. מפלאפון לסלקום. בינתיים רק צרות יש לי מההחלפה הזאת, אבל לא על זה רציתי לספר. נכנסתי לחדר הישן שלי, שכבר שני אנשים התחלפו בו מאז עזבתי, והנה על הקירות הגברים של חיי. אף אחד לא טרח להחליף אותם באחרים, אולי כי הם באמת הכי מוצלחים: נייט מ"עמוק באדמה", איידן מ"סקס והעיר הגדולה" וג`ק מ"אבודים". חייכתי אליהם. הם חייכו אלי בחזרה, ואז הלכתי.

2 מחשבות על “זמן זה קצף

  1. את גולום, שמשום מה לא הוזכר פה. לגבי שלושת האחרים, הם נאים גם בעיניי וטרם הגיע לידיי תמונה של גבר שווה יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s