נערת פוסטר

 

בחדר העבודה שלי, משני צדדי, יש פוסטרים ממוסגרים. משמאל "שמש נצחית בראש צלול", ומימין "אבודים בטוקיו". בדירה הקודמת כיכבו "ז'יל וג'ים" ו"נהג מונית". מה הקשר ביניהם? אנשים אבודים, קשרים מקולקלים, אאוטסיידרים שמסתכלים על המיינסטרים מרחוק. טעם קצת תיכוניסטי כזה, לא? מודה באשמה. לא התגברתי ולא התבגרתי.

חוץ מקישורים רעיוניים אני אוהבת להשתעשע גם בקווקווים בין סרטים ויוצריהם, ועכשיו אנסה לעשות את זה עם סרטי קאן, או לפחות עם שני הפוסטרים הנוכחיים שלי. אתמול הוכרזו הסרטים שישתתפו בפסטיבל קאן ה-59, שייפתח ב-17 במאי. הייתי שם, לראשונה בחיי (רוב הזמן אני משוכנעת שגם האחרונה), לפני שנתיים, לשלושה ימים בלבד. לא קיפצתי ממסיבה למסיבה, אלא יותר מאולם הקרנה חשוך אחד למשנהו. נכון, צעדתי פעם על השטיח האדום, ולא היה דבר מביך מזה, כך שטמנתי בלי חן את ראשי בקרקע האדומה (הוא לא מקסים ביופיו, אבל הוא באמת אדום), וחציתי את הכמה עשרות מטרים עד האולם. הסרט ההוא, שבשלו צעדתי על השטיח – זאת הייתה הדרך היחידה להגיע לאולם – היה "מחול הפגיונות", ובאותה הקרנה נכח גם קוונטין טרנטינו ("אם יש שלב מעבר לגן העדן, הרי זה המקום בו אני נמצא", אמר אז מר ק') ששפט בפסטיבל.

מי שאירחה לו שם לחברה הייתה סופיה קופולה, שהשנה מגיעה לפסטיבל עם סרט חדש המשתתף בתחרות, "מרי אנטואנט", עם קירסטן דאנסט (מ"שמש נצחית"). פעם נהגתי לומר שאני לא אוהבת סרטי תלבושות. היום אני מוכנה להתנסות (כאילו שיש לי ברירה) בכל, בעיקר כשמי שחתומה עליו היא הנסיכה הקסומה מיז קופולה. אגב, תפקיד קטן יש שם גם לשרה אדלר הישראלית, שבטח הכרתם אותה כבר ב"פרשת השבוע", הדרמה של הוט שהעונה הראשונה שלה הסתיימה ממש באחרונה, ובקולנוע היא מופיעה כעת ב"שנת אפס" המצוין (והנה מועדי ההקרנות, שלא תגידו "איפה? מתי?"). אדלר כיכבה בסרט של גודאר, "המוזיקה שלנו", שהוצג בקאן לפני שנתיים (ולא הגיע לפה בהקרנות מסחריות, אלא לכמה ספוראדיות). אני צפיתי בו בקאן, ובהקרנה נכח גם גודאר שדיוקנו קישט אז את העמודים הראשונים של היומונים שהופצו בפסטיבל, וזכה לתשואות ארוכות מהקהל.

גם אלמודובר מגיע עם סרט חדש, "Volver", עם פנלופה קרוז. לא אהבתי את הסרט האחרון שלו, "חינוך רע", אבל אני מקווה שהפעם יחזרו יחסינו להיות כמו בימי "דבר אליה".

עוד חיבור לימי קאן שלי אני יכולה למצוא ב"בבל" , הסרט החדש של אלחנדרו גונזלס אינאריטו, במאי "אהבה נושכת" ו"21 גרם". פה משחק גואל גרסיה ברנל, שהגיע אז לקאן עם "דרום אמריקה באופנוע", ונהניתי לראות אותו במסיבת העיתונאים, אחת הבודדות שהצלחתי להשתחל אליהן. למה? כי הכל שם ממותג וממודר, ויש בקאן שלטון קאסטות חסר רחמים של שווים ושווים יותר מבין העיתונאים, עם תגים ייחודיים וכאלה.

