יש רופא בבית?

מוקדש ליו לורי, הוא ד"ר גרגורי האוס, הרופא שלא נמצא בספר של "מכבי שירותי בריאות", שחוגג היום (11.6, כמעט אתמול) יומולדת 47.

מה הופך את "ד"ר האוס" (מוצ"ש, 21:20, ערוץ 3) לסדרה גאונית? המחוות הקטנות. למשל, ד"ר גרגורי האוס מאוהב עדיין בסטייסי (סלה וורד היפהפיה), הם היו פעם זוג, והיום כבר לא. היא נשואה לאחר, שיודע על החולשה שלה להאוס. האוס מגיע אליהם הביתה כשהאחר לא נמצא כדי לעזור לסטייסי לתפוס את סטיב מקווין, עכבר סורר (הבעל שלה נכה). מזכיר קצת את "למינג"? נכון.

מטרתו היא לעורר את קנאת הבעל ולסכסך ביניהם. מה עושה? בדרכו החוצה הוא עובר דרך השירותים, לא נכנס כלל, אבל עם מקל ההליכה שלו מרים את קרש האסלה בתנועה קלילה. זהו. זה הכל, פעולה מינורית, סצנת מצמוץ של חמש שניות, אולי, אבל למעשה גלולה קטנה ומרוכזת של כל מה שהסדרה הזאת יכולה לייצג. מחוותיו הקטנות של האדם, מחווה אחת קטנה ומרושעת שתטריף את דעתו של הבעל שיתהה מי הגבר שהשתין לו בטריטוריה. גאוני, אמרתי.

ואילו אתמול שודר פרק מפחיד במיוחד, אחד הסיוטים הגדולים שלי, על עיתונאי שמתמוטט ככה סתם באמצע היום, ואחרי שמתעורר, מתברר שלקה באפזיה. מרכז הדיבור שלו נפגע. הוא מסוגל לומר משפטים שנראים לו ברורים מאליהם, אבל אין להם משמעות. כלומר, הוא מסוגל לומר מילים קרובות למילים הנכונות, ליד כאלו, אבל לא יותר מזה. ומדובר בעיתונאי מצטיין, ממש הבסט ביי. וכך נוספה לי עוד חרדה, חרדה עמומה שקיננה בי תמיד, ועכשיו זקפה ראש. ואחרי שתי הערות לסדר על ההאוס של לורי, לכתבה שלי מ"רייטינג".

 הירוקות, כלומר סדרות בתי חולים, תת ז'אנר של סדרות מקומות העבודה, הן בעצם סדרות טיפוליות לכל מי שמחלות, גוף האדם, צרות ותלאות אקזוטיות מזינות את החרדות המגוונות שלו. כל מי שמגהצים את כרטיס קופ"ח שלהם יותר מאשר את כרטיס האשראי, מבקרים בחדר המיון פעם בשבוע, קוראים את כל מוספי הבריאות, מבקרים בקביעות  בדוקטור, הצילו!, נסערים מאיברים מדממים ושסועים ומאמבולנסים מייללים יאמצו לשגרת המסך שלהם כל סדרה שיש סיכוי לשמוע בה את המונח שלבקת חוגרת. ולכל אלו דומה שיש הרבה ריגושים בשנים האחרונות. או במילים אחרות, סדרות בתי החולים הולכות ומתרבות.

הפריצה הגדולה הייתה לפני 12 שנים, כשלחיינו הגיחו "אי.אר" ו"שיקגו הופ". 94' הפכה את בתי החולים למקום הרבה יותר סקסי, טעון יצרים ורגשות. אם עד אז ידענו רק להגיד אקמול, תוך חמש דקות כל אחד יכול היה להסביר מה זה כימיה 7, טכיקרדיה, כבד מוגדל או דלקת הצפק, ולקרוא שוטף תרשים א.ק.ג. דלתות חדר המיון היו נפתחות בחבטה, גורמות לנו להחסיר פעימה, והיסטריה פשטה לכמה שניות, עד שד"ר דאג רוס, שעוד לא היה ג'ורג' קלוני האלילי היה מרגיע את כולם בלוק המהפנט אך הרגוע שלו.

