15 מחשבות על “Vivre sa velvet

  1. אוי, נו. בבלוג השני יש המון עיתונאים ש"ממש, אבל ממש, לא מזיז להם כל הקטע הברנז'איסטי הזה", ובכל זאת הם נכנסים שלוש פעמים ביום לראות אם כתבו עליהם משהו. הם "לא חושבים שהבלוג הזה סיפק תובנות מיוחדות על התקשורת בישראל", אבל חכי חכי מה הם יכתבו לך בטוקבק, אחרי שירימו עוד כפולה על כל הסיפור.
    זו התמכרות שתוצאותיה הן "להיות או לחדול". אז בקיצור, במקום להתבחבש בשאלה מה פרויד היה אומר עלי, קחי שבוע חופש וחזרי עם ראש נקי ואצבעות מלוכלכות.

  2. מצטרפת לדעתו של יונתן. יום, שבוע, שבועיים, על איזה חוף ים, עם הכחול/ירוק הנהדר של המים והשמיים, הכי טוב שיש.

  3. אוהב מאוד לקרוא אותך על קולנוע, סובל מאוד לקרוא כל דבר שקשור לתקשורת, ובכלל זה את הבלוג ההוא. תהרגי את הקטיפנית ותשארי כאן (אני מכיר כמה אנשים טובים שבוודאי ישמחו גם לשדרג אותך – טכנולוגית, לא בטוח שכספית – לאתר נפרד, כמו הקולגה עם הסקופ).

  4. דווקא בגלל שאכפת לך – צ'מע לי, הדבר האחרון שדבורית צריכה עכשיו זה עצות בנוסח "תהרגי" את הקטיפנית. הקטיפנית היא גם דבורית, ודבורית היא גם הקטיפנית, ובדיוק בגלל זה היא לקחה חופש. כדי לנוח, מהליקוקים, מהנשיבות, מהעצות, מהטררם. לא בהכרח כדי לחזור עם החלטה. לא כדי לחזור, אולי, בכלל.
    ככה זה.
    והיא יודעת הרי, אם וכאשר תחזור, שלא יהיה מנוס לשמוע התענינויות בנוסח "האם יחסייך ההורמונליים עם עידוק שודרגו , כפי שרצית, לרמת המעשה,"(לקחתי את זה מולווט, לא שומדבר שדבורית לא הצהירה עליו), "מה עושה הספקטור הדוחה, יחד איתך בתמונה קבוצתית? זו הכוס תה שלך? בררררר…" ועוד כהנה וכהנה שאלות והקנטות, שייענו או לא, אבל שמאחוריהן יש געגועים, והרבה הערכה.

  5. למוטרד

    לא שאני נהיה פראנואיד אבל כותרת בנוסח: "אל תביטי אחורה בזעם", היא במובהק כותרת של מי שעוסק/עסק בעריכה עתונאית. אז, אולי ושמא הגלעד הוא קטע נוסף של השד המוחפש שנראה לי שירד קצת מהפסים.

  6. קראו לי הרבה דברים (אפילו עידו קינן), אבל מעולם לא קראו לי שד מחופש שירד קצת מהפסים. אכן, יש לי עבר קצר בעיתונות, ובדיוק מהסיבה הזו אני לא סובל את כל מדורי הביצה, אבל תראה, איך בכל זאת הצלחתי להבדיל בין כתיבת הביצה של ולווט לכתיבת הקולנוע של דבורית. אולי אני באמת קצת יורד מהפסים.

