שורה עשר, בצד

עם מי אתם הולכים לקולנוע? על פניו אין שום סיבה לצפות בסרט עם אדם נוסף, או יותר גרוע, עם כמה בני אדם. הרי מה עושים שם? יושבים בחושך, בדממה, במשך שעתיים, ומסתכלים על המסך. זה לא כמו ללכת למסעדה לבד, כי הרי באכילה בצוותא יש סוג מסוים של הנאה.

ובכל זאת, ספק אם תמצאו אדם אחד ביקום (חוץ ממני) שמעדיף לצרוך את הקולנוע שלו לבד. אנשים אוהבים חברה, ולהיראות לבד, ולא משנה איפה, זה בבחינת כישלון חמור בעיניהם. אבל מבחינתי, ברגע שקובעים עם אדם נוסף ללכת לסרט מתחילות הצרות, ובמקרה שלי יש כמה צרות ייחודיות. ראשית, מציקים לי אלו שאני טורחת להזמין ותוהים אם מדובר בסרט טוב. בכל זאת, הם מקבלים הזמנה חינם, אז למה שלא יפשפשו היטב בפיו של הסוס? אבל, אני אומרת בייאוש, הרי לא צפיתי בסרט, אני צופה בו לראשונה יחד אתכם, אז איך אדע? לפי המדד של מטקריטיק הוא זכה לציון 72. אבל מה זה אומר, מציקים לי. לא יודעת מה זה אומר. זה אומר מה שזה אומר. כדי להימנע מתביעות עתידיות אני מחתימה את הנג'סים המוזמנים על מסמך נוטריוני שלפיו אל להם להשמיע שום טרוניה כנגדי על שהסרט שצפו בו במחיצתי לא היה לשביעות רצונם.

הסיבה השנייה הגורמת לי להירתע מלהזמין אנשים לקולנוע היא סוגיית השעה. רוב בני האדם נוטים לאחר, מכל מיני סיבות, ולסבר את האוזן בשלל תירוצים מקפיאי דם. ואילו אני – ממש לא. ולכן, קביעה עם אדם נוסף מלחיצה אותי בזמן שאני עומדת מחוץ לאולם או בנקודת המפגש ורוקעת ברגליים, תוך מבטים חוזרים ונשנים על השעון ועל הסלולרי (כלומר, זה אותו מכשיר), מחכה כבר לשמוע את התירוץ שמונע מהנקבע לדייק. וברגע שנוקפות 30 שניות מהמועד והאיש/ה לא הגיעו, מיד אני מזדרזת לנזוף בהם סלולרית על האיחור הנורא. פלא שאנשים לא רוצים לקבוע איתי כלום?

הסיבה השלישית היא שאלת המקום. איפה לשבת? קרוב, רחוק? באמצע, בצד? למעלה, למטה? אני כשלעצמי מעדיפה כיסאות צדדיים כדי להימנע מתחושת צפיפות וקלאוסטרופוביה, אבל האחרים אוהבים להצטופף עם שאר בני מינם ומה שיותר במרכז (למרות שהאולמות בנויים היום כך שהצפייה נוחה מכל מושב, נו טוב, באופטימום, לא בכל בית קולנוע).

הסיבה הרביעית היא סוגיית הקשקשת במהלך הצפייה. אני שונאת לדבר ולהחליף אפילו מילה בזמן הקרנת הסרט. דברי החשובים או דבריהם המצוינים של שותפי לצפייה יכולים להישמע מאוחר יותר, לא ב-120 דקות הקרובות. העובדה המצערת היא שגם כשאני הולכת בגפי לסרט אני צריכה לעסוק בהיסוי הסביבה לא פעם, מאחר שיש מי שחייבים להשמיע את דעתם ולפרשן את הסרט תוך כדי הצפייה בו. לפעמים הם אוהבים לתאר את המהלך הבא, לפעמים לקוש קושיות, לפעמים להתבדח, ולפעמים לדבר בסלולרי, או לסמס.

את אלו צריך להשמיד לאלתר. ומאחר שזה ענין מסובך, לתלות בני אדם בכיכר העיר בעוון שימוש בסלולרי במהלך צפייה בסרט, הפיתרון צריך להיות הפיכת אולמות הקולנוע לאזורים משוללי קליטה לסלולריים. ברגע שזה יקרה חלק גדול ממצוקותי הקולנועיות ייפתר.

