את כל כך אגואיסטית!

הכתבה הזו עלתה אתמול בערב ל-ynet תחת משבצת "עלמה", המגזין שהזמין אותה ממני. ראיתי אותה (ברשת) רק הבוקר והייתי המומה ממספר התגובות, אם כי זה די מובן מאליו ומתבקש, בהתחשב בנושא הטעון.

כשלעצמי יש לי כמה בעיות איתה. ראשית נשבעתי שזאת הפעם האחרונה שאני כותבת על כך, מאחר שמיציתי את הנושא כבר מזמן. אין לי מה לומר עליו יותר, אבל מתברר שאני לא מבינה שמה שמובן מאליו עבורי לא נהיר לאיש (כמעט), ושלא משנה מתי ומה אכתוב על כך, תמיד העולם יעמוד על רגליו האחוריות.

הבעיה השנייה שלי היא שבמקור הכתבה הייתה כפולה באורכה, עם מראי מקום והרחבת זוויות ההתייחסות, אלא שהיא לא התאימה ל"עלמה" במתכונת ההיא, עובדה שדכדכה אותי מאוד וגרמה לי להטיל ספק בכדאיות פרסומה. גם עכשיו אני לא משוכנעת שהייתי צריכה להסכים לכך. רציתי להעלות פה את הנוסח המלא, אבל החלטתי לוותר לכם (ולי). ובכן, זאת התמצית. אם מישהו יבקש, אעביר לו אישית את גרסת הבמאי שלי.

והטוקבקים. הפתיעו אותי לטובה מאוד מאוד: מעטים מתעקשים על כך שאני לא אטרקטיבית, ועוד כמה אחדים שולחים אותי לטיפול נפשי. חלק קטן מהם מתעכבים על היותי אנוכית ואפילו אגואיסטית (אף פעם לא הכחשתי), אבל הרוב המכריע מנסה להתמודד עם הנושא, לחלוק חוויות מחייו. נו, קצת נחת.

עדכון, שישי, בוקר: לאור בקשת הקהל אעלה את הגרסה המלאה, אבל תנו לי קצת זמן, שאין לי. המתינו נא בסבלנות.

.