שישה ימים, חמישה לילות

מה המינון הנכון בין האולם לעולם פה, אני תוהה. האם המינון הנכון הוא זה שאני קובעת, או שמא עלי להתחשב ברחשי לבם של באי המקום? ומהם רחשי לבם, אלו המתבטאים בעשרה טוקבקים מתוך כמה מאות מציצים פר-פוסט? מטרידות אותי השאלות האלו, ואין לי שום אינדיקציה כרגע, חוץ מאשר לעשות מה שנראה לי נכון.

פסטיבל הקולנוע בירושלים, שהיה מבחינתי קפיצה קטנה לחו"ל לא עזר לי במיוחד למשש את הדופק. כלומר האם מפגשיי עם ג'ף גולדבלום ועם רומן פולנסקי מעניינים? ברור שאותי כן, אחרת לא הייתי כותבת עליהם. האם תלאותיי הקטנוניות במלון ותובענותי האינסופית בענייני מיזוג אוויר ויוגורטים לבנים והדו שיח של חירשים שניהלתי עם פקידי הקבלה רלוונטיים לציבור המשתמשים?

האם תיאור של עוד סרט או פחות סרט, או לוח זמנים תזזיתי, או דילמות אינקץ במה לצפות, או קשיי הניווט שלי לתיאטרון ירושלים (בסוף הצלחתי להגיע לשם בשלוש דרכים שונות, ואפילו לכוון לאתר כלי תחבורה עם ארבעה גלגלים במהירות מדהימה) הם חומר ראוי? ובכלל האם מישהו טרח לצפות באיזשהו סרט עליו המלצתי? האם העייפות העצומה אחרי שישה ימים וחמישה לילות בעירשלם, עייפות בלתי נגמרת ועיניים צורבות מעשרות שעות צפייה ללא הפסקות כמעט, והתמוטטות למשך חצי יממה על המיטה בבית רלוונטית? ומה בין הפרטי לציבורי, איך נקבע הגבול? שאלות עקרות לגמריי כשאני חושבת על זה, אבל אם בכל זאת צצות תשובות כאלו ואחרות, מעניין יהיה לשמוע.

ובינתיים, במרחק 50-דקות-נסיעה-במהירות-140-קמ"ש-כשהכביש-ריק משם

אם היו מי שניצלו את העובדה שרוב מבקרי הקולנוע היו במשך עשרה ימים בירושלים הרי הם המפיצים, שהוציאו במהלך השבועיים האחרונים תשעה ושבעה סרטים בהתאמה. זה אומר, כמובן, שלא הצלחתי לצפות בכולם, אלא רק במיעוט שבמיעוט מתוכם. וכך קופחו בשלב זה, ונראה לי שלנצח בינתיים שני מייג'ורס מובהקים כמו "סופרמן חוזר"  (קיבלנו הזמנה) ו"שודדי הקאריביים 2" (לא הוזמנו), שכפי הנראה מסתדרים די טוב בקופות בלעדי.

עוד טרגדיה הפצתית שאני לא מבינה איך מי שעומדים מאחוריה חיים איתה בשלום היא העובדה ששני סרטים ישראליים, "מישהו לרוץ איתו" ו"מלח הארץ" יצאו באותו שבוע. מה הסיכויים ששניהם יצליחו? הרי ידוע שדי קשה לשכנע את הציבור להגיע לסרט ישראלי, ועוד שניים באותו שבוע?

ואם זה לא מספיק, שבוע קודם לכן יצא "הבועה" רב הבאזז, ואני תוהה מה תהיה בחירתו של צופה הקולנוע הממוצע, שיגלה רוחב לב ורצון עז לתמוך בתעשייה המקומית ויחליט בכל זאת ללכת לסרט ישראלי. באיזה יבחר? בזה שיחסי הציבור שלו היו המסיביים ביותר? בזה שאף אחד מהמבקרים כמעט לא צפה בו, שלא באשמתנו (ההקרנה המוקדמת הייתה בזמן הפסטיבל)? או בזה שפתח את פסטיבל ירושלים ומבוסס על רב מכר אהוב?

מעניין יהיה לבדוק את העניין, אלא שהסיכויים שהנתונים המספריים יינתנו מרצון על ידי המפיצים קטנים מאוד עד לא קיימים. יש קולנוע ישראלי, אבל אם יש מי שמעוניינים שגם יצפו בו, ראוי שגם ישווקו אותו בתבונה.