נותרה עוד בעיה אחת שקשורה לבני אדם רק בעקיפין. בגלל שלרוב בני האדם חם רוב הזמן, ובעיקר בקולנוע, מפעילים בעלי האולמות את המזגנים ברוב ימות השנה. בחורף כדי לאוורר ובקיץ כדי להקפיא. כתוצאה מכך אני לא יכולה להחליף את בגדי הקיץ והחורף בארונותי, וצריכה להגיע לאולמות הקולנוע עם מעיל פוך כבד גם באמצע אוגוסט. לעתים יש מי שמסתכלים עלי בתדהמה, אבל כשהנשים באולם, ובעיקר אלו שהגיעו עם גופיות ספגטי כי שרב בחוץ, יושבות ומשפשפות את זרועותיהן המכחילות במרץ, אני מתכרבלת בתוך המעיל כשרק חוטמי מבצבץ, ואין מאושרת ממני.

המסקנה מכל האמור לעיל היא שעלי לצפות בסרטים רק בבית ולבד, ואכן, אני משתדלת שזה מה שיקרה, אבל בינתיים, כל עוד חלק גדול מחובות הצפייה שלי מוקרנים בבתי הקולנוע עלי למצוא לעצמי את התנאים האופטימליים כדי לצפות בהם, ורצוי שיהיו מה שיותר קרובים לאלו המתקיימים בסלון שלי.

ועכשיו נראה לי שהאדם הבא שיבקש ממני לקחת אותו לסרט יחשוב פעמיים, וכנראה יעדיף לשלם את ה-35 שקלים שלו בעצמו, מאשר לעבור את מסלול היסורים שאני מציבה בפניו. זהו, וכך אשב לבד בחושך. יותר עדיף.

19 מחשבות על “שורה עשר, בצד

  1. תזמיני אותי….

    ולבעיות שלך (אני כבר יכול להגיד שלנו?) אחת אחת.

    אני לא שואל אף פעם אם הסרט טוב, למעשה ראיתי כל כך מעט סרטים בחיי, שאין לי למה להשוות בכלל, למעט ההנאה (או שלא) שלי באותו רגע.

    מה קורה כשמחתנים חסיד עם יקה? הבן שלהם מאחר בדיוק, אבל בידיבידיוק חצי שעה – פשוט תגידי לי שהסרט מתחיל 31 דקות לפני הזמן ואהיה שם דקה לפנייך.

    נו באמת, שבי איפה שאת רוצה, אני כבר אשב לי בחושך.

    לדבר? אפשר לחכות עם זה לאחרי הסרט? אם כן אז זה שווה את הציפיה ואת הצפיה.

  2. חוויית הצפייה הבודדת. שנים הלכתי לסרטים לבד, עד שבסוף הליכה משותפת לסרט נראתה לי מין סטייה שכזו. בעיקר בסינמטק, שם המון אנשים באים בגפם, וכשבאתי בסוף עם בן זוגי הרגשתי כאילו אני מביאה חבר להורים. הסתכלתי כל הזמן לצדדים לראות שאין שם אף אחד שמכיר אותי מהצפיות הבודדות.

  3. אבל מפוסט לפוסט אני יותר ויותר מזהה את עצמי במה שאת כותבת… (למעט הקטע עם פיטר קראוזה – אני מעדיף את קלייר)
    חוצזה, ובקשר לפוסט של השינויים בהרגלי הצריכה שלך – תנסי להיפטר מהסלולרי – זה מהפך אמיתי בחיים, גם כלכלי וגם נפשי

  4. שלום דבורית,
    הפיסקה האחרונה שכתבת מהווה בעיניי דברי כפירה. סרטי קולנוע צריך לראות בקולנוע, על מסך גדול, בחושך, עם מערכת סאונד משובחת, וכן, עם קהל נוסף באולם. לעולם אזכור את הצרחה שנמלטה מפי כולם בסצינה הכי מחרידה ב"מחבואים" (ואני בכוונה לא מפרט מחשש לספיילר למי שעוד לא ראה), או את קריאת האימה שנפלטה מפי צופה מבוגרת עת צפיתי בנעוריי בסרט גרמני העונה לשם "ילדה רעה". להזכירך,הסרט דן בגרמנים שעדיין לא מוכנים להתמודד עם זכרון הנאציזם. בסצינה הספציפית מוסמר חתול לדלתה של הגיבורה על מנת להרתיעה, וזעקת האימה גרמה לי לתהות אם הצופה היתה ניצולת שואה, והעשיר את חווית הצפייה שלי בסרט.בצד השני של הסקאלה נמצאות הקומדיות, והצחוק המשותף של כל הצופים באולם במקומות מסוימים (לא לחינם הוסיפו האמריקאים את הצחוק המוקלט לסיטקומים). תנאי ההקרנה בארץ אינם ראויים? תילחמי בזה, תכתבי על זה (את עיתונאית, לא?), אל תיכנעי לזה. אני רומנטי מדי? אולי, אבל אני עדיין לא מוכן לוותר על חוויית הצפייה בקולנוע.

