הפס-טי-בל, יום ראשון

 

מה יש לטקסט הזה, שהוא כה מקולל? מה זה "אירעה תקלה?" אבל הנה, אני מייבאת אותו שוב.

 

בפעם הבאה שמישהו יגיד לי שנסיעה לירושלים נמשכת 40 דקות אשתול אותו לצד מאובניי השיריוניות החלודים בבאב אל וואד, או בסלע עליו כתוב ברוך ג'מילי פתח תקוה, 1948. כי הדרך לירושלים, מפתח ביתי לפתח המלון נמשכת שעתיים בדיוק, וכן, הפעלתי שעון עצר. ולא, לא היו פקקים מיוחדים, ולא המתנתי ממושכות לשלל כלי התחבורה בהם נסעתי, לא כולל הריקשה, סתם יום ראשון.
משונה מאוד ירושלים, ואי אפשר להבין דבר בדרכיה הצדדיות והראשיות. רחובות מתחילים ונגמרים ונסגרים ונפתחים ומחליפים שמות פתאום בלי להודיע, וכל כולה מבוכים מבוכים ופיתולים פיתוים ולאיש לא אכפת. וירושלמים אלו, לא יודעים מימינם ומשמאלם. שאלו שניים מהם לכתובת אחת ותקבלו שלוש הצעות להגיע אליה. שאלו שלושה, והרי לכם כבר 85 דעות והצעות. וכך חצי מהזמן הסתובבתי סחור סחור, במעגלים מוזרים, מאחר שאיש לא ידע לומר בוודאות את מיקומו של נ.צ שנמצא מרחק חמש דקות הליכה מהם.
אבל בסופו של דבר, סחוטה ומרוטה הגעתי למסיבת העיתונאים של רומן פולנסקי ולארוחת הפאר שהתלוותה אליה. פולנסקי זה, שהגיע כדי לקבל פרס מפעל חיים מפסטיבל הקולנוע, ולחנוך את "אוליבר טוויסט", הסרט החדש שלו, כבר תייר ותיק הוא פה, וזה לו ביקורו השלישי לפחות. הריהו יהודי זעיר צעיר מראה ויפה (160 ס"מ, לא יותר מ-60 קילו) ורעמתו האפרפרת מתנפנפת בפראות, כיאה לבן מזלנו (18 באוגוסט, 1933). הוא לבש טי שירט שחורה, ז'קט לבן ומוזר וג'ינס ונעליים שחורות, לא תואר להם ולא הדר.
במסיבת לא נשמעו ממנו הצהרות מרהיבות במיוחד, אלא כאלו המגיעות ממי שמתראיין בלי סוף, וצריך לענות על אותן שאלות. והנה עיקרי הדברים: אוהב לבוא לכאן, שמח לראות כמה המדינה התפתחה * פעם התרגש נורא מזה שיש פה כל כך הרבה יהודים (לא נראה לו שזה יכול להיות קצת מעיק? ד') * הוא לא מתרגש מ"אוליבר", יותר התרגש להראות פה את "הפסנתרן" * הילד שלו מעדיף את "ספיידרמן" על פני אוליבר * לא היה רוצה לעשות משהו נוסח הארי פוטר, זאת זנות בעיניו. לא אוהב לעבוד מול מסך כחול * פעם במאי היה יכול לעשות שני סרטים בשנה, היום אם הוא עושה סרט אחד בשנתיים, הוא בר מזל * הכי אוהב בעשייה הקולנועית את תהליך הצילומים, ולאחר מכן את עבודת העריכה. הכי שונא, לכתוב תסריט. זה עינוי עבורו * אוהב לראות סרטים בבתי הקולנוע, בהקרנות רגילות יחד עם קהל. שונא הקרנות פרטיות * אוהב נורא לעבוד עם ילדים, זה נורא קל.
ואז הגיעה ארוחת הצהריים, במסעדה שתכונה כאן המסעדה בקצה היקום, או המסעדה האטית ביותר בעולם. עד שהגיעה המנה הראשונה חלפו 24 שעות. התעוררנו למנה השנייה. הקינוח לא הגיע עד היום. כלומר ערכו את השולחן לקראתו, אבל הוא מעולם לא הוגש (הבנו שהשף מעביר כל מנה מסדר המפקד, ויש מנות שלא עוברות את המסדר), ואז פולנסקי קם והתפנינו משם, כשלפחות פחות 500 קלוריות מעיבות על מאזן הקלוריות היומי שלנו. אז אם ינסו להמליץ לכם בחום על קינוח מסוים באחת המסעדות הירושלמיות, דעו שאלו קינוחינו המיותמים.

ועוד שלושה סרטים הספקתי לראות אחרי סאגת פולנסקי.

"הכחול השומם ההוא" – סרטו המשמים של ורנר הרצוג, על כדה"א, החלל, המעמקים ומה שביניהם.
"חלון פתוח" – סרט ביכורים של מיה גולדמן, על אישה שנאנסה, והתוצאות ההרסניות של הפשע על חייה וחיי בן זוגה. עם רובין טאניי, סיביל שפרד ואליוט גולד. לצערי הייתה רק הקרנה אחת, אבל לעתים, אם סרטים יוצרים באזז ונוצר ביקוש, מוספים להם עוד הקרנה.
"חברות עם כסף" – של ניקול הולופסנר, על ארבע חברות המתברברות עם זוגיותן. עם קתרין קינר, ג'ואן קיוזק, ג'ניפר אניסטון ופרנסס מקדורמנד. תענוג מתחכם. למזלכם, הסרט מגיע מיד לבתי הקולנוע.

