זה נגמר בבכי

התעוררתי כשריח עשן המדורות שכבו מכה באפי. למרות שאני מזכירה לכולם בכל שנה, הפעם שכחתי לסגור את כל החלונות. אבל הריח הזה עזר לי להבין תופעה משונה שפקדה את העיר בימים האחרונים: מחסור בקופסאות גפרורים. כלומר התכוונתי עוד לתחקר את הנושא לפני שאני מצהירה על המחסור, אבל ל"ג בעומר הוא כנראה הסיבה (עדכון: כנראה שלא ל"ג בעומר הוא האשם, אם כי זו סיבה נאה. עיינו בהסברי המגיבים). בכל זאת, זה מוזר שבמחצית 2006 יש מחסור בגפרורים, או בכלל במשהו. מה, למישהו יש סטארט אפ חדש (נניח מצתים?) והוא רוצה ליצור ביקוש מלאכותי באמצעות העלמת הגפרורים?

 

 

ולאן נעלמתי אני בימים האחרונים, חוץ מאשר לחיפוש מסיבי אחר גפרורים ברחבי תל-אביב? לתוך העונה החמישית של "עמוק באדמה", שהגיעה אלי סוף סוף אחרי מריטת עצבים, ואחרי שהתברר לי שפרקיה כבר מחממים את מדפי ספריות הדי.וי.די כבר שבועיים לפחות. טוב, לא ממש מחממים, אלא די נחטפים משם. טוב, אולי לא נחטפים מכל ספריית ענק, אבל אתם יודעים מאיפה כן. בכל מקרה קיבלתי את המארז המלא, ושקעתי לתוכו. 12 פרקים, כל אחד שעה בערך (האחרון אפילו שעה ורבע), עונה שסוגרת את כל המעגלים. נהוג לומר שזאת העונה החלשה ביותר של "עמוק", אבל לי לא היה אכפת בכלל. אחרי צמא כל כך גדול, כמעט שנה הפסקה, הייתי חייבת להתחבר למשפחה הזאת מחדש, ולברר מה קורה איתה.

ומבלי להיגרר לספוילרים אספר רק שבשליש השלישי של העונה צפיתי מבעד למסך דמעות קבוע. כלומר, רק תדמיינו מה זה לבכות ארבע שעות ברצף, עם הפסקות קלות לקינוח האף וניגוב הדמעות. מה שהביא אותי לשאלה מתי אנחנו בוכים בסרטים, והאם לבכות בסרט או בסדרת טלוויזיה זה טוב או רע? האם זה אומר משהו על איכות המוצר? האם רק נשים בוכות מול תמונות נעות? כמה מהגברים פה יודו שהם בוכים מול המסך, איזשהו מסך? ומהם הסרטים האחרונים שבכיתם בהם? האם כשדמויות בוכות על המסך זה משפיע על הצופים בהן? האם צחוק זה כמו בכי? האם זה מדבק?

בעניין "עמוק" אני יכולה רק לומר (ושוב, לא אומרת כלום!) שכשמשפחת פישר בכתה, בכיתי גם אני. והבכי הוא לא רק על מה שנראה על המסך באותו רגע, אלא גם, ואולי בעיקר על עצמנו, על הזיהוי של חלקים מהחיים שלנו בסבך העלילה, בעולמן של הדמויות. הרי מה אנחנו עושים כל הזמן אם לא לחפש מקדם זיהוי, למצוא את עצמנו בתוך החיים של האחרים, אלו שמוקרנים כעת לפנינו, כמעין הוכחה שזה קורה גם לאחרים, שגם הם סובלים ומתאכזבים וזועמים וכועסים, בדיוק כמונו.

ברור שזה לא קורה למראה האפקטים של "משימה בלתי אפשרית", אבל זה כן קורה, למשל לי, ב"הר ברוקבק", שם התחושה הכי חריפה, זאת שגרמה לי לבכות, הייתה תחושת ההחמצה של חיים שלמים. ומבחינתי זה הפחד הנורא ביותר, לדעת שהחמצתי, שהפסדתי, שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. זאת התחושה שהכי קשה לי לחיות איתה או לצדה.

Worlds collide

וכך ישבתי כמה ימים, מתמוגגת מדמעות, לא יכולה להראות את עיני הנפוחות בציבור, אלא שאז נאלצתי לצאת להקרנה של "אקס מן 3". ומישהו בהשגחה הקולנועית העליונה החליט להקל עלי את המעבר; אחרי שעשיתי freeze כשקלייר (לורן אמברוז) הולכת לתערוכה ופוגשת שם את ראסל, החבר שלה לשעבר במצב מעורער לגמרי, פגשתי אני את אותו ראסל (בן פוסטר) ב"אקס מן". כאן הוא וורן וורינגטון, אחד המוטנטים, מלאך מיוסר עם כנפיים אמיתיות (כאילו לא הספיקה לי המלאכית של לוק בסון ב"אנג'ל A" בחודש שעבר). מה שמוכיח לא רק שעולמות מתנגשים, אלא גם את תיאוריית הקשר – אפילו "אקס מן" ו"עמוק" מתחברים בנקודה מסוימת. ועוד דבר – מלאכים עוד יחזרו ויהפכו בקרוב לטרנד מכונף.  

 

14 מחשבות על “זה נגמר בבכי

  1. אני זוכר את עצמי בוכה ומיילל מול הטלוויזיה ואף אחד לא מצליח להרגיע אותי במשך שעה ארוכה.

    זה היה ביולי 1974, הייתי בן 9, והולנד אהובתי הפסידה למערב גרמניה של בקנבאואר בגמר הגביע העולמי.

    זו היתה הפעם הראשונה שלבי נשבר. נותץ לרסיסים. על המסך היו גרמנים מאושרים ובסלון בחולון היה ילד שכמו אליס בארץ הפלאות כמעט טבע בדמעות שלו.

