אבודה בקאן

"אני ממש מתעצבנת כשאנשים שואלים אותי עד כמה אבא שלי מעורב בקריירה שלי, או מניחים שאני מצליחה בזכותו, אם כי נדמה לי שזה כבר דועך טיפה" (סופיה קופולה מתראיינת על "אבודים בטוקיו" ל"פילמייקר", סתיו 2003)

ולמרות הדברים, שיהיה ברור, פאפא פרנסיס (פורד) קופולה היה מפיק-על של "אבודים בטוקיו", והוא גם מפיק-על של "מארי אנטואנט", הסרט שהציגה עכשיו בקאן. קופולה הגיע לקאן כדי לתמוך בילדה מיד אחרי שגמר לביים ברומניה סרט דל תקציב (כחמישה מיליון דולר), Youth Without Youth אותו צילמו אשתו אלינור ועורך "אפוקליפסה עכשיו", וולטר מארץ'. בדרמה המתרחשת בשנות השלושים (של המאה הקודמת) משחק ברונו גנץ מרצה שהופך לפליט. קופולה חזר לביים אחרי הפסקה ארוכה, כמעט עשור אחרי "מוריד הגשם" (97') (אם כי  השתתף ללא קרדיט בבימוי המד"בון "סופרנובה"), והוא סיפר ל"ואריאטיי" שהסרט מחזיר אותו לשאיפות שהיו לו כסטודנט לקולנוע.

אני לא מצליחה לדמיין את התחושות של סופיה שכבר בגיל שנה הופיעה ב"הסנדק", כלומר איך זה לגדול במשפחה של קולנוענים. גם אחיה רומן הוא במאי ("CQ"), הם כתבו יחד את 20 העמודים הראשונים של "טוקיו", והוא היה במאי הסקנד יוניט של כל הסרטים שלה וגם של שלושת הסרטים האחרונים של אבא שלו. ובמאמר מוסגר, מסכן, בטח הוא מקנא נורא באחותו היותר מוצלחת ממנו. אני במקומו הייתי משתוללת מקנאה (רמז: אתמול אני יושבת באיזשהו מקום, ואז ניגש אלי מישהו מהשכונה של פעם ואומר לי, "סליחה, את אחות של שי?").

סופיה הייתה נשואה לספייק ג'ונז (התגרשו ממש במקביל ליציאת "אבודים בטוקיו"), שאולי אפשר לסגוד לעבודות שלו, אבל כנראה שהחיים איתו כבן זוג לא היו רוויי דבש ושושנים. בני הדודים שלה הם ניקולס קייג' וג'ייסון שוורצמן, שגם משחק ב"מארי אנטואנט" (אחיו, רוברט שוורצמן שיחק ב"חמש ילדות יפות", הסרט הראשון של הקופולית).

נראה לי מוזר כשילדים שדבקים במקצועות של הוריהם והולכים בדרכיהם. זה נראה מוכתב מראש, כאילו אף פעם לא הייתה להם זכות בחירה, כאילו לא הזדמן להם להתלבט ולשקול באמת מה בדיוק הם רוצים להיות, כאילו הדרך שלהם הוטוותה מראש. ומבחינתי יש בזה משהו מלחיץ: איפה המרד? איפה "בדרכי שלי?" גם אם התשוקה להיות רופאים ועורכי דין בערה בהם מיומם הראשון, אני לא יכולה להימלט מההרגשה שלא מדובר כאן בבחירה אלה בכפייה.

בקיצור, סופיה הגיעה לקאן עם "מארי אנטואנט" (שיעלה בארה"ב ב-13 באוקטובר) והתקבלה שם ברגשות מעורבים. המבקרים המקומיים צעקו בוז, בעיקר בגלל הטיפול הממותק והפופי מדי במלכתם הידועה לשמצה, אבל היו גם מחיאות כפיים מצד מי שאינם אוכלים קרואסון לארוחת בוקר, שהתרשמו מהרגישות בה תיארה את המלכה (אם כי שניצר ואורי קליין כותבים שהיו בעיקר שריקות בוז. שניצר לא אהב, קליין סבל פחות מהשאר).

