Cue The Sun*

* משפט המפתח של אד האריס ככריסטוף ב"המופע של טרומן"

 

היום מתכנס תא מבקרי הקולנוע לדיון נוסף בצעדים שיינקטו על ידי החברים בו עקב החלטת התאחדות ענף הקולנוע למנוע מאיתנו להגיע הקרנות מוקדמות. לא בטוח שכשאשוב משם אדווח על כל מה שאירע, בכל זאת, נשמור לעצמנו לפחות בשלב זה חלק מההפתעות, אבל מה שאוכל, כולל אנקדוטות, בדיחות, סיפורים מסמרי שער וגם דיווח על טיב העוגות והקפה, אוסיף.

קיצור תולדות המאבק: מפיצי הקולנוע (לא כולם, סרטי שני, אורלנדו ושפירא הנוהגים כתמול שלשום ושומרים איתנו על יחסי עבודה תקינים, אם לא למעלה מזה) החליטו למנוע ממבקרי הקולנוע להגיע להקרנות המוקדמות שהם עורכים לסרט, כדי שהללו לא יכתבו ביקורת בסוף השבוע הראשון לעלייתו. לדעתם המשונה הביקורות הרעות פוגעות בהכנסות הסרט ומחבלות בכיסיהם. המפיצים נוקטי החרם הם בעלי הבלוקבאסטרים, לפחות אלו הפוטנציאליים, וכך למשל נמנעת מאיתנו ההקרנה של "פוסידון", אלא אם נתחייב לא לפרסם ביקורת בסופשבוע הראשון וכו'.

ברור שאין לי כוונה (ואני חושבת שהשורות מאוחדות) להיכנע. הביקורת על "פוסידון" תופיע ב"רייטינג" בשבוע הבא, כשהסרט יעלה, על אפם ועל חמתם של המפיצים, מאחר שהקוראים לא צריכים להיות חלק מהמאבק המגוחך הזה. ולמה מגוחך? מאחר שמפיצים מסרבים להכיר במציאות. נתתי כבר את הדוגמא הזאת אבל אתן שוב – "צופן דה וינצ'י" זכה לביקורות רצחניות מקיר לקיר של מבקרים בארץ ובעולם, ובסוף השבוע הראשון שלו, ובכל זאת ההכנסות ממנו מדהימות (כבר 584 מיליון דולר ברחבי העולם), כן, גם בישראל. הייתי מציעה למפיצים, אם הם מתעקשים על תרומתנו המסיבית להצלחתו וכשלונו של סרט לראות את הדברים כך: הביקורות הרעות תרמו להצלחת הסרט בקופות, מאחר שכל מיליוני הצופים היו חייבים לראות מה כל כך נורא. במקרה הזה, אגב, זה לא כל הסיפור: הרי עשרות מיליוני קוראי הספר ציפו לסרט בכיליון עיניים, וככל שרבו קריאות האנטי נגדו, בין אם של אנשי דת ובין אם של מבקרי קולנוע, גברו ההייפ והבאזז.

אלא שהביקורות הן רק חלק, ואני לא בטוחה שממש גדול מבחינת אחוזים של המערך השיווקי של סרט, שאומר פרסומות ומודעות פרסומות, ויחסי ציבור אגרסיביים וראיונות עם הכוכבים ושערים בעיתונים וכל זה. על כל אלו לא מוותרים המפיצים, אלא רק על הביקורות. העובדה שביקורת היא חלק מהמארג התרבותי הכרוך בצפייה בסרט ובשיח עליו אינה מקובלת עליהם. וכנגד זה אנחנו יוצאים.

ביקורות הקולנוע ימשיכו להתפרסם בסוף השבוע הראשון ליציאת הסרט, בין אם ירצו בכך המפיצים ובין אם לא. חבל נורא שהם מסרבים לקרוא את מפת העולם החדש וממשיכים להתכחש לעולם המידע-בקליק – הרי הביקורות באינטרנט אינן תלויות ברצונם הטוב של המפיצים, והן ימשיכו להופיע ביום יציאת הסרט.

מי שיצטרכו לנקוט בצעדים מורכבים יותר הם מבקרי השבועונים (וביניהם אני) שלוחות הזמנים שלהם הרבה יותר מסורבלים ובעייתיים, והם הנפגעים העיקריים מהחרם. אבל אין שום בעיה, אנחנו נגיב בזמן ובמקום שנמצא לנכון. בלי אלימות, בלי עזות מצח, פשוט נמשיך לעשות את העבודה, כי אם יש מי שאינם צריכים להיפגע מהמאבק המשונה הזה אלו הקוראים.

עוד על החרם:

שמוליק דובדבני, יאיר רוה, רותם דנון, דוד שליט.