"שיקגו הופ", פחות סקסית ופחות אדרנלינית, שהייתה חסרה את טרראם חדר המיון האינסופי נגמרה אחרי שש שנים, ב-2000, מותירה אותנו בלי ד"ר אהרון שאט (אדם ארקין), ד"ר ג'פרי גייגר האנטיפת (מנדי פטנקין), המנהל הקטור אליזונדו, רומא מאפיה, ובעיקר כריסטין לאהטי הלוהטת.

"אי.אר" מחזיקה מעמד בלי קלוני, ד"ר גרין (אנתוני אדוארדס) והאחות קרול האת'ווי (ג'וליאנה מרגוליס), אבל ד"ר קרי וובר (לורה איינס) עוד מדדה עם מקל ההליכה שלה. והנה צמח לה עזר כנגד, עוד מושך רגל אחד, ד"ר האוס מ"האוס", הוא לורי הבריטי הנעזר במקל הליכה מאחר שירכו נפגעה מקריש דם סורר.

האוס הוא הרופא הכי לא אנושי שנברא עד כה בטלוויזיה הוא לא אוהב לדבר עם החולים, ומשתדל לא לפגוש אותם. "אם הם לא יודעים איך אתה נראה, הוא מסביר, "הם לא יכולים לבוא ולצעוק עליך. ובפעם אחרת הוא מעיד על עצמו, "אני רופא מאבחן משועמם". אבל איך רופא יכול לשנוא את החולים שלו, או לפחות להירתע מהם? או, הוא מסביר, את המחלות הוא אוהב, ובעיקר את רצף הסימפטומים שמהם מתקבלת בסופו של דבר התמונה הגדולה, היפה והמושלמת, אבל החולים, החולים, קיביניט, מפריעים לו בדרך לשם.

בתשעה מתוך עשרה מקרים, הוא אומר, אין טעם לדבר עם החולים, כי הם משקרים. אין גם טעם להיקשר אליהם רגשית, זאת אומרת לשבת ליד מיטתם, או להקשיב להם, כי הרגשות מפריעים לניתוח האנליטי הקר, לבחינת המקרה האמיתית. וזו גדולתו של האוס המשועמם, מנהל המחלקה לרפואה אבחנתית; העובדה שהוא אף פעם לא טועה, וכשרואים איך המוח שלו עובד, בזכות התסריטים וניתוחי המקרה המבעיתים והמבריקים, אפשר פשוט להתכווץ מבושה על קהות המוח שלנו אל מול היהלום שיש להאוס בין האוזניים. "האוס" באה גם להחזיר את הרופא למקומו הטבעי, כבן אלים שיכול לחרוץ את גורלנו. כבן אלים ברור שהוא מרוחק מהעם, ושזה האחרון לא יכול לראות אותו, הרי רק מי שנמצא למעלה יכול להסתכל עלינו.

את דמות הרופא האנתיפט מילא בהצלחה פטנקין ב"שיקגו הופ", אלא שהוא היה חלק מצוות גדול. הרופא האנתיפט הבא היה ד"ר בן גדעון (אנדרה ברואר), ב"בשליחות החיים", שעלתה בארצות הברית בשלהי 2000, ושרדה 21 פרקים בלבד (שודרה בטלעד בקיץ '02). ד"ר גדעון היה אונקולוג דכאוני, נוקשה, קשוח ולא מתפשר, יהיר, מרוחק ובעיקר משכיל, שנהג לשלב בדבריו ציטוטים פילוסופיים וספרותיים, ומובאות מספרי הקודש. גורלה העגום של הסדרה הוכיח שרופאים חכמים ולא נחמדים ומחלות טרמינליות, בלי סופים טובים מובהקים הם לא נתונים מעודדי רייטינג.

