סטינג? הייתי

פעם מיכאל רורברגר כתב ב"העיר" ביקורת על איזושהי הופעה (מי שזוכר מוזמן לעדכן) "הנקניקיות במזנון היו טעימות", ובזאת הסתכמה הביקורת. נכון, זה גימיק שאפשר להשתמש בו פעם אחת, אבל אני משוכנעת שדורות של קוראי "העיר" זוכרים את הביקורת הזו.

 כשעמדתי במזנון של איצטדיון רמת-גן רבע שעה בתור כדי לקנות 2 בירות (טובורג מחבית, כוסות פלסטיק, 40 שקל) וראיתי שקית נקניקיות אטומה מונחת על מקרר הגלידות נזכרתי בביקורת ההיסטורית ההיא, אבל זה הדבר הכי רע שיש לי לומר על ההופעה של סטינג. אה, עוד דבר אחד קטן: גם ברמזור באבא הלל, ממנו פונים שמאלה לכיוון האיצטדיון עמד הטוסטוס רבע שעה, בגלל הרמזורים המקולקלים ושוטרי התנועה שכיוונו ידנית, שזמן ההמתנה של שני האנשים קצרי הרוח שעליו נראה להם סביר. אבל אפילו זה נסלח בזכות המדבקות שהוצמדו למדים ולאפודים שלהם: "סטינג" שורה עליונה, "משטרה" שורה שנייה. טקסט רב רובדי ככה סתם בצומת.

אחרי אלפי שנות התנזרות ממופעים ובכלל מאירועים המוניים לא יכולתי לעמוד בפיתוי ובהזמנה שצנחה בחסות ס.מ.ס תכליתי על מפתני, גיליתי אומץ לב ואמרתי כן. הכל היה מתוקתק, הרעיון היה להגיע מה שיותר מאוחר, להתמקם (על הכיסאות, בכל זאת, למרות יצר ההרפתקנות את פאזת העמידה על הדשא עברתי) ממש דקה לפני שסטינג עולה על הבמה, ולהימלט עוד בטרם תתחיל מהומת היציאה. וזה הצליח, חוץ משתי הפרשיות הקטנטנות שתוארו למעלה בכלל לא היה בלגאן ולא מהומה, מין ישראל שמזמן לא פגשתי, אפילו לא בתור למשרד הפנים. אופס, קבלו תיקון: גם במשרד הפנים אין תור יותר. אני רואה שתוך כמה שנים לא יהיה לי על מה לקבול.

מתיסיהו תכף גומר (סוף סוף אני שומעת אותו, לא רק קוראת עליו), וסטינג עולה עם "הודעה בבקבוק", כך שבשנייה נסתמו הפיות למי שחששו שהסטינג הישן נשאר מחוץ לנתב"ג. אחר כך היו "ווקינג און דה מון", ו"אנגלי בניו יורק" ובאמצע "יום בחיים" של הביטלס – "הלהקה שאני הכי אוהב" – ובסוף בסוף "רוקסן", כשבאמצע עלה מתיסיהו על זקנו וציציותיו המשתלשלות וראפרר בקלילות לתוך השיר, ו"רוקסן" הפך לילד המוצלח שקיבל רק את התכונות הטובות משני מאגרי גנים שונים בתכלית.

חוץ מלהגיד "שלום תל אביב" סטינג גם ידע להגיד "תודה רבה" בין השירים, הכל בעברית, לא נשא נאומים, לא חצב להבות, ובעיקר היה נחמד ושופע רצון טוב וחיבה להמונים שהגיעו. הקול נשמע מצוין, סמרר את שדרתי ויצק לתוכי חתיכות קטנות של שמחה ואושר, עד שכמעט מצאתי את עצמי מרקדת על הכיסא.

מפגן התאורה והאפקטים שהזכיר גורדי שחקים ניו יורקיים בלבן בוהק, ואחר כך עמודי צבע ירוקים ואדומים השתלב יחד עם הבירה בכוספלסטיק, וברגעים שבהם לא התלבטתי אם להסתכל על המסכים או על הבמה, התהפנטתי מריקוד האורות. את מיצג המצתים המורמים מימים עברו, המתנועעים מצד לצד, החליפו אלפי סלולרים זוהרים עם מצלמות שתקתקו בלי הפוגה, מורמים אל על, כדי לקלוט את בלורית האפרוח של סטינג על הרקע השחור. צלם עם מצלמה אמיתית, שחורה כזאת וזקורת עדשה שישב מקדימה נראה פתאום שריד פרהיסטורי למצלמות הכל רגע בחיים של חברות הסלולר.