במאי נוסף שאני הולכת אחריו באש ובמים הוא ריצ'רד לינקלייטר, שמגיע עם Fast food nation על זוועות המזון המהיר, נושא שמדבר מאוד אל מי שהסופרמרקט שלה הוא ניצת הדובדבן, וארוחות הצהריים שלה מורכבות מקינואה, קינואה ולפעמים גם קינואה.

גם קן לואץ', הבריטי הלוחם פה, עם The wind that shakes the Barley  "מבט אוהד על הרפובליקנים באירלנד של המאה ה-20". חשוד, אבל אמתין בסבלנות. התסריטאי שלו, פול לברטי כתב גם את "16 מתוק" ואת "קוראים לי ג'ו", שזה מרגיע במקצת.

מאז 2001, אחרי שעשה את "דוני דרקו", העולם מחכה לסרט הבא של ריצ'רד קלי, הגאון הצעיר (עכשיו הוא כבר בן 31). בינתיים, לפני כמה חודשים זכיתי לצפות בסרט הרע של השנה, "דומינו", שהוא כתב לו את התסריט, אבל אני מקווה שזה לא אומר כלום, ושהכל בגלל שהתסריט שלו נאנס בפראות. הפעם, ב-Southland tales , כמו ב"דוני דרקו", הוא גם כותב וגם מביים: 2008, גל חום בלוס אנג'לס מסתיים במסיבת 4 ביולי פרועה. עם דה רוק, שון וויליאם סקוט, שרה מישל גלר ומנדי מור. ומה, לא נראה לו שאני מחכה בעצם לג'ייק ג'ילנהול (וצריכה להסתפק בו רק ב"הר ברוקבק"), שב"דוני" הבנתי שהוא הדבר הבא?

הנקודה הישראלית 
1. שני סרטי סטודנטים ישתתפו בקאן במסגרת CINEFONDATION
האחד של יניב ברמן מאוניברסיטת תל אביב, "גם ילדים התחילו קטנים", על ילדים המשתלטים ליום אחד על חטיבת הביניים בה הם לומדים.
שני של נדב לפיד מסם שפיגל, "החברה של אמיל".

2. דובר קוסאשווילי יציג את התסריט החדש שלו בסדנת פרה-פרודקשן.

3. איליה סולימאן ("התערבות אלוהית") יהיה בחבר השופטים.

מבט נוסף על קאן אצל יאיר רוה, האתר הישראלי הראשון שהעלה את הדיווח.

10 מחשבות על “נערת פוסטר

  1. אני טוען כבר הרבה זמן שמאז דוני דארקו (שראיתי לפחות 12 פעמים מתועדות), קלי צריך לשבת בבית ולא לגעת יותר במצלמה (או במחשב, או בכל דבר שעלול להוביל אותו לסרט נוסף). זה רק יהרוס את הילת הוואו שלו.

    12 פעמים. גם אני לא התבגרתי.

  2. מוזר או שלא
    "שמש נצחית בראש צלול", "אבודים בטוקיו". הם מן הסרטים האהובים עלי ביותר וליוו אותי לילות וימים רבים בלופים אינסופיים.
    אל השניים האלה הייתי מוסיפה את "אני אתה וכל השאר" של מירנדה ג'וליי

  3. יהיה מצחיק לעשות דיאלוג בין דה נירו של נהג מונית לבין ביל מאריי של אבודים בטוקיו
    שתיקות מעיקות, אבל שונות זו מזו.
    אפילו איזה קומיקס של ילדה שיושבת בבית והדמויות קופצות אליה מהפוסטרים (יאללה הרבה כסף, זכויות וכו',מצטער…)

  4. מהסרט החדש של ריצ'ארד קלי כשהקאסט מורכב ממנדי מור, שון וויליאם סקוט, דווין ג'ונסון (או בשמו המקצועי, למרות שהוא כבר 3 שנים לא מתאבק, "דה רוק"). גולת הכותרת שקווין סמית' משתתף בסרט, אז יכול להיות שרק בשבילו יהיה שווה לחכות לסרט.