"סקראבס", שנולדה בשנת פטירתה של "בשליחות החיים" 2001 הייתה ההיפוך הגמור שלה. היא עולצת הרבה יותר, ושייכת לז'אנר המתמחים הפעורים שמנסים להבין מי נגד מי, ולהתמודד מול צוות בית החולים הוותיק, ולעתים המרושע. להבדיל מ"האוס" ו"בשליחות החיים" הכבדות, "סקראבס קלילה, מצחיקה, עם זמן מסך לא מבוטל לנעשה מחוץ לכותלי בית החולים הלב הקדוש. השילוב הזה, של עבודה ובית המחולקים שווה בשווה, מוצלח תמיד.

אחרי "סקראבס", ב-2003, נוצרה מפלצת הפלסטיקאים ההדוניסטית והחצופה "ניפ/טאק, שרופאיה נועדו לעשות אותנו (תושבי מיאמי) יפים יותר וצעירים לנצח, זקופים ומעוגלים במקומות הנכונים, משויפים ושטוחים באחרים. מחלות? זה לא העניין, רפואת הפלסטיק נועדה לאנשים בריאים, לפחות בגופם. "ניפ/טאק" מנסה להתמודד גם עם דילמות מוסריות, אבל קצת קשה להתייחס ברצינות לרופאים היותר מדי שזופים וטו מאץ' עשירים האלו.

בינתיים עלתה אצלנו "האנטומיה של גריי" והפכה ללהיט אף שאין בה עצם אחת מקורית, והיא מין מיש-מש של כל הירוקות האחרות, עם כמה רופאות מעולות מראה כמו ד"ר מרדית גריי (אלן פומפאו) וד"ר כריסטינה יאנג (סנדרה או). 

אבל איך אומר ד"ר האוס? אישה יפה שלומדת רפואה היא בטוח פגומה, אחרת לא הייתה מתאמצת כל כך. כנראה שגם בזה הוא צודק.

18 מחשבות על “יש רופא בבית?

  1. רק אני מתעקשת שלא להביט בטלוויזיה כשיש סצינות רוויות דם? אני נוהגת לומר שמי שעבר את הפרוצדורות האלה על אמת, לא ייכנע לחיקוי זול, כמו "אי.אר" למשל. "האוס" היא משהו אחר לחלוטין. אצלי זאת היתה אהבה ממבט ראשון. אני מוכנה לספוג ממנו הכל, גם להכיל את הדפקטים הקלים שלו – כמו ההתמכרות לאופרות סבון או לאופנוע הכבד למשל. מחכה לו משבוע לשבוע. אז מה אם לסדרה בעיה קלה של אמינות (הרופאים הם אלה שמבצעים את כל הבדיקות, כמו האם-אר-איי וגם הולכים לבלוש בבתי החולים)? האהבה היא הלוא עיוורת.

  2. בבריטניה בערוץ 4 הוצגה עד לא מזמן העונה השניה של סידרה מעולה שגם היא מתרחשת בבית חולים ונקראת the green wing
    אבל בסדרה הזו בית החולים הוא רק תפאורה לשחקנים המדהימים שמשחקים תסריט שהמילה מעולה קטנה עליו. לא יודעת אם ייבאו את זה לארץ, ואם כן – איך יתרגמו (האנגלית כל כך בריטית שלדעתי היא בלתי תרגימה לחלוטין). אבל זו סידרה מומלצת ביותר.

  3. הסדרה The Green Wing שודרה אצלנו ביס פלוס תחת השם "מחלקה אלטרנטיבית". אכן סדרה הזויה ומצוינת.

  4. האוס סדרה מצויינת אבל דווקא בפרק עם העיתונאי הם פישלו קצת.
    במהלך הפרק, כשהם מחטטים לו במשרד הם מוצאים טופמאקס – תרופה שמשמשת לאפילפסיה אבל ניתנת גם לירידה במשקל.
    אחת מתופעות הלוואי החמורות של הטופמאקס עלולה להיות פגיעה במרכזים הוורבלים במוח והיא מתבטאת בגמגום לא קוהרנטי של מילים.
    הם ציינו את מציאת הטופמאקס אבל שכחו לקשור את הגמגום לתרופה.
    נראה כאילו מישהו מהתסריטאים נרדם שם.

