שישה ימים, חמישה לילות

מה המינון הנכון בין האולם לעולם פה, אני תוהה. האם המינון הנכון הוא זה שאני קובעת, או שמא עלי להתחשב ברחשי לבם של באי המקום? ומהם רחשי לבם, אלו המתבטאים בעשרה טוקבקים מתוך כמה מאות מציצים פר-פוסט? מטרידות אותי השאלות האלו, ואין לי שום אינדיקציה כרגע, חוץ מאשר לעשות מה שנראה לי נכון.

פסטיבל הקולנוע בירושלים, שהיה מבחינתי קפיצה קטנה לחו"ל לא עזר לי במיוחד למשש את הדופק. כלומר האם מפגשיי עם ג'ף גולדבלום ועם רומן פולנסקי מעניינים? ברור שאותי כן, אחרת לא הייתי כותבת עליהם. האם תלאותיי הקטנוניות במלון ותובענותי האינסופית בענייני מיזוג אוויר ויוגורטים לבנים והדו שיח של חירשים שניהלתי עם פקידי הקבלה רלוונטיים לציבור המשתמשים?

האם תיאור של עוד סרט או פחות סרט, או לוח זמנים תזזיתי, או דילמות אינקץ במה לצפות, או קשיי הניווט שלי לתיאטרון ירושלים (בסוף הצלחתי להגיע לשם בשלוש דרכים שונות, ואפילו לכוון לאתר כלי תחבורה עם ארבעה גלגלים במהירות מדהימה) הם חומר ראוי? ובכלל האם מישהו טרח לצפות באיזשהו סרט עליו המלצתי? האם העייפות העצומה אחרי שישה ימים וחמישה לילות בעירשלם, עייפות בלתי נגמרת ועיניים צורבות מעשרות שעות צפייה ללא הפסקות כמעט, והתמוטטות למשך חצי יממה על המיטה בבית רלוונטית? ומה בין הפרטי לציבורי, איך נקבע הגבול? שאלות עקרות לגמריי כשאני חושבת על זה, אבל אם בכל זאת צצות תשובות כאלו ואחרות, מעניין יהיה לשמוע.

ובינתיים, במרחק 50-דקות-נסיעה-במהירות-140-קמ"ש-כשהכביש-ריק משם

אם היו מי שניצלו את העובדה שרוב מבקרי הקולנוע היו במשך עשרה ימים בירושלים הרי הם המפיצים, שהוציאו במהלך השבועיים האחרונים תשעה ושבעה סרטים בהתאמה. זה אומר, כמובן, שלא הצלחתי לצפות בכולם, אלא רק במיעוט שבמיעוט מתוכם. וכך קופחו בשלב זה, ונראה לי שלנצח בינתיים שני מייג'ורס מובהקים כמו "סופרמן חוזר"  (קיבלנו הזמנה) ו"שודדי הקאריביים 2" (לא הוזמנו), שכפי הנראה מסתדרים די טוב בקופות בלעדי.

עוד טרגדיה הפצתית שאני לא מבינה איך מי שעומדים מאחוריה חיים איתה בשלום היא העובדה ששני סרטים ישראליים, "מישהו לרוץ איתו" ו"מלח הארץ" יצאו באותו שבוע. מה הסיכויים ששניהם יצליחו? הרי ידוע שדי קשה לשכנע את הציבור להגיע לסרט ישראלי, ועוד שניים באותו שבוע?

ואם זה לא מספיק, שבוע קודם לכן יצא "הבועה" רב הבאזז, ואני תוהה מה תהיה בחירתו של צופה הקולנוע הממוצע, שיגלה רוחב לב ורצון עז לתמוך בתעשייה המקומית ויחליט בכל זאת ללכת לסרט ישראלי. באיזה יבחר? בזה שיחסי הציבור שלו היו המסיביים ביותר? בזה שאף אחד מהמבקרים כמעט לא צפה בו, שלא באשמתנו (ההקרנה המוקדמת הייתה בזמן הפסטיבל)? או בזה שפתח את פסטיבל ירושלים ומבוסס על רב מכר אהוב?