התגובות הקאן היו בגדר הפתעה משום שהביקורות של המבקרים הצרפתים שהתפרסמו לפני ההקרנה ההיא היו חיוביות, וכך גם הדהירה לבתי הקולנוע בצרפת. אחד מבעלי הזכויות על הפצת הסרט בצרפת אמר ל"ורייאטי": "גם 'פולחן האביב' של סטרווינסקי זכה לקריאות בוז ב-1913 בגלל המודרניזם הבוטה שלו".
במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי ההקרנה נשאלה סופיה על ההתייחסות שלה לתגובות ואמרה "התאכזבתי, אבל התגובות האלו עדיפות על תגובות פרווה. אני מקווה שכמה אנשים ייהנו. זה לא סרט לכולם".
המבקר של "לה מונד" שהוא פרו-קופולה אמר שהתרבות של צרפת וההיסטוריה שלה זה לא משהו שקופולה מתמצאת בו, אבל "כל הסרטים שלה מספרים אותו סיפור, על ילדה קטנה הנאבקת למצוא את מקומה, ובזה עוסק גם 'מארי אנטואנט'". וזאת הסיבה שאני כל כך אוהבת אותה, ואולי אפילו הייתי שוקלת להיות חברה שלה, בתנאי שהיא לא מדברת בבית הקולנוע. וגם לא מאחרת. 

 

חובות, חובות, חובות

עדיין בסימן צופן דה וינצ'י ושיעור מאלף למפיצי הקולנוע הישראל, הרוצים למנוע מאיתנו מלפרסם ביקורות בסוף השבוע הראשון ליציאת הסרט: במספר הביקורות הרעות שנכתבו עליו אפשר היה להקיף את העולם כמה פעמים, אבל זה לא הפריע להמונים להסתער על הקופות ולהפוך אותו לפתיחה השנייה בגודלה מאז "מלחמת הכוכבים 3 – נקמת הסית'" ולפתיחה הגדולה ביותר השנה (9 מיליון יותר מ"עידן הקרח 2").
77 מיליון דולר הכניס הסרט הרע הזה בסוף השבוע הראשון בארצות הברית, ועוד 147 מיליון באותו זמן בשאר העולם. בישראל, מדווחים המפיצים, צפו בו כ-50 אלף איש בסוף השבוע הראשון. מעניין אותי לשמוע נציגים מתוך ה-50 אלף, בטוח יש פה לפחות חמישה כאלו שצפו בסרט (אם אני מבינה משהו בסטטיסטיקה), לא? כלומר הייתי רוצה לשמוע פה מילים טובות על הסרט, אם מישהו מצא כמה כאלו.

ותיאוריית קשר משפחתית לסיום: באתה ואני, סרט "יחסינו לאן" החביב משחקות ז'ולי דפרדייה, בתו של ז'ראר, ומריון קוטילאר, כאחותה. אותה קוטילאר תהיה אדית פיאף בהפקה שזה עתה יוצאת לדרך, וז'ראר יהיה לואי לאפלה (כך כותבים עברית?), בעל מועדון הלילה שגילה אותה ב-35'. רק ז'ולי חסרה.

14 מחשבות על “אבודה בקאן

  1. פשוט סרט נורא. וטום הנקס עם השיער המוחלק הזה. הו, הזוועה. קראתי את כל הביקורות והן לא עצרו בעדי מלהיגרר לקולנוע עם חבר כדי לצפות בו. בזבוז של פופקורן לטעמי
    ולגבי קופולה: היא יכולה מצדי לביים את ספר הטלפונים של קריית שמונה וזה עדיין יהיה רגיש ואנושי ומתוק, אבל לא בטוח שאפילו היא תצליח לגרום לי ללכת לראות סרט-תלבושות

  2. כניראה באמת קשה לרומן קופולה. סרטו
    "cq"
    הוא סרט נהדר לטעמי. מה גם שבהנחיה מודרכת צפיתי בסרט "דנג'ר דיאבוליק" סרט פופי של מריו באווה ואכן הבנתי אותו בצפיה שנייה הרבה יותר טוב.

    אגב בדיוק אני הולך להכין אוכלץ
    יכול להיות ששלחתי הודעה פעמיים-מצטער.

  3. לא זוכר מתי בפעם האחרונה יצאתי מסרט באמצע, אבל פה זה קרה – יצאנו שעה וחצי אחרי ההתחלה, כלומר שעה לפני הסוף.
    ארוך, מייגע, משעמם, ושוכח שאחד הכללים של הקולנוע זה – Don't tell me – show me. הגיבורים בסרט הזה לא סותמים את הפה, מספרים ומסבירים הכל, ועדיין העלילה לא ברורה למי שלא קרא את הספר.

  4. ראיתי סרטים גרועים ממנו.
    בעצם יש המון סרטים שגרועים ממנו
    הבעיה שמכיוון שהבאזז על הסרט
    היה כל כך גבוה המבקרים ביקרו אותו קצת יותר מדי.

