סופרים כוכבים

בכל יום שני, כשמתקשרים אלי מ"עכבר העיר" כדי לבקש ממני את דירוג הכוכבים לסרטים שעולים באותו שבוע אני מתחלחלת מחדש. הייתם חושבים שכבר התרגלתי לכך אחרי כל כך הרבה שנים אבל לא, בכל שבוע אני מופתעת שוב, נאנחת בצער, ובסופו של דבר נותנת את תחזית הכוכבים שלי, מרגישה כאילו העליתי את כל ילדי (כשלושה עד חמישה סרטים בשבוע) לעולה.

פעמים רבות מתקשרת דנה מ"העכבר" לפני שהספקתי להקדיש מספיק זמן הגות לסרטים החדשים עליהם אכתוב ביקורות לאותו שבוע. כי בין החוויה הראשונית שעוברת עלי במהלך הצפייה, בנוסח "אהבתי"/ "לא אהבתי", או "אהבתי, אבל", או "לא אהבתי, אבל", מפרידות 300-500-700 מילה, שהכתיבה שלהן אינה מתמצית בשליפת הכוכבים, אלא בקריאת חומרים, מחשבה וכתיבה. תהליך הכתיבה אגב, בעיקר כתיבת ביקורות, תמיד נמצא באזור הדמדומים של הקסם והמסתורין, ואף פעם, גם אם אני יודעת איך תיראה הפתיחה אני לא יודעת איך ייראה ההמשך, מאחר שהחומרים והיחס שלי אליהם, והמילים עצמן מובילים אותי בחוטמי קדימה.

ברור שזה קל נורא כשיש סרטים שאהבתי עד כלות, כמו למשל "הר ברוקבק", "לילה טוב ובהצלחה" או "מחבואים", שאז אין לי ספק קל שבקלים, או מהכיוון הנגדי, נוכח זוועות כמו "דומינו" או "מת לצעוק 4", אבל מה עם כל מה שביניהם? מה עם כל השניים והשניים וחצי, והאחד והחצי, והארבעה והארבעה וחצי, והשלושה? השלושה זה הכי מסובך, למעשה, והמעבר משלושה לשלושה וחצי הוא כקריעת ים סוף בעיני.

היטיב לתאר את דילמת הכוכבים מבקר הקולנוע של "בוסטון גלוב", טיי ברבמאמר מעולה מלפני שנתיים וחצי כמעט, שמפרט את כל הבעיות שבשיטת הכוכבים. הנה כמה פסקאות נבחרות ממנו.

* "…כוכב אחד או שניים מכריזים על כישלונו של סרט. אבל האם מדובר בכישלון שנובע ממיומנות היוצרים, מהקונצפט של הסרט או מסיבה אחרת? במקרה של הכוכבים אין לכך כל חשיבות, אלא אם כן קראתם את הביקורת. אבל מי בכלל רוצה לקרוא ביקורת מחורבנת? מי רוצה לשמוע מרצונו את החדשות הרעות?"

* "… בעיה נוספת, קשה יותר, היא שציונים זהים אינם שווים בהכרח: שלושה כוכבים לסרט אימה יהיו שונים לחלוטין משלושה כוכבים ללהיט האחרון מבית מיראמקס המועמד לאוסקר. בעוד במקרה הראשון שלושת הכוכבים ייראו כהמלצה מופתעת, במקרה השני הם ייתפשו לאזהרה. מה שקובע כאן הוא ההקשר, אבל אותו אפשר למצוא רק בביקורת המלאה".

* " …. מכשול שלישי נובע מכך שרוב הסרטים הם בינוניים. כך היה מאז ומתמיד… ובכל זאת, 'בינוני' פירושו בעיתון שני כוכבים, ובגלל איזו אלכימיה משונה, הדבר מתפרש אצל רבים מהקוראים כ'חובה להימנע'. ייתכן ש'חובה להימנע עד גרסת הווידיאו' יכולה היתה להיות הגדרה קולעת יותר".

מתי אתם קוראים ביקורות, אם בכלל?

ואתם, תגידו את האמת, לא מסתכלים על טבלת הכוכבים ב"עכבר" או ב"טיים אאוט", ובוררים לפיה מה הכי שווה? דעו שזאת השאלה הכי מתסכלת שיכולים לשאול מבקרי קולנוע: כמה כוכבים נתת? למי אכפת, שואלת המבקרת את עצמה ברגע זה, כמה זמן הקדשתי לכתיבה מנומקת של דעתי? ולמי באמת אני עמלה? והנה שאלת מיליון הכוכבים: כמה מצופי הקולנוע באמת קוראים ביקורות לפני שהם מגיעים לסרט, או לפני שהם מחליטים לאיזה סרט ללכת?

או. זה בדיוק הנושא הכי חם כרגע בעולמנו הצר, סלע מחלוקת בין מבקרי הקולנוע לבין מפיצי הסרטים. אלו האחרונים מבקשים שלא נפרסם ביקורות בסופשבוע הראשון ליציאת הסרט. לא אכפת להם לוותר על ביקורות חיוביות שיתפרסמו באותו יום, העיקר שהביקורות השליליות לא יפגעו להם בקופות. כל זה, בגלל ירידה דרמטית במספר הצופים בבתי הקולנוע, שקשורה למצב האולמות, לאיכות ההקרנה, לטיב הסרטים, לעלייה בצריכת די.וי.די ולהורדות מהרשת (לא אני, לא אני).

אבל לא, המפיצים החליטו שהאשם הוא במבקרים, והם שוקלים דרכי ענישה שונות. העובדה שאת "מלחמת העולמות", שהמבקרים לא השתגעו עליו, ראו 250 אלף איש (מקום שלישי בטבלת שוברי הקופות בישראל ב-2005), ו"מר וגב' סמית", למשל, שצבר ביקורות קטלניות משורה ראשונה ועד היציע, הביא לאולמות 220 אלף צופים (מקום רביעי), נעלמת כנראה מעיניהם.

כדרכו של נושא חם כלי התקשורת עטו עליו בשבועות האחרונים בתאווה. בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה בנושא ב-nrg  ואילו היום יש כתבה ב-Markerweek. אתמול הופיעו ב"תיק תקשורת" המבקר יאיר רוה ויגאל גלאי, מנכ"ל גלובוס גרופ (עד לפני שנה עורך "פנאי פלוס", השבועון בו כותב רוה) והתעמתו בנושא (שידור חוזר מחר, שבת, 12:00, ערוץ 2). גם חדר 404 מצטרף למאבק. אני ממש משוכנעת שעדיין לא נורתה היריה האחרונה.

 

תוספת למי שקרא את הכתבה ב-Marker:

א. העובדה שפגישת תא המבקרים נערכה יום אחרי הפגישה שלנו, אנשי "רייטינג", עם נציגי התאחדות ענף הקולנוע הייתה מקרית בלבד. המועד שלה נקבע הרבה לפני שנקבע זמן הפגישה עם ההתאחדות. מאחר שבסוף נוצר רצף כרונולוגי, דיברנו גם על הנושא הזה במהלכה.

ב. לא "החלטנו" בפגישה דבר בנושא, אלא הבענו את עמדתנו הנחרצת כנגד הרעיון לדחות את פרסום הביקורות בשבוע.

ג. מישהו יכול להסביר לי למה דני כפרי מההתאחדות מגדיר את דברינו כ"צבועים ודמגוגיים"?