  5. הציפיות רק גוברות מהחדש של קלי. הוא הרי לא אדיוט.
    חוץ מזה רציתי להודות לדבורית שרגל, כי בגללה חלמתי חלום משעשע בו איתן פוקס וגל אוחובסקי פותחים קולנוע בקרית שמונה.

  6. אבל בחירת השחקנים שרמת המשחק שלהם שואפת לבינוניות ומטה, כולל שרה מישל גלר, כשלא מכלילים את "באפי קוטלת הערפדים" ברזומה שלה, תמוהה בעיניי. קווין סמית' הוא היחיד שיכול למשוך אותי לראות את הסרט, אם לא בקולנוע אז בDVD.

  7. נראה לי שקלי התחשב ביכולותיהם של השחקנים שלו, כשליהק למשל את דה רוק לכוכב איגרוף ואת שרה מישל גלר לשחקנית פורנו (לא שהיא הייתה כזו, אבל זה בהחלט תפקיד שהיא יכולה לשחק, ראה משחקי פיתוי). אני חושב שהתוצאה תהיה סרט מלא התייחסויות להוליווד של היום, ואני מקווה שהוא יהיה ראוי.

  8. יכול להיות דיאלוג מצחיק.
    ובעניין קלי – אני נוטה עכשיו לחכות להתרגש. מקסימום אתאכזב. מה כבר יכול להיות. זה הרי קורה יום יום.

  9. הולך להיות מעניין השנה בקאן. את סופיה אני מאוד מעריך עקב חמש ילדות רעות, המלנכולי והנהדר (ולו רק בגלל הפסקול של אייר). את אבודים בטוקיו טרם ראיתי (כן כן, הבושה) אבל שמעתי בעיקר רק דברים טובים. הדברים הרעים היחדים שיש לי על קופולה ג'וניור היא העובדה שמשום מה, בכל הסרטים שלה, יש איזו בלונדינית חיננית באמצע. באבודים זאת הייתה סקרלט ג'והנסון, ופה ובחמש ילדות זו קריסטן דאנסט. עוד דבר שאני שונא אצל קופולה היא העובדה שאבא שלה דחף אותה בכוח לסנדק 3, וזאת אחת מהסיבות למה הסרט (די) מחורבן. מלבד זה, היא אחלה.
    לעומת הדעה הרווחת הכול, אני אישית מאוד מאוד לא אוהב את אלמודובר. לא יודע למה. אולי זה המיניות הקינקית המתפרצת מהסרטים שלו, אבל אני לא יכול לראות את הסרטים שלו. טוב, למעט הכול אודות אמא שהיה לא רע בכלל.
    עוד שילוב פעולה בין ברנל לאינאריטו? נהדר. אם גם פה נראה את הרחובות המחוספסים של מקסיקו דרך עיניים שונות, אני אהיה הראשון בכניסה לקולנוע (או בספריית הוידיאו אם יחליטו לא להקרין אותו פה)
    את קן לואץ' פגשתי לראשונה בסרט שהוא עשה על מלחמת האזרחים של ספרד (על תמימות וחופש או משהו), ולכן היה לי קצת קשה לראות את סרטיו האחרים שמדברים על בריטניה האפורה והשבורה. למרות השוק הראשוני אני נהנתי נורא מ16 מתוק והסרט שבא לפניו (עם עובדי המסילות)
    ריצ'רד קלי לא כתב את דומינו. זה האח התאום הרשע שלו, שבמקרה אוחז אותו שם שכתב. טוב ברצינות, קורה שמועדים. במיוחד אחרי שאתה עושה את יצירת המופת דוני דארקו (זה רק אני או שהארנב ממש חמוד?), ואתה נותן את התסריט לטוני סקוט (האח הפחות מוצלח בהרבה מרידלי) הסוללת כוכבים מתריעה קצת, אך בכל זאת ניתן לקלי סיכוי.

    נ.ב לי בחדר יש פוסטר של הנוסע השמיני 4, רק כדי שבכל פעם שאני נכנס לחדר יעלה חיוך על פניי, כשאני אראה מי כתב את התסריט (מי שכמובן אחראי על הזוועה הזאת הוא ג'וס ווידון הגאון שאחראי על באפי, אנג'ל ופיירפליי ז"ל(

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s