מעניין יהיה לבדוק את העניין, אלא שהסיכויים שהנתונים המספריים יינתנו מרצון על ידי המפיצים קטנים מאוד עד לא קיימים. יש קולנוע ישראלי, אבל אם יש מי שמעוניינים שגם יצפו בו, ראוי שגם ישווקו אותו בתבונה. 

11 מחשבות על “שישה ימים, חמישה לילות

  1. שודדי הקריביים 2 איום ונורא. שעתיים שמרגישות כמו שנתיים. חיסכי מעצמך את העינוי, באחריות.

  2. נראה לי שהבועה הוא מסוג הסרטים שעושים את מירב הכסף בתחילת ההקרנות בעקבות מסע יחסי הציבור, אבל מאבדים מכוחם בשבוע השני כשאנשים מתחילים לדבר על הסרט ולספר שהוא לא משהו.
    אפשר לבדוק את זה די בקלות אגב, אם למישהו יש גישה לכמות ההכנסות השבועיות.

  3. אבל ראיתי את הסרט, "מדריך הסוטה", שיוקרן בסינמטק תל אביב ב-30.7 21:00
    ואני ממליצה עליו ועל פרשנויותיו של ז'יז'ק לכמה יצירות מופת קולנועיות.
    אני משערת שיהיה מלא עד אפס, ומציעה למתעניינים לרכוש כרטיס כבר עכשיו.

  4. אני דווקא לא קראתי את הספר, אבל בניגוד לדבורית דווקא מאוד אהבתי את הסרט. יש לי רושם שמרבית הקהל בפתיחת פסטיבל הקולנוע הרגיש כמוני, למרות ששמעתי גם תגובות אחרות.

    אני מצאתי את הסרט סוחף , מותח ומרגש, ולא נופל מהרבה מאוד סרטים הוליוודיים שמגיעים לכאן. שווה לבדוק – מקסימום, אם לא נהינת, לפחות תמכת בקולנוע הישראלי…

  5. כמי שכתבה שאינה חובבת חתונות, אני חושב שהתשובה לתהיותייך לגבי מה רחשי ליבו של הציבור (מה שפעם דורון רוזנבלום כינה "הוד מעלתו: הטומטום המשוער" – שהוא "הציבור" שניזון מתקשורת ובידור, ושנכון להיום את נמנית, לטוב ולרע עם מספקי רעבונו האינסופי, במיוחד כ-V )- אני חושש שלא תוכלי לאורך זמן לרקוד ב-2 חתונות במקביל. אני גם לא חושב ששווה להגיע להתמוטטות כללית לפני שמחליטים שמספיק בלוג אחד. מובטחני שמי שקורא אותך כאן – יילך איתך גם לולווט, ונראה לי ששם את הרבה יותר "חיה את חייה", ולוא רק בגלל הלחץ של להביא כל יום פוסט, וגם להגיב למגיבים, שחלקם הם מכרייך, וחלקם מקושרים עם קובעי גורלך (הפיננסי , אולי גם ה"רומנטי"/חברתי) – שכן הם אנשים ממשיים, ולא שמות אנונימיים וטקסטים כמו פה. מה רציתי לומר? לסגור את הבסטה פה? לא בהכרח, לא היום, אולי איכשהוא לשלבה בתוך נולווט שתבלע אותה אל קירבה. נראה לי טרוף להחזיק 2 בלוגים במקביל, וגם לחיות. ורצוי לחיות. כמה שאפשר.

  6. תבקש מאדוניתך/אדונך להואיל בטובו ולהיכנס לכל חנות לחיות מחמד ולבקש עבורך את האבקה או את הקולר המתאים נגד קרציות. שיקבע לך גם תור לוטרינר באותה הזדמנות, כי נראה לי שדעתך השתבשה עליך. כן, אני קרצייה, אבל קרצייה שלא ניזונה מחיות מחמד מהסוג שלך. יש לי טעם משובח.
    ואני גם לא מכיר שום עידן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s