  5. אני הולך לסרטים בשבועות המתקדמים שלהם, בהקרנה של יום שישי ב-17:00, רצוי בקולנועים באיזור השרון. לרוב אני זוכה להקרנות פרטיות לחלוטין, לפעמים עם עוד שניים-שלושה אנשים. מומלץ בחום. אבל לא להפריע לי בדיבורים כשאתם באים, אה?

    וחוץ מזה, לי תמיד חם ומחניק בקולנוע. הכי גרוע זה בחורף, כי בגלל שקר בחוץ, האחראים בקולנוע מסיקים משום מה שאולם סגור ודחוס לא צריך מיזוג ואפילו לא אוורור. ובגלל שאני יכול להתפשט רק עד גבול מסוים, טוב באמת שכל הקפואות יביאו איזה סוודר. זאת אומרת, אם הן לא רוצות לראות אותי בתחתונים בכיסא לידן.

  6. האם אלה שהולכים לקולנוע הם גם אלה שעדיין קוראים עיתונים מנייר, כלומר בדרך חזרה הביתה הם עוטפים עם הסרט את הדגים שלהם? או שמדובר באלה שאוכלים ביצים ישר מהלול, ובשר של חוגלות שהם יירטו עם רובים כפולי קנה, ושלחו"ל הם נוסעים באוניה, שזה כיף, בטח כיף. יום יבוא ויחד עם הסרטים שמורידים באינטרנט יירדו גם מיכלי פופקורן, 3mb כל אחד, וזה הכל סתם, כמובן, זו הזיקנה שמדבר מגרוני. תבלו.

  7. אם אתם חושבים שהיא מגזימה אתם טועים. ללכת עם דבורית לסרט זו חוויה שמזכירה במובנים רבים מסדר בוקר במחנה של הוורמאכט (תירגעו. לא כתבתי אס. אס – יש הבדל). פעם אחת רשמתי לחובתי איחור של שלוש דקות תמימות (!!!) להקרנה. דבורית קיבלה את פני ליד האולם במבט רושף וברטינה חרישית אך מאיימת, שנדמה לי כי זיהיתי בה מספר מלים בפולנית. אחר כך ישבתי לצידה באולם הקולנוע כילד נזוף וכל פעם שניסיתי להשמיע איזו הערה מחוכמת נתקלתי במשב רוח מקפיא מכיוונה, שעורר בי את החשק לזחול מתחת לכיסא ולחכות למוות המיוחל. בקיצור, לא מומלץ לבעלי לב חלש ועצבים רופפים.

  8. את טועה שאת בכלל הופכת את זה לאירוע חברתי. יש בעיני חן מסוים בלראות סרטים מסוימים, לפחות המדוברים, בחברת מישהו. מעין קבוצת מיקוד של איש אחד. אבל אם אני קובע עם מישהו לסרט המקסימום שאני מוכן לעשות בשבילו זה לשמור לו מקום לידי. אני לא אתייבש בחוץ עד שיגיע הפרטנר ובשעה הזאת ייתפסו כל המקומות הטובים באולם. אני נכנס, משאיר לו הזמנה אצל הסדרן, ושהאדון יגיע מתי שהוא רוצה. האירוע החברתי יתחיל בתום הסרט, בו אשמח לשמוע עד כמה השותף אהב/שנא את הסרט. שזה גם סיטואצייה מאתגרת חברויות, אבל אני מצליח להפגין בה בכל זאת מידה מסוימת של סקרנות.
    והנה רעיון לפוסט עתידי שלך: מה קורה כשהחבר/ה הכי טוב/ה שלך שונא סרט שאת אוהבת?