עולים היום 

אמריקן דרימז  – פארודיה צולעת במקצת על ריאליטי, "אמריקן איידול", "כוכב נולד" והנשיא בוש, של במאי "רווק פלוס ילד", פול וויץ. אם כבר מסמך קולנועי מצוין שבמצוינים על הריאליטי, אני ממליצה בתוקף על צפייה חוזרת בהמופע של טרומן שהולך ומשתבח ויצא עכשיו בהוצאה מחודשת ומיוחדת. ואל תשכחו: Cue the Sun.
בעקבות האהבה – סיפור אהבה רב תרבותי בין אירופאית לקנייתי. למרות החומרים הדרמטיים, הוא לא עובר כסרט.

מחכה לך – שלא נערכו לו הקרנות מוקדמות. 

16 מחשבות על “Cue The Sun*

  1. אם הביקורות לא משפיעות על הצלחת או אי הצלחת הסרט, למה שהמפיצים יארגנו בכלל הקרנות עיתונאים? איזה אינטרס יש להם?

  2. כחלק מהשיח התרבותי על סרט. כדי שתוכל להופיע ביקורת כשהסרט עולה. כדי לשרת את הקהל שלהם, שיוכל לקבל מימד נוסף לצפייה, בנוסף ליחצנות צרופה בין אם זה משפיע עליו במישרין או בעקיפין (למשל: "אם המבקרים אומרים שזה סרט רע אני רץ, ואם אם הם אומרים שזה טוב, אני "נשארת בבית)

  3. אם ביטול ההקרנות המוקדמות לא משנה כלוום בפועל, אז על מה הקטטה. אדרבא, אם כך המצב, למה שהמפיצים יטרחו לספק לכם הק'רנה מיוחדות.

    לפי הצגם הדברים שלך, יוצא שהמפיצים חושבים שזה כן משנה ומכאן שמאבקם מובן ואילו אתם חושבים שזה לא משנה ומכאן שהמאבק שלכם לא מובן.

    ולעניין השבועון, תטרחי לציין בגיליון את כתובת האתר שלך ואז כל מי שדעתך חשובה לו יקרא אותה באותו היום ולא ימתין שבוע. אני מניח שאת יודעת את זה לבד.

  4. אוף. לא חשבתי שזה כזה מסובך:
    1. כדי שאוכל לכתוב על סרט ביום יציאתו עלי לצפות בו לפחות שבוע וחצי קודם לכן
    2. כתובת הבלוג מופיעה בעיתון מדי שבוע
    3. אני לא כותבת פה ביקורות קולנוע, מאחר שעל כך פרנסתי. הלינקים לביקורות שלי פה הם רק אחרי שהתפרסמו באתר של רייטינג.

  5. מאבק על פרנסה? כי אם לא תפרסמי את הביקורת עם עליית הסרט, אלא רק שבוע וחצי אחר כך, הן כבר לא יהיו כל כך רלוונטיות ובעצם לא יצטרכו אותך. יכול להיות שזה בעצם ויכוח של כמה מבקרים שנצמדים לכיסא? הרי זה לא שהשיח התרבותי ניזון באמת מהכתיבה שלך ויש לך אי אלו תובנות מהממות (וגם אם היו לך, הרי לא היית מפרסמת אותן ב'רייטינג'. גם עורכי העיתון יודעים שאף אחד לא רוצה תובנות מעניינות כשהוא מחרבן אלא תמונה של מיה דגן בבקיני).

  6. את כותבת שתפרסמי את הביקורת על "פוסידון" בזמן ועל אפם וחמתם של המפיצים. כלומר את מסתדרת בלי ההקרנות שלהם. עכשיו פתאום את אומרת שאת זקוקה להם בגלל השבוע וחצי. התבלבלתי. את זקוקה להם או לא?
    לפי מה שקראתי אצל שאר המקטרים מהמחנה שלך, כולם מתייהרים שהם יסתדרו בלי ההקרנות. ואם אצל הרוב שלכם זו הטענה הרווחת, למה המפיצים צריכים לטרוח בעבור משהו שאתם ממלא לא זקוקים לא.
    ולעניין הפרנסה (טיעון קצת קלוש את לא חושבת?) אולי תפרסמי בבלוג שורה אחת שתתן כיוון. משהו כמו "סתאם חארה אל תלכו" או "נהדר תלכו" ואז ב"רייטינג" תבסססי את הביקורת באופן יותר מנומק שיתרום לדו שיח הזה שנתפסתם עליו שתם אמורים לתרום לו לטובת ציבור הקוראים. כל זה בהנחה שהדו שיח הזה, שלי הוא לא אומר כלום, יש לו שחשיבות עקרונית כזו