  2. בלי שום קשר לל"ג בעומר יש מחסור חמור בגפרורים בישראל. זה קשור לעובדה שבישראל כבר לא מייצרים גפרורים והכל מגיע בייבוא מטורקיה ויש משבר גדול בענף. אם אתם צרכני גפרורים, אל תהססו לאגור עכשיו כי יהיה קשה ביותר להשיג גפרורים בשנה הקרובה.

  3. אני מעולם לא פגשתי גבר שבכה בסרט קולנוע או מול סדרת טלוויזיה שתהיה עצובה ככל שתהיה. אבל זה קשור למבנה נפשי של גברים מול נשים, כנראה (וגם, כמובן, לחינוך המאצ'ואיסטי שמעבירה אותם החברה).

    הפסד שלהם.

  4. המחסור בגפרורים לא קשור לל"ג בעומר.
    מסתבר שהגפרורים שיובאו ארצה לא עמדו בתקן ולכן נאסר על היבואן לשחרר אותם מהמכס.

    יהיה מחסור בגפרורים עוד זמן רב.

    אני מציע להתחיל יבוא אישי מארצות הברית.

  5. יהודיה תל אביבית, מה שכתבת הוא פשוט קשקוש! בוודאי שי גברים שבוכים בסרטים, מה פשר ההכללה הזו? איך היית מרגישה לו הייתי אומר שכל הנשים בוכות בסרטים, הרי גם זה לא מדויק. משום מה נשים מרשות לעצמן לעשות הכללות לגבי גברים, הרגישויות שלהם ומה לא וכשגבר מעיר ולו את ההערה הקטנה ביותר מיד הוא מואשם בשוביניזם. חומר למחשבה.

  6. יש גברים שבוכים בסרטים ואף בסדרות קולנוע. אני אישית מכירה לפחות אחד כזה.
    מז שכן, בגלל נורמות חברתיות נחשב יותר לגיטימי לנשים להביע רגשות בכלל ורגשות מסוימים בפרט, ולכן נשים לא רואות סיבה להימנע מלבכות בסרט שמעציב או מרגש אותן, בעוד שגברים יתפדחו בד"כ לבכות בסיטואציות כאלה.

  7. מישהוא מדמיין את אותו בוקר שבו תושבי חדרה ,נאמר, יתעוררו וירגישו כמו בבוקר של ל"ג בעומר, עם אותו ענן עשן, וברדיו (קול ישראל מירושליים), יספרו שת"א רבתי היא "עמוק באדמה", כי האיראני זרק ת'פצצה, וג'ק באוור לא הספיק, וכל הדיונים הנדושים על אם כן או לא גברים בוכים בסרטים – יהפכו ל…אפר ואבק?

  8. וגבר חלש לא מזיין. חד וחלק. אנחנו יותר קרובים לטבע ממה שאנחנו מסוגלים להאמין. זכר בוכה נתפס כזכר חלש. נשים נמשכות לזכרים חזקים. נשים יכולות לומר מהיום ועד מחרתיים שגבר שבוכה מ"עמוק באדמה" הוא הגבר האידאלי. בפועל – אפשר לראות מיד, במבט שטחי, מי הם הגברים שמצליחים להשיג נשים. גברים חזקים.

  9. לנשים יש פסיכולוגיה מינית תשתיתית שנוצרה במהלך האבולוציה – והיא המעודדת אותן להתעניין פחות מגברים ביחסי מין.

    בסיכומו של דבר נראה, כי מבין שני המינים, מי שמשקיע יותר בצאצאים יהיה זה שיבחר את בן הזוג ביתר זהירות.

    לכן, נשים נוטות פחות לחפש מין, נוטות פחות לקבל הצעות שמציעים להן ובמיוחד אינן ששות לקיים יחסי מין עם גברים שהן מכירות שעה קלה בלבד. הרוב דורשות נורמות גבוהות יחסית מבני זוג פוטנציאלים,ותנאי הקבלה שלהן מחמירים יותר.

    בכל המחקרים התגלה שגברים ששידרו עוצמה רבה, נחישות, עמידות וקשיחות זכו ביתר קלות בנשים "השוות".

    הסיבה האבולוציונית פשוטה: נשים מחפשות, גם באופן תת-הכרתי, את מי שיהיה מספיק חזק לדאוג להן ולצאצאיהן.

    חזק יכול להיות גאון במתמטיקה או מרים משקולות או איש עתיר נכסים, אבל הוא חייב להיות חזק.

    כל מה שנתפס כ"חולשה" ידחה נשים.

  10. כן, גברים בוכים לפעמים, גם נשים. כן, נשים בוכות יותר בקולנוע, אפשר להפסיק עם השטויות האלה על פמיניזם שוביניזם וחיות אחרות? מסכנה בעלת הבלוג שיש לה מגיבים כאלה.

  11. לא הייתי בספריית הDVD כבר שבועיים שלושה, עכשיו אני ארוץ לבדוק אם הדיסק הראשון נמצא.
    תודה על העדכון 🙂

  12. כל דבר יפה, חי, צומח או דומם.

    ודבר שממש גורם לי להזיל דמעות – קול תשואות של קהל. ויהיה זה קהל אוהדי כדורגל (אני לא סובל כדורגל), או קהל מעריציה של אלמונית. הפייד אין של קול התשואות מעלה איתו יחד כמות דמעות אימתנית.

  13. ראיתי גם את העונה החמישית של מתחת לאדמה
    ובפרק האחרון בכיתי כמו תינוק
    לא זכור לי בכי כמו שבכיתי ב10 דקות האחרונות של הפרק האחרון של הסדרה..

    ממליץ בחום!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s