  9. דבורית, אני חייב להודות שאני מזדהה עם הרבה מהטענות שלך. גם אני אוהב לראות סרטים לבד, כשהאולם ריק לחלוטין זה פשוט גן עדן. גם אני מתעב דברנים ואנשים שמשוחחים בסלולרי וגם אני קפדן כפייתי. אבל באמת שאין מה לעשות בנידון. בית קולנוע הוא מקום ציבורי ואין שליטה על מי שנכנס וגם אי אפשר להסות ולהשתיק אנשים כל הזמן, זה חסר תועלת ואנשים לא חייבים להיענות לדרישה הזו. נראה לי שאת יצור לא חברתי במיוחד(נא לא להיעלב) שאוהב סרטים שזו פעילות חברתית ,מה לעשות. לפחות תשמחי שאת מתפרנסת מזה ולא צריכה לשלם כסף כדי לעבור את העינוי. אני מציע לך להוריד סרטים ,זו גאולה לאנשים שאוהבים קולנוע ושונאים שמפריעים להם.

  10. לא אכפת לי ללכת לבד, אבל גם ביחד עם אנשים קבועים זה בסדר, במיוחד אם הסרט במקום שדורש הסעה. במקרה של אננשים חדשים, נותנים להם צ'אנס פעם אחת ואם הם מאכזבים, לא עושים את הטעות הזאת שנית.

    גם אצלי יש בעייה של זמנים. הן משום שלהגיע בזמן מבחינתי זה לאחר והן בגלל בעייה נפשית שגורמת לזה שאני חייבת להכנס לשורה כשהיא ריקה, גם אם אחר כך היא מתמלאת. משום כך אם על ההזמנה כתוב 21:30, אני קובעת עם מי שזה לא יהיה ב-21:15, לרוב בלי לגלות לו/ה שהשעה על ההזמנה היא רבע שעה מאוחר יותר. ובכל מקרה אני מבהירה שזה עניין שמאוד מאוד חשוב לי.

    כל מי שבא איתי יושב איפה שאני אוהבת, לרוב די מקדימה באמצע (שורה 8 ברב חן 1 ושכחתי את השאר). רק פעם אחת התחשבתי בחברה שבאה איתי, כי יש לה בעיית ראייה ייחודית.

    ולסיום, סוגיית ההקפאה. היית מצפה שמתישהו אני אזכור שצריך לביא חחולצה ארוכה, ז'קט או מעיל גם בקיץ, אלא שלעתים אני שוכחת. כך, למשל, העברתי את כל הצפייה ב"2046" בדימיון מודרך על יולי אוגוסט ובמחשבות חיוביות על כך שאקלים קר עושה טוב לעור הפנים.

  11. אני יושב באולם רב חן 1 בשורה 10 כסא 18 ואם מישהו מתיישב ממש לידי אני פשוט עובר מקום. אני חייב לשבת בשורה ריקה ככל האפשר. באשר לבתי קולנוע אחרים, יש לי רשימה של כל השורות בכל האולמות ולפני שאני קונה כרטיס אני מעיין ברשימה (במידה ואיני זוכר)ומבקש בקופה את המקום הרצוי. בד"כ אני קונה כרטיס לסרט יום מראש כדי שלא אצטרך לעמוד בתור ואני משתדל ללכת רק בימי חמישי, לפעמים לשלושה סרטים ביום. חשבת שאת שרוטה? תחשבי שוב!

  12. [בעניין מה עושים עם חבר ששונא סרט שאהבת, ובכלל למה לא ללכת לבד לסרטים]
    עד כמה שזה נשמע מוזר, אני דווקא אוהבת לצאת לסרט בדייט שני או שלישי, גיליתי בהדרגה שזה אחד המבחנים החשובים אצלי. התגובות (אפילו מינימליות) של הפרטנר/ית במהלך הסרט ובעיקר אח"כ, האסוציאציות (אם יש או אין) והטיעונים הכלליים בשבחו או בגנותו של הסרט יכולים להגיד הרבה על בנאדם.

    וגם זה, כמו הקודם, אחלה פוסט (אם יורשה לי).
    אגב דבורית, נדמה לי ששתי התגובות של רחלי פה למעלה זהות. את יכולה למחוק אחת מהן, [יש לך ב'עריכה', תכתבי לי אם את לא מסתדרת. ]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s