  5. זנב למלחמת המפיצים.

    עוד לא יבשה הדיו על פרסום המועמדים לפרס וולגין ונושא דגל המלחמה במפיצים, ממהר לפרסם בבלוג שלו "הערכות" ובין השאר:

    "“מחילות” של אודי אלוני (הסרט היחיד ברשימה שכבר ראיתי וסבלתי ממנו באופן עמוק וגורף. ולא אכפת לי מה סלבוי ז’יז’ק חושב עליו)."

    אפשר לנחש באילו נסיבות יצא למר רווה לראות את הסרט ולהפעל מהנבזות שבפרסום ביקורת על סרט, לא רק טרם יציאתו אל המסכים אלא בטרם שהוא מצא אפילו מפיץ.

    אין יותר מ"השרות" הזה שיאיר נותן לקוראיו, כדי להסביר לכל העולם כי מאחורי מלחמת המבקרים במפיצים ומאחורי כל המילים הגדולות שהם זורקים לחלל הרשת, עומד בס"ה הרצון המטורף לזכות במירוץ שהמבקרים עורכים ביניהם ושתכליתו מי יהיה הראשון להשתין בקשת על סרט שהוא רואה.

    ולמה אני מפרסם את זה דווקא בבלוג שלך?

    זה פשוט. אדון רווה הוא בבחינת חלב מקולקל ומעניין לדעת אם יהיה לך העוז להוקיע אותו פומבית, מה שהוא ממלא עושה למבקרים אחרים אפילו ביחס לשגיאות כתיב.
    או שהחברות תנצח…

  6. אני מסתכן בטרחנות,
    ויחד עם זאת מוחה על העברית הקלוקלת
    שייבאת מהשבועון הנלוז שבו את כותבת.
    אני מצטט מהפוסט האחרון:
    טו מאץ עשירים?
    אין עצם אחת מקורית?
    הראשון סתם אנגלית פרחית
    השני עיברות מגוחך של מטבע לשון אנגלית.
    זה ממש לא שונה מלהגיד משהו כמו "שני ילדות
    ומעורר את אותה צמרמורת
    שחר

  7. אני לא רוצה להצטדק, ובכ"ז אסביר את הבחירות שלי :
    1. טו מאץ' – הכוונה הייתה לחקות את הלך הרוח של רופאי מיאמי. באופן מודע כמובן
    2. עצם אחת מקורית – אפרופו רופאים, רפואה וכל זה.
    זה נכתב בקריצה, אך זכותך כמובן לא לאהוב.

  8. ניפ/טאק דווקא הייתה חידוש מרענן מאוד אחרי כל ה"שיקגו-הופ" לסוגיהן – סוף סוף רופאים עם קצת יותר אופי והתרחשות מחוץ לחדר הניתוחים. צריך לזכור תמיד שאחרי צפיה בכל הסדרות האלה כל מיני חולים מגיעים ל"בילינסון" ומצפים שהוא ייראה ויתפקד כמו "שיקגו הופ". והוא לא, למרות שהם בהחלט עושים עבודה טובה, בדרכם שלהם.

    סקראבס לקחו את דמות הסטאז'ר בפנימית על גבול האבסורד, ואני לא בטוח שזה היה נחוץ, ולעומת זאת דווקא באנטומיה של גריי אני מוצא חן מסוים. בכלל, איכשהו הסדרות היותר מושכות תמיד עוסקות בכירורגים ולא בפנימאים. אולי כי זה כיף לראות דם.

    ואני רק מחכה שמישהו יעשה סדרה על רופאי שיניים. הסרטים שנעשו, כולל The Secret Lives of Dentists ו-Novocaine היו לעג לרש.