  5. "צופן דה וינצי" סיפק למפיצים שיעור מאלף… מה זה שיעור מאלף? ממש שיעור מאלף!ז"א. למבקרים נאבך היה חסר דוגמאות מהסוג הזה כדי ל"הוכיח" את צידקתם במאבק המביך שהם מנהלים מול המפיצים. אגב, מישהו כאן מוכן להאיר את עיני ולגלות לי מאימתיי המבקרים הם היועצים הפיננסיים של חמפיצים שהם כ"כ טורחים להסביר לאחרונים כיצד לנהל עסקים? ועוד דורשים לדעת במפגיע את מצב ההכנסות. מישהו חייב להם אחוזים?
    וברצינות.
    להלן קטע מתוך המילון שיכול להגדיר את המפיצים או את המבקרים. כל אחד מקוראי הבלוג מוזמןלחשוב את מי מבין הניצים מתאר נקטע ועל-פי זה לקבוע עמדה.
    "טפיל (Parasite) הוא יצור (אורגניזם) שחי בתוך או על יצור אחר, הקרוי פונדקאי (host), וממנו הוא משיג מזון או חומרים אחרים החיוניים לקיומו התקין ולהתרבותו. ניתן להשוות את הטפיל לנוסע סמוי באונייה, המתגנב וחי במקום מסתור, גונב אוכל ומים, וברצונו עובר לאוניה אחרת לאחר מכן. רוב הביולוגים טוענים שעצם ההגדרה "טפיל" משמעה סוג יחסים שבו הפונדקאי נפגע בצורה כלשהי מיחס הטפילות. על פי הגדרה זו, יחסים שבהם הפונדקאי נהנה מה"אורח" שחי עליו או בתוכו אינם קרויים יחסי טפילות אלא סימביוזה של שיתוף."

  6. לו הייתי מפיץ סרטיםת, הייתי דורש מהמבקרים לשלם כפול על הסרטים ומבטל את כל הפריבילגיות שלהם!

  7. נתחיל בזה שלא קראתי את הספר.
    לא כאן המקום להתחיל בדיון במעבר מספרים לסרטים,אבל נראה שהעובדה שנעשה מעבר מספר לסרט ולא מתסריט כתוב שאפ אחד לא קרא הוא נושא חשוב.
    הלאה,
    לגבי המשחק,מבין השחקנים הראשיים,הנקס לא נתן כאן את סיפור חייו,לעומת אודרי טוטו שנראה כי הצליחה להשיל את דמות הצרפתיה הקטנה שמשחקת בסרט והצליחה להראות שהיא יודעת לעשות גם דברים אחרים.
    רנו,עשה את מה שצריך,איך שצריך-לא פחות ולא יותר.
    הסרט עצמו מעניין(את מי שלא נחשפ עדיין לספר..),יש בניית מתח סבירה,העלילה דיי ברורה,
    ןרןב הקצוות שנפפרמים גם נסגרים בסופו של דבר(או שלא ?)
    בקיצור,למי שלא קרא את הספר,מדובר בסרט מהנה,קצבי ברובו,מעניין מאוד ברובו,מומלצ.

  8. את כותבת "איפה המרד" לגבי אותם ילדים ממשיכי דרך, וזה בדיוק העניין, יותר נכון הטעות שלך, שלנו, כאנשים לאותם ממשיכי דרך: בחירה בדרך אחרת תהיה מרד, קרי, הם סגורים במילכוד: ממשיכים- בגלל ההורים, לא ממשיכים- בגלל ההורים
    נראה לי שזאת גישה יותר מדי עיתונאית-מקצרת דרך ונוחה

  9. בכל הפעמים שנתקלתי בעו"דים ורופאים דור שני זה נראה די רע, והם קרטעו בעקבות הוריהם.נכון שמדובר במלכוד, אבל לא אני האדם הנכון לייעץ איך יוצאים ממלכודים בחיים

  10. דבורית, אני לא מתחרט. לדעתי העובדה שאתם צופים בסרטים בחינם היא שערורייתית ומטילה צל על האובייקטיביות של כולכם. זו חוצפה ממדרגה ראשונה שאנחנו צריכים לשלם 35 ש"ח ואתם עוד יש לכם טענות. לא מוצאות חן בעיניכם דרישות המפיצים תלכו לראות כמו כולם ואז אולי גם אני אתייחס אליכם ביתר כבוד, לא כאל טרמפיסטים שעוד מעיזים להתלונן!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s