  7. אז הכינויי האחר של דורית הוא וולוט. ביג פאקינג דיל. לא מאות, גם לא אלפים, אלא עשרות מיליונים של אנשים מסתובבים ברשת בזהות בדוייה (בניק). למען האמת, הרוב המוחלט של המשוצ'טים ברשת, עושים זאת בזהות בדויה. אז מה? אז כלום. ז"א אומרת, ממש כלום, נאדה, זירו, אפס. עכשיו לך תגיד לעקרת הבית מקליפורניה (עקרות בית הם תמיד מקליפורניה) שמתחזה לעורכת דין ידועה מניו יורק, את המשפט הבא: “ הבחירה בזהות נובעת ממתח בין שני רגשות עזים שחשים עם הכניסה לסייברספייס, שחרור וחרדה.”. תנסו לה להגיד לאותה עקרת בית את המשפט הזה בדיוק ויהיה לכם העונג להביט בעיני עגל מקסימות שיפערו היישר אליכם (כחולות כמובן). אחרי הקטע של העיניים של העיניים ולאחר שהיא תסגור את הקובה בתנור, היא תגיד: “מה זה השטויות האלה?” וזה בדיוק העניין. מה זה השטויות האלה?
    חרדה, שחרור, לחץ, נשל הנחש, תחושת קיפוח, אהבת ילדים, חופש, מועקה ושאר ירקות. מאיפה כל הטרמינולוגיה הזו באה למקומותינו? הרי כולה המדובר הוא בניק כדי שלא ידעו מי את. זה הכל. ניק. ככה פשוט. לא צריך שום חופשה בטהיהיטי ושום ספה של פסיכולוג בגלל שמחליטים יום אחד לספר לכל העולם שוולוט היא דורית. ואם, ומשום מה, הטרמינולוגיה המופרכת שלעיל נידבקת אלייך ולא נידבקת לעקרת בית מקליפורניה (או מפנמה), אז כנראה שאת איפה שהוא באיזו שהיא בעיה אחרת שלא קשורה בכלל לעניין הזה. את לא תאהבי לדעת אמת פשוטה שמן הסתם כנראה שהכל זה עניין חילוף חומרים קלוקל שכנראה מתקיים אצלך. אז תנסי לשנות משהו בתפריט האוכל, או סעי לטהיטי לתפוס "זיון מהסרטים" (זה כמובן עדיף). נראה לי, שבמקרה שלך, זה יעזור יותר מלראות "מחבואים".

  8. טעית,כי טהיטי היא מחוז החלומות שלנו, הגברים, במיוחד הפתטיים, אלו שיוצאים מהמחזות של חנוך לוין. שמחוזות הגעגוע שלהם הם תמיד עם הניחוח הרחוק והאקזוטי. אז מה אתה שולח את דבורית לשם? מה יעזור לה בנות עם עלי בננה? וכמה שמנים קרחים שבאו לחפש סקס בתשלום?
    אני שמח שנענית לבקשתי, ומתחיל לשחרר קצת את העוינות כלפי דבורית.שנבין. שנדע. את הזיון מהסרטים שאתה מציע לה, בטהיטי, אפשר להחליף ב"לכי תזדייני", שזה אולי מראה על אכזבה שהייתה לך ממנה. מה קרה? ספר! יש הרגשה של רומנטיקה ולב שבור באויר. היא בחופש. עם עידוק. עושים אהבה בלהט וסופרים דולרים מדנקנר. עם שמפניות. נשאר לנו, העזובים, להתגרד בחרס ולשחרר רעלים. מהר – לפני שתחזור ותכרות את המידע החיוני שלך.
    נ.ב.
    תודה על העזרה בקשר ל"מיהו גלעד", אבל ממש לא אכפת לי. אני מתייחס רק לטקסטים, האנשים הממשיים "שמאחוריהם", פחות מעניינים. אני חושב שנוכל להסכים בנקודה זו.
    מה עם "צעד בונה אמון" במסגרתו תעבד את בבלוגרית שבאכסנייתה אתה מתארח, ותקרא לה בשמה, במקום ה"דורית" הזה?

  9. במקום ה"ימותו הקנאים" (ראיתי שלשום סטיקר כזה על ג'יפ חדש), מומלץ להלן: איכלו קינואה!תפסיקו עם הבשר. וככה לא תקנאו יותר, וגם תשתחררו מהתאוות הנחותות של הבשר. (קראתי בספר הודי עתיק).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s