בדרך חזרה החליק הטוסטוס בין הפקקים במהירות, כמתיסיהו ב"רוקסן", ואפילו לא נצבטתי לרגע מגעגועים לימים ההם של המועדון ההוא, או בכלל למשהו. העבר קורה עכשיו, וזה נעים וחם, כמו כל נשימה שאני לוקחת.

     

13 מחשבות על “סטינג? הייתי

  1. בחורה מגיעה להופעה, לא נדרשת ל"צמוד" או ל"ידיד", או ל"חבורת בנות", פשוט הולכת להופעה.ונהנית. ומספרת. ומצטמררת. ולא מייללת על בדידות, ולא מחנטרשת על אם סטינג הוא כן או לא סקסי, וגם נראה שאף אחד לא הציק לה שם,או ניסה להתחיל איתה, ואם כן – לא חשבה שזה אמור לעניין מישהוא.וגם לא הזמינה את הקוראים לטיזינג הרגיל של הלכתי לישון לבד, או לא.
    האם דבורית היא צורת חיים עתידנית? אולי. אבל הנשימות החמות שלה מחממות את הלב. והיא לא נושמת "יוגה", אלא נושמת חפשי. הלוואי על כולנו.

  2. במסגרת ביקורות קלאסיות, הביקורת החביבה ביותר ששמעתי אודותיה היתה של מבקר התיאטרון חיים גמזו שכתב על ההצגה "סמי ימות בשש" ביקורת בת שורה אחת בלבד : "לדידי יכול היה למות בחמש!". לפני זמני אמנם, אבל עדיין מצחיקה אותי כל פעם שאני נזכר בה.

  3. …בנוגע לעניין האהבה, ובאסוציאצייה לכל מי שכתבו כאן על "תוציאי ספר", אני מצרף שיר קטן של ישראל בר-כוכב,מהספר "בקרוב אהבה" שייצא השנה, וששמחתי לקרוא כי הוא חוזר שם לעיר מגוריו – עיר ילדותי,לא חשוב, ובתוכו הפנינה המסתורית (?) הבאה, תחת הכותרת "מה זאת אהבה".

    1.
    מדברים על אהבה
    ובגרון צצה האמת כעצם
    דג

    אז זהו. בערך.

  4. ביחס לכתבה הקודמת, ענית לש.ג בנוסח הבא:

    "כן, הסרטים הקטנים יזכו לחשיפה גדולה יותר. ואגב, יחצנים לא מתחננים שאכתוב על סרטם. זה לא עובד ככה.."

    תשובה תמוהה בתחשב בכך שהיא נאמרת לש.ג שהוא הפסודנים של יאיר רווה. יוצא שיאיר רווה לא יודע על מה הוא מדבר.
    ואייך זה שאת בתור בחורה רגישה לכתוב, לא יודעת לזהות סגנון כתיבה, אפילו שהוא צועק לשמיים?

    להבדיל ממך, יאיר מזהה סגנונות, זה הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו. עובדה. למרות שהכינויי שלי כאן שונה מזה שאני משתמש בו הסינמסקופ, הוא מיהר לחסום אותי בגלל שכינתי אותו כאן אידיוט..

    לא התאפקתי.

  5. מה לעשות שאתה טועה?
    יאיר הוא חבר טוב שלי. אפילו מצוין. ואנחנו מכירים אחד את השני היטב. גם את סגנון הכתיבה.
    והוא לא הש.ג.

  6. טועה? אני?
    מעבר לסגנון שאי אפשר לטעות בו, תכנסי לסינמסקופ (אני מניח שאת ממלא עושה כן) ותאמיני לי שלא יהיה לך קשה להבחין שהש.ג לעולם יצוץ כמגיב פרשן לדברים שזקוקים להבהרה נוספת בפוסט שיאיר כותב – מעין תרגום בגוף הסרט.
    אגב. גם האח קרמזוב הוא פסדונים של יאיר.

    והיום גם נחשדת עלי רבקה כפסדונים נוסף אבל היא לא נתנה טקסט מספיק ארוך כדי לוודא.

    אולי החברות הקרובה שלך עם יאיר, סימאה במקצת את כושר האבחנה שלך.

    ואם תמשיכי להתעקש, תתחילי לחשוב מה את רוצה להפסיד בהתערבות. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s