  9. היה אנטיפאט לא קטן. הדבר היחיד שעניין אותו הוא אם החולה שלפניו הוא מקרה כירורגי שיוסיף לו משהו או לא. הוא היה די מגעיל, במיוחד לקארטר…

  10. ביקורת חביבה, אבל היה מומלץ לעשות בדיקת עובדות לפני פרסומה.

    ראשית, הפרק בו האוס רודף אחרי העכבר (סטיב מקווין) הוא פרק 207 "ציד" עם חולה האיידס. הפרק עם סינתיה ניקסון הוא פרק 209 "רמאות".

    שנית, "ER" כבר סגרה 12 עונות, ולא 11, ועונה 13 בדרך.

    ולסיום, צודקת נטאשה בטענתה לעיל שאת המשפט על רופאה יפה ופגומה אומר האוס לד"ר אליסון קמרון שעובדת אצלו ולא לבוסית שלו, ד"ר ליסה קאדי.

  11. בקטע שהאוס מרים את מושב האסלה הוא לא עושה את זה בשביל לעצבן את מארק, אלא בשביל לעצבן את סטייסי.
    הוא קורא בדו"ח הפסיכיאטרי שלה שמארק משאיר כלים מלוכלכים בכיור ומשאיר את המושב של האסלה עומד וזה מפריע לה. הוא שוטף את הכלים שלה, כדי להוסיף כמה נקודות לטובתו, וכדי להוריד נקודות למארק הוא מרים את מושב האסלה.

  12. אני סבורה שיש פה כפל משמעות לפחות, אם ללכת על גרסתך.
    מה גם שמארק יושב כרגע על כיסא גלגלים, להזכירך.

  13. אני מסכימה שיש מקום לפרשנות, אבל אני חושבת שהציון המפורש של דבריה של סטייסי לגבי הכלים ומושב האסלה מטים את הכף לטובת הפרשנות של צ'אנקי רייס. זו הדרך בה אני פרשתי את הדברים בכל פעם שראיתי את הפרק הזה (בסביבות הארבע פעמים עד כה).

    נכון שמארק מצוי בכסא גלגלים, אבל עובדה שסטייסי אומרת שהוא משאיר את מושב האסלה עומד. אז כנראה שהוא ממשיך להרים אותו למרות הכיסא, כי אלה תלונות של סטייסי על המצב הנוכחי בינה לבין מארק מאז שהוא חלה.

  14. st. elsewhere

    סידרה מצוינת שקדמה לגל סדרות בתי החולים כשם שבלוז לכחולי המדים קדמה לכל סדרות השוטרים הריאליסטיות (בלקר, הו בלקר הנושך ונובח)

    יש לי בעיה אחת עם האוס – הסכריניות

    בעצם שתיים – למה הם עשו לו ניתוח לכריתת בריטיות?
    בשם האל זה יו מפריי אנד לורי, הוא דהר עם הפתן השחור, הוא השתולל עם ג'יווס. והמוח הבריטי האנליטי הוא בדיוק מה שצריך כדי להשיב את האמריקאים למקומם הטבעי – קולוניה קטנה ונידחת מלאה בהיקס ורד נקס יראי שמיים

  15. הפרק בו מגלים בעצם את סיבת היותו של ד"ר האוס צולע, בו מובאים תוך מתן הרצאה לסטודנטים (מהלך חריג לד"ר)
    3 מקרים של חולים שמקור בעייתם ברגל אך היא מסכנת את חייהם, הוא פרק מעולה מכל הבחינות.
    א. מבחינה טלוויזיונית מהלך הדברים מושלם, המעבר בין המקרים , שיטת הלימוד של האוס ושל תגובות הסטודנטים מוצגות לעילא ולעילא.
    ב. אופיו של הד"ר נותן ביטוי לא רק לרופא אלא גם למורה לדרך של אנשים שבידיהם כח רב.
    ג. כל מהלך האבחון הרפואי ומקצוע הרפואה בכלל ניתן ללמידה ע"י הדיוטות בפרק אחד בלבד.
    בקיצור מושלם.
    מומלץ לצפיה לכולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s