הפס-טי-בל, יום רביעי

ירושלמית מדוברת
אני: סליחה, איפה הכספומט הקרוב ביותר?
פקיד הקבלה: אחרי העלייה תפני שמאלה, ותוך שלוש דקות תגיעי לבנק הפועלים, שם יש כספומט.
אני עולה, פונה שמאלה, הולכת עשר דקות ומגיעה לכספומט של דיסקונט.

תיאטרון ירושלים, טייק 2
מנסה את כוחי שוב לצעוד לתיאטרון מהסינמטק, הפעם לפי הנחיות חצי מדויקות. באמצע הדרך אני שואלת נהגת אחת לאן להמשיך, והיא בתגובה, אחרי שבחנה את מלבושיי המהוגנים ואת משקפי האינטלקטואלית שאני מרכיבה בחשיכה אמרה לי בואי, אקח אותך, והנחיתה אותי בפתח התיאטרון. שיניתי את דעתי לגמריי על ירושלמים.
אבל עד מתי, רבותי, תעצרו באמצע ההקרנה להחליף גלגל? אנחנו כבר במחצית השנייה של 2006, ולא בדימונה של הסבנטיז.

I am your fan
האם לנהוג כאחד המעריצים ולפנות לאלן ברלינר בעיצומו של קוקטייל בדשא בסינמטק, כשהוא מאכיל את בנו במילקי, ולומר לו, איי אם יור פאן? והשם לי, יו נו, יש כזה רק אחד בארץ? (בהמשך לסרט שלו The sweetest sound בו הוא אסף 12 אנשים שנקראים אלן ברלינר לארוחת ערב). נחשו מה החלטתי.

אורחים במלון
נציגות קולניות של עמותת המורים הגיעו לבילוי בעיר. בחדר האוכל חשבו שאני אחת מהן. לא מצדיק התאבדות?

צ'ופר בצהריי יום
עליתי לכתוב, פתאום דפיקה בדלת. צלחת פירות יבשים מהמלון. במה זכיתי? לא יודעת, אבל הנה נפתרה בעיית ארוחת הצהריים.

שיחת טלפון
א', עורך בכתב העת "תכלת": תגידי, זה נכון שסלבוי ז'יז'ק ירצה (על "מחילות", בשישי) במרכז מורשת בגין?
אני (מדפדפת): כן.
א': אני מתקשר אליהם מיד, זה הרי אבסורד.
אני: ממש יעזור לך.

בכל אופן, היום אצפה ב"מדריך הסוטה לקולנוע" (11:30, בגין) בו נותנת הדוקומנטריסטית הבריטית סופי פיינס לזי'ז'ק לדבר על "הציפורים", "השיחה", "הדיקטטור הגדול" ו"קטיפה כחולה".

ויש גם "אוליבר טוויסט" ב-12:00 בסמדר, ללהוטים (זה מגיע לקולנוע בשבוע הבא).