  7. 1. לאבנר, אם הכתיבה שלי לא נראית לך, ואם "רייטינג" לא לטעמך, ואם מקום עבודתי כל כך לא ראוי בעינייך, אני מצטערת. מאחר שאני לא פוגעת במקום עבודתך, ראוי שתכבד את זה שלי. אם הכתיבה שלי לא שייכת לשיח התרבותי בעיניך, אני עוד יותר מצטערת.כמו כן הייתי מציעה לך לקרוא את התובנות שלי. אולי הן דווקא כן יהממו אותך
    2. לתהייה: הביקורת על "פוסידון" תתפרסם, אבל לא בדרך בה הייתי רוצה שזה יקרה. ולא אוסיף.
    שורה אחת מכל ביקורת מובאת בבלוג, ואפילו בפוסט הנוכחי, כמו גם לינק לביקורת שמתפרסמת היום ברייטינג. ראה "אמריקן דרימז" למעלה.

  8. מרוב מילים שהמחנה שלך מכביר ברחבי הרשת, חשבתי שיש כאן איזו מלחמה עקרונית על משהו. עכשיו את אומרת שכל המלחמה היא כדי לאפשר לך לנסח טקסט באופן ראויי יותר. הרסת אותי.

  9. בלי כל קשר..

    הנה דברים שרווה כותב בבלוג שלו:

    ולעניין התגובות: אני כבר זמן רב סבור שתרבות התגובות/טוק-בק כפי שהיא מונהגת באתרי החדשות בארץ הזנתה את השיח הציבורי ואתרים כמו YNET ובוודאי “הארץ” היו צריכים לאמץ מדיניות דומה מזמן. אם חושבים על כך, עד המצאת המדיום הזה, רוב האנשים הלא-חכמים היו צריכים להעלות את תגובותיהם בסלון המשפחתי בעודם מדברים עם חבריהם הלא-חכמים, ולעיתים בתוכניות הרדיו – אך גם אז היה ניצב כנגדם מגיש לצורך האיזון. כיום, כל איכר נהיה מלך וכל טיפש יכול להפציץ במאה תגובות כל כתבה ברשת וזה מה שנותר בסופו של דבר מהשיח הציבורי ועיצוב דעת הקהל (ודחיקת גבולות המותר והאסור בשיח).
    ואם אפשר, בבקשה, להוסיף לרשימת התגובות המוחרמות גם שגיעות כטיב – כי מי שלא טרח לסיים 6 שנות לימוד – אין צורך שנקרא את הגיגיו (דבורית שרגל שולתת!!!)

    בתור מי שאוחזת בשולי גלימתו של הגורו, יש לך מה לומר על הדברים האלה?

  10. "לנסח טקסט ראוי יותר"? מה פתאום? לא לכך התכוונתי כלל. המלחמה היא אכן עקרונית: הביקורת צריכה להתפרסם ביום יציאת הסרט, בלי הכתבות של גורמים שאינם מעורבים בעריכת עיתון.
    לסקרן: אין לי אף גורו בחיים, ואינני אוחזת בשולי גלימתו של איש.
    ולעצם העניין, אני מסכימה עם הדברים. היום עוד יותר מתמיד.

  11. קצת ריכוז והקפדה, בייחוד כשפניך לסכסך. הציטוט שהבאת לקוח מאחת התגובות באתרי שנכתבה על ידי קורא החותם בשם הש"ג, זה אינו טקסט פרי עטי. וגלימתי נשלחה לניקוי יבש ונהרסה שם. מחפש אחת חדשה.

  12. אם העיקרון הוא לכתוב על הסרט דווקא ביום יציאתו אז מה קורה במצב שבו יוצאים אל המסך חמישה סרטים בבת אחת, צריך לכתוב על כולם? כלומר, אם זה עניין עקרוני, צריך לכתוב על כולם, לא? אז אייך קורה, שבלי קשר לחרם המפיצים, זה לא קורה?

  13. אתה שם את התגובה המסכנה שלי מהמדור של יאיר בסינדיקציה? נחמד מצידך. וסחתיין על הזריזות – אני רואה שפרסמת פה כמה דקות אחרי שאני כתבתי במדור של יאיר. דרך אגב, האמירה בסוף "דבורית שרגל שולתת!!!" לא היתה אמורה להיות בגנות כותבת מדור זה. דווקא להפך. זאת היתה דוגמה לתגובה טיפוסית באתרי וואלה ו YNET,רק במקום לשים נינט או בוסקילה חשבתי על שם שקוראי המדור יעריכו – וגם אני בסה"כ (כל עוד זה לא נוגע למלחמות הבוץ הילדותיות עם המפיצים ולנפנופי הידיים המעצבנים מול עשן הסיגריה).
    ובכל זאת עוד הערה לדבורית בעניין הקרב העקרוני עם המפיצים: הרי בוודאי יש יח"צנים שיתחננו שתכתבי על הסרט שלהם שיוצא בשבוע הבא ויצאו מגדרם כדי שתבואי לראות אותו. אז בשביל מה להפוך עולמות כדי לכתוב דווקא על פוסידון – שהרי ברור(!!!) שלא תאהבי? ועוד הערת אגב: ג'יגלי – לא מת בגלל הביקורות?