והיום?

 ב-11:00 אפגוש את ג'ף גולדבלום ופול שרדר, ואחר כך אמצא על מה להתלונן. 14:00

 מרכז מורשת בגין, "ער לרווחה" של אלן ברלינר עליו כבר המלצתי במקבץ. לאחר ההקרנה תהיה שיחה איתו, והוא נראה לי נוירוטי מספיק כדי להיות מעניין וכריזמטי.

16:00 סינמטק 2, "היהלום הלבן", השני של הרצוג שיוצג פה, על ספינות אוויר. למרות האכזבה של אתמול. 22:00, סינמטק 2, "מעבר לשנאה" של אוליבייה מיירו הדוקומנטריסט, על שלושה גלוחי ראש בצרפת, שרצחו צעיר ערבי. מיירו מתעד את המשפט.
22:30, סינמטק אחד, "טאקשים" של טאקשי קיטאנו, על כפיל המזדחל לחייו.

נ.ב 1 הפוסט הזה היה מוכן אתמול בלילה. משום מה לא הצלחתי לשמור אותו, ומתוך עצלות כתבתי אותו ישר למסמך העריכה של רשימות. זהו עונשי. עף לכל הרוחות, וזהו שחזורו.
נ.ב 2 10 דולר ל-24 שעות עולה פה האינטרנט. תעריכו.
נ.ב 3 על אחד המקשים במעלית כתוב "דלת מוטרדת". לא העזתי לגעת בו. למה הכוונה? מוטרד, אולי אתה?

12 מחשבות על “הפס-טי-בל, יום ראשון

  1. מה עם יצר ההרפתקנות? בשם הציבור התל אביבי נמוך המצח, אני פונה אלייך בבקשה ללחוץ על הלחצן הנ"ל. מי יודע. אולי תמצאי את עצמך ביקום אלטרנטיבי. לא בטוח שיותר טוב שם מכאן, אבל גם לא בטוח ההפך. ממי ששמה נפשה בכפה ועלתה לירושליים, ונווטה שם – יש ציפייה להעז, כעיתונאית חוקרת, ללחוץ על הכפתור ההוא. ולדווח.

    ברמה הפרקטית,העצובה, לדעתי זה לא לחצן, אלא נורית, ו"דלת מוטרדת", זה מצב שבו הדלת מתחילה להיסגר ואז איזה (למשל) עו"ד לחוץ מגיע מתנשף (הם תמיד מאחרים), ומשתחל פנימה אחרי שהדלת התחילה להיסגר. או אז, כדי לא להיסגר עליו, ועל תיק העור שלו, הדלת נעצרת, נפתחת שוב, ויש זמזום צורם, ונורית שאומרת "דלת מוטרדת". דלת שלא נותנים לה "לחיות את חייה" בקצב שלה. כמוך. כמו רובנו.

  2. ומשהו בשביל וולווט: היום גם "מעריב" (ליאורה) הצטרף לסיקור הצד הצהוב של פרשת קצב והרל"שית.

  3. אתם יודעים כמה קשה לקבל פינה אצל גיא פינס? (שלא בדרך המתוארת בגילוי לב כה מכמיר ע"י דבורית?)
    ככה זה. עולם קשה ואכזר. בחורה, מוכשרת ככל שתהיה, לפעמים נאלצת לעשות את מה שנדרש. אבל שימו לב על מה היא חושבת בזמן זה, על ההגהות! ותבינו שזה לא "באמת". הבלוג חשוב יותר, לפיכך,אנא הבליגו.ו…אין צורך להתייחס להעדפותיו המיניות של גיא הנ"ל. זה צנעת הפרט, ולא רלוונטי, ומעורפל כראוי.

  4. ראשית, מדובר בנורית ולא כפתור.

    לדעתי, כמי שלא נולד בירושלים, מדובר בתופעה ירושלמית ברורה לחלוטין. הנורית נדלקת ומצפצפת כאשר מישהו "מחזיק את המעלית" יותר מדי זמן. פשוט בירושלים, לא רגילים ליצירה המכונה 'מעלית' (יש כאן בתים בני 7-8 קומות ללא מעלית) ולכן נהנים להטריד שוב ושוב את דלתות המעליות, עד שהן שוקלות לפנות ליועץ המשפטי.

    ונסיים בבדיחה הירושלמית הידועה:
    "כמה עולה מעלית?" התשובה במהופך

  5. בתשובה לתהייה "מה קורה לכם"- קורה מה שקורה לאנשים בת"א, ביולי, עם החום והלחות, והחדשות. אנחנו מתחרפנים. לא כולנו מבלים באויר ההרים הצלול והיבש והקריר. פה זה הג'ונגל האורבני. אסיה. גהינום. לא גיא בן-הינום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s