Cue The Sun*

* משפט המפתח של אד האריס ככריסטוף ב"המופע של טרומן"

 

היום מתכנס תא מבקרי הקולנוע לדיון נוסף בצעדים שיינקטו על ידי החברים בו עקב החלטת התאחדות ענף הקולנוע למנוע מאיתנו להגיע הקרנות מוקדמות. לא בטוח שכשאשוב משם אדווח על כל מה שאירע, בכל זאת, נשמור לעצמנו לפחות בשלב זה חלק מההפתעות, אבל מה שאוכל, כולל אנקדוטות, בדיחות, סיפורים מסמרי שער וגם דיווח על טיב העוגות והקפה, אוסיף.

קיצור תולדות המאבק: מפיצי הקולנוע (לא כולם, סרטי שני, אורלנדו ושפירא הנוהגים כתמול שלשום ושומרים איתנו על יחסי עבודה תקינים, אם לא למעלה מזה) החליטו למנוע ממבקרי הקולנוע להגיע להקרנות המוקדמות שהם עורכים לסרט, כדי שהללו לא יכתבו ביקורת בסוף השבוע הראשון לעלייתו. לדעתם המשונה הביקורות הרעות פוגעות בהכנסות הסרט ומחבלות בכיסיהם. המפיצים נוקטי החרם הם בעלי הבלוקבאסטרים, לפחות אלו הפוטנציאליים, וכך למשל נמנעת מאיתנו ההקרנה של "פוסידון", אלא אם נתחייב לא לפרסם ביקורת בסופשבוע הראשון וכו'.

ברור שאין לי כוונה (ואני חושבת שהשורות מאוחדות) להיכנע. הביקורת על "פוסידון" תופיע ב"רייטינג" בשבוע הבא, כשהסרט יעלה, על אפם ועל חמתם של המפיצים, מאחר שהקוראים לא צריכים להיות חלק מהמאבק המגוחך הזה. ולמה מגוחך? מאחר שמפיצים מסרבים להכיר במציאות. נתתי כבר את הדוגמא הזאת אבל אתן שוב – "צופן דה וינצ'י" זכה לביקורות רצחניות מקיר לקיר של מבקרים בארץ ובעולם, ובסוף השבוע הראשון שלו, ובכל זאת ההכנסות ממנו מדהימות (כבר 584 מיליון דולר ברחבי העולם), כן, גם בישראל. הייתי מציעה למפיצים, אם הם מתעקשים על תרומתנו המסיבית להצלחתו וכשלונו של סרט לראות את הדברים כך: הביקורות הרעות תרמו להצלחת הסרט בקופות, מאחר שכל מיליוני הצופים היו חייבים לראות מה כל כך נורא. במקרה הזה, אגב, זה לא כל הסיפור: הרי עשרות מיליוני קוראי הספר ציפו לסרט בכיליון עיניים, וככל שרבו קריאות האנטי נגדו, בין אם של אנשי דת ובין אם של מבקרי קולנוע, גברו ההייפ והבאזז.

אלא שהביקורות הן רק חלק, ואני לא בטוחה שממש גדול מבחינת אחוזים של המערך השיווקי של סרט, שאומר פרסומות ומודעות פרסומות, ויחסי ציבור אגרסיביים וראיונות עם הכוכבים ושערים בעיתונים וכל זה. על כל אלו לא מוותרים המפיצים, אלא רק על הביקורות. העובדה שביקורת היא חלק מהמארג התרבותי הכרוך בצפייה בסרט ובשיח עליו אינה מקובלת עליהם. וכנגד זה אנחנו יוצאים.

ביקורות הקולנוע ימשיכו להתפרסם בסוף השבוע הראשון ליציאת הסרט, בין אם ירצו בכך המפיצים ובין אם לא. חבל נורא שהם מסרבים לקרוא את מפת העולם החדש וממשיכים להתכחש לעולם המידע-בקליק – הרי הביקורות באינטרנט אינן תלויות ברצונם הטוב של המפיצים, והן ימשיכו להופיע ביום יציאת הסרט.

מי שיצטרכו לנקוט בצעדים מורכבים יותר הם מבקרי השבועונים (וביניהם אני) שלוחות הזמנים שלהם הרבה יותר מסורבלים ובעייתיים, והם הנפגעים העיקריים מהחרם. אבל אין שום בעיה, אנחנו נגיב בזמן ובמקום שנמצא לנכון. בלי אלימות, בלי עזות מצח, פשוט נמשיך לעשות את העבודה, כי אם יש מי שאינם צריכים להיפגע מהמאבק המשונה הזה אלו הקוראים.

עוד על החרם:

שמוליק דובדבני, יאיר רוה, רותם דנון, דוד שליט.

עולים היום 

אמריקן דרימז  – פארודיה צולעת במקצת על ריאליטי, "אמריקן איידול", "כוכב נולד" והנשיא בוש, של במאי "רווק פלוס ילד", פול וויץ. אם כבר מסמך קולנועי מצוין שבמצוינים על הריאליטי, אני ממליצה בתוקף על צפייה חוזרת בהמופע של טרומן שהולך ומשתבח ויצא עכשיו בהוצאה מחודשת ומיוחדת. ואל תשכחו: Cue the Sun.
בעקבות האהבה – סיפור אהבה רב תרבותי בין אירופאית לקנייתי. למרות החומרים הדרמטיים, הוא לא עובר כסרט.

מחכה לך – שלא נערכו לו הקרנות מוקדמות.