  14. אז הנה יש אחד, נגיד קוראים לו איציק, שהוא בכלל לא אינטלקטואל, סתם עובד מאפיה. קם כל יום ב4 בבוקר ומדשדש צעדיו לעבודתו הצנועה והלא ממש נחשבת (ס"ה אופה לא מבקר קולנוע). עכשיו. בזמן שאתה (ש.ג) מתעורר לכוס קפה של בוקר, עם הלחמניה שהוא אפה בלילה, האיציק הזה מעיר את שלושת ילדיו, תוהה לאן הוא מוליך אותם עם הפחות משכר המינימום שהוא מרוויח בעבודתו. האמת. בצד שלו, העתיד של ילדיו,לא נראה מזהיר מי יודע מה.
    לאחר העבודה, האיציק הזה הולך לבקר את יענקל, שהוא פקיד בדואר. זה אומר שמטבע הדברים, היענקל הזה, הוא ב"מעמד" קצת יותר גבוה מאיציק אבל, בכ"ז הם חברים.
    בלילה הם יושבים בביתו של יענקל (יותר מרווח ומכניס אורחים) ויענקל מדגים לאיציק על המחשב שלו (לאיציק אין מחשב כי אין לו כסף) את אפשרויות הרשת. בין השאר הוא מראה לו (לאיציק) שיש כל מיני חכמים שכותבים ברשת ומסבירים לכולי עלמא למה צריך שמצבו של איציק ימשיך להיות רע כדי שהכלכלה הלאומית תתאושש.
    איציק (שכמובן משתומם לנוכח הפלא) שואל את חברו יענקל אם יש אפשרות שהוא יוכל להגיב. יענקל (בגאווה לא מוסתרת) מדגים לאיציק איך עושים זאת.
    אז איציק עושה טוק באק (כמובן בלי לדעת שהוא עושה טוק באק) וכותב תגובה לאינטלקטואל שכתב את המאמר: "תגיד לי יא מזדיין, אם אתה אומר שהכל טוב, אז למה העתיד שלי נראה שחור?"
    אפשר להמשיך. אבל עכשיו שאלה רצינית.
    האם אנחנו צריכים להוציא להורג את איציק על "חוסר התרבות" שבניסוח השאלה שלו? או, האם השאלה שלו, ולמרות שהוא בס"ה מסכן שעובד במאפיה, ראויה לתשובה? או, האם עלינו לחסום את כל האיציקים מלהביע דעתם ברשת?
    אתה מבין, המכונה ש.ג, שאתה פשוט אידיוט? או שצריך לנסות להסביר לך את זה באופן אחר?
    ואם זה במקרה היה סרט, בצד של מי היית מצדד?

  15. לסקרן: 1. אולי אפשר לשכנע את איציק שימשיך להגיב, אבל שלא יכתוב "יא מזדיין"?
    1. א. וגם בלי "אידיוט" לש.ג?
    2. גם אני קמה (לפעמים) בארבע בבוקר כדי לעשות את עבודתי הצנועה
    3. כן, הסרטים הקטנים יזכו לחשיפה גדולה יותר. ואגב, יחצנים לא מתחננים שאכתוב על סרטם. זה לא עובד ככה.
    4. אני משתדלת לכתוב על כמה שיותר סרטים, אבל זה בעייתי (מספר עמודים המצומצם שלי.
    5בעיקרון אתה צודק, למה למות על. מזבח "פוסידון", ואכן לא תמיד איהרג, אבל יש סרטים שהציבור מגלה בהם עניין, או נכון יותר, ציבור גדול יחסית, ואני לא רוצה בשלב זה .
    להתעלם מהם לגמרי
    אולי דברים עוד ישתנו בעתיד.

  16. אני טועה?
    מעבר לסגנון שאי אפשר לטעות בו, תכנסי לסינמסקופ (אני מניח שאת ממלא עושה כן) ותאמיני לי שלא יהיה לך קשה להבחין שהש.ג לעולם יצוץ כמגיב פרשן לדברים שזקוקים להבהרה נוספת בפוסט שיאיר כותב – מעין תרגום בגוף הסרט.
    אגב. גם האח קרמזוב הוא פסדונים של יאיר.

    והיום גם נחשדת עלי רבקה כפסדונים נוסף אבל היא לא נתנה טקסט מספיק ארוך כדי לוודא.

    אולי החברות הקרובה שלך עם יאיר, סימאה במקצת את כושר האבחנה שלך.

    ואם תמשיכי להתעקש, תתחילי לחשוב מה את רוצה להפסיד בהתערבות. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s