טרופת פסטיבלים

למה אני אוהבת יחסית את שבועות? לא כי אני מתכוונת לבלות בתיקון ליל שבועות של עלמא (אף שלמדתי שם לא מעט) הנערך במוזיאון תל אביב עתיר ההוד (ויש שידור חי משם בערוץ 2, עד לפנות בוקר) אלא כי הוא מסמל את סוף עונת החגים הבלתי נגמרת, ועד ראש השנה יש לי עכשיו לפחות שלושה חודשים וחצי של שקט.

מה אכפת לי מהחגים תגידו, וכי אני צריכה לשפות קדירות על האש? להכין מזונות מיוחדים? להיגרר אחר מנהגי החג ואחר מסורות כאלו ואחרות? לא, הרי ידוע שאני כופרת בעיקר. אלא שחגי ישראל מבחינתי ומבחינת שאר עיתונאי ישראל הם סימן ללוחות זמנים בלתי נסבלים במועדי הסגירה של העיתון, וכבר היו חגים ושנים בהם נאלצתי להסתפק ב-12 שעות שינה שבועיות כדי להדביק את כל המטלות. אבל זהו, נגמר, וגם את החגים הגרועים ביותר אני עוברת כעת ברוגע יחסי.

אלא שכעונש על הבעיטה המתמשכת שלי בחגים ובמועדים ועל כך שאני מתכחשת למורשת, לפחות בכל הקשור למנהגי אכילה, שתייה ורכישה, וכן קיום מצוות ומנהגים, אני מתגוררת עכשיו בקרבת בית ספר יסודי. מה שאומר הזרקה של כל מה שהתאמצתי לשכוח ישר לווריד. אתמול למשל, מסיבות לא ברורות לי נערך שם טקס הבאת הביכורים לקראת חשיכה. אחרי שלוש פעמים של "אא-רץ זב-את חא-לב" וחמש פעמים של "סלי-נו על כתפי-נו", שירים מעוררי צמרמות וסלידה שבקעו ממערכת סאונד קלוקלת במיוחד שפעלה בעוצמה ההולמת אירוע המונים בכיכר רבין, חטפתי את התיק שלי עוד לפני שווידאתי שכל ערכת ההישרדות היומיומית שלי נמצאת בו, ברחתי מהבית והתגלגלתי על האופניים למרחק של קילומטר אחד ממקום הפיגוע הדציבלי, ושם המתנתי בחפירה המיועדת לכך עד שיסתלקו בעלי הטנאים מהסביבה.

עונת החגים אולי נגמרת אבל תרועת הפסטיבלים, וליתר דיוק פסטיבלי הקולנוע – בעיצומה. בשנים האחרונות הפכה המדינה הזעירה הזאת למעצמת פסטיבלי קולנוע הנוחתים כאן אחד אחרי השני כקסאמים על שדרות. השנה נפתחה עם פסטיבל הקולנוע הבריטי, בינואר. דוקאביב מתקיים בתחילת אפריל ולאחריו, בפסח, פסטיבל הקולנוע באשדוד, וגם פסטיבל האנימציה לא נעדר. פסטיבל הקולנוע הצרפתי נערך בחודש שעבר, ואלמלא הייתי רואה את האולמות המפוצצים במאות אלפי צופים ביום שבת אחד, לא הייתי מאמינה שזה אפשרי. רק נגמר הצרפתי והגיע פסטיבל הקולנוע האוסטרלי הנערך כעת.

שנייה לפניו היה פסטיבל הקולנוע הבינלאומי באילת, ומחר נפתח פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי. אך יסתיים זה, ומיד יתחיל פסטיבל הקולנוע ההומו לסבי הבינלאומי, כמובן שבינלאומי. אבל ממש במקביל לו, ממש ממש באותו זמן, ייערך פסטיבל קולנוע דרום

 אין שום סיכוי שאצליח לראות יותר מסרט אחד מכל פסטיבל שכזה בהערכה אופטימית, ואני כמעט משוכנעת שגם עמיתי לא יצליחו לראות הרבה יותר. המבול הזה מצריך מבקר פסטיבלים מיוחד, ואני לא רואה שום גוף תקשורת מחזיק אחד כזה. ומכאן שהסיקור של כל אחד מהם ייפגע. אני מקווה שיחצני הפסטיבלים, אלו המתקשרים אלי פעמיים בשבוע מבינים לפחות עכשיו, כשאני מציבה בפניהם את כל התמונה, עד כמה הדבר הזה בלתי אפשרי, וכיצד הפכה קדחת הפסטיבלים הזאת לעיסה אחת דביקה שאין לה התחלה וגם לא סוף.

אבל לא גמרנו. מיד לאחר מכן צריך להתחיל להתכונן לפסטיבל הגדול מכולם, הוא פסטיבל הקולנוע בירושלים שייערך ביולי, שזה אומר שהות של שבוע לפחות בעיר. בספטמבר ייערך פסטיבל סרטי נשים ברחובות, ואת דעתי על סרטי נשים הבעתי כאן. אני לא אוהבת גיטאות משום סוג, גם לא כזה. ומיד לאחריו פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בחיפה.

זאת אומרת, 13 פסטיבלים בתשעה חודשים, ואני משוכנעת ששכחתי עוד כמה בדרך. בינתיים מסתמן שבין אוקטובר לינואר, עת יחזור שוב פסטיבל הקולנוע הבריטי יש שלושה חודשים בהם אפשר לדחוס עוד ארבעה פסטיבלים לפחות. אני מבקשת מכל היזמים להזדרז.

 

מהיום בקולנוע:

ארוחת בוקר על פלוטו אותו אהבתי באופן חלקי, מצוץ מהאצבע – קצת דוני דארקו, אבל רק קצת ואילו ביום שלישי, 6.6.6 טא-טאם, יעלה אות משמים, ועדיין לא זכיתי לצפות בו.

 

5 מחשבות על “טרופת פסטיבלים

  1. ב"ימים הנוראים" והקודרים,
    שבהם את ר"ל כ"כ לחוצה לעמוד ב"דד ליינים"
    תנסי אולי לזכור,
    שלא הכל ממש שחור,
    ואיפה שהוא בכל מיני מפעלים,
    יש גם כמה פועלים שבאמת עובדים,
    כאלה שלא ממש מרוויחים כספים
    וגם לא יודעים מה זה חגים.

    כן אני יודע שצריך לקחת את החיים בקלות..

  2. ועל העברית המשובחת.

    אוהבת פסטיבלים וגם סרטים –
    ואפילו שלא מזדמנת לא לראשונים ולא לאחרונים אלא נדירות,
    טוב לדעת שהם ברקע ומחברים בין אוהבים/ות.

  3. את הפסטיבל בחיפה על הפסטיבל בירושלים, והוא הפך להיות הפסטיבל השנתי העיקרי שלי. בשנים האחרונות הפסטיבל בירושלים פשוט הפסיק להיות מענין, בזמן שהבחירות בחיפה רק הולכות ונעשות מעניינות יותר ויותר.

  4. לקורינה: לעונג הוא לי.
    לערן: יש בזה משהו. אבל בחיפה יש יותר זיהום אוויר, לא?
    למוטרד: יותר מקולקלת ממני אין. תאמין לי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s