על מחשבים וחתולים

אני לא אוהבת צילומים של חתולים בבלוגים (או בכלל), כולל השתפכויות של בעליהם, מאחר שהם מכוונים להיות גורפי חיבה אולטימטיביים, ותמיד מאלצים אותי לבדוק, רגע, הוא באמת יפה החתול הזה? או, מה בדיוק יפה בו? ומה הסיפור הזה, של חתולים יפים, למה הם מעוררים כל כך הרבה רגשות ואמפטיה? ואיך אני מוצאת את עצמי מסתכלת בכל זאת? ולמה אנשים לא מצלמים את הדגים, האוגרים או האיגואנות שלהם?

ובדיוק כמו שאני לא אוהבת סיפורי חתולים, אני לא אוהבת סיפורי מחשבים שמאנישים את המחשב, לפעמים מאלילים אותו, ואת כל מי שמספרים על הצרות שהוא עושה להם, איך הוא מתנהל על פי גחמות מוזרות, ומה עשו לו או היו עושים לו. כמו כן אני לא אוהבת אנשים שכותבים על המחשב החדש שלהם, ומגרגרים אליו כאילו היה חתול. אז מה, זה אומר שאני לא קוראת כל מילה על אנשים ומחשבים? בעיקר על המלחמות ביניהם, ובעת הצורך, כמו במקרה של גדי, מתה מקנאה?

כל זה בא כדי להצדיק את סיפור הלפ טופ החדש שלי, בבחינת נאה דורש, נאה לא מקיים. כלומר הוא כבר לא חדש. הוא בן חודשיים. והוא הראשון בחיי, הלפ טופ, אני מתכוונת. עד לפני כמה חודשים לא הבנתי למה לשבת בחדר העבודה הקטן שלי 20 שעות, מול נייח עצומימדים זה לא הדבר הכי טוב בעולם. עד לפני כמה חודשים לא הבנתי את השיפור בתנאים של לשבת מול הטלוויזיה/דיוידי עם מחשב, או לקחת אותו איתי לכל מקום, או לראיין בעזרתו. בסוף הבנתי ואף רכשתי. לא משהו, Lenovo צנוע, מועט פעלולים, שמשמש אותי לכתיבה ולנבירה באינטרנט, זה הכל. כמה כמה? כ-3,800 שקל. זול? זול. קל? לא ממש, 2,800 ק"ג. זערורי? גם לא. חמוד? כן, לפחות כמו החתולים.

בהתחלה היה העניין הזה עם הראוטר, כלומר הנתב שבעזרתו אפשר לשוטט עם הנייד ברחבי הבית בלי חוטים. על תלאות החיבור אדלג, על קשיי החיבור אחרי הפסקת חשמל קטלנית גם אוותר, רק אשיא עצה למי שעוד לא שם: לא לקנות ראוטר בחנות, אלא אם אתם מתמחים בדבר. עדיף פי אלף (לפשוטי העם, כמוני) דרך ספק האינטרנט, שגם יתקין אותו עבורכם וגם יתמוך בעת הצורך. ויש צורך.

בתום חודשיים של יחסים יציבים, כולל שבוע בירושלים בו בילינו יחד לקחתי אותו לבית קפה, לראיון. יותר עדיף מאשר להקליט, כך כבר הבנתי באיחור של כמה עשורים. מגיעים לקפה, פותחת המכסה, וכלום לא קורה. מסך שחור משחור. בתום כמה חבטות וכמה ליטופים הבנתי שזהו, אין על מה לדבר. עברתי לראיין עם נייר ועט, כמו בימים הטובים ההם (לא שהייתי שם).

עכשיו מתחיל הסיבוך: צריך להביא אותו למעבדות IBM בגבעת שמואל, כמעט סוף העולם מבחינתי. נדלג. שבוע ימים בילה ה-Le במעבדות. אתמול החזרתי אותו הביתה. מה קרה? החליפו לו לוח אם. אחח, האירוניה. לא קצת קיצוני, הוא רק בן חודשיים, אני שואלת את המעבדאי? קצת, אבל קורה. הנחמה האומללה שלי, לפחות לא אמרו לי "הוא בסדר גמור, מה את רוצה?"
***

תוספת: יומיים אחרי שכתבתי את הפוסט פגשתי סופסופ את ערספו אחרי שלא נפגשנו עידנים. היה שישי ערב, התברר שתל אביב סוגרת את דלתות בתי העינוגים שלה לקראת כניסת השבת (שערוריה), אבל בסוף מצאנו איזו רשת לשבת בה.
נדברנו שאיש איש יביא את לפטופו ונשווה נתונים. אני השתפנתי ברגע האחרון, והתברר שבצדק. יצירת המופת של האיש זערורית, שוקלת קילו שלוש מאות, משמיעה קולות גרגור נחמדים וגם מזהה אותו בעזרת טביעת אצבע. איפה אני ומפלצת ה-2,800 שלי, ואיפה הפורשה המחשבי ההוא.

איך לפתור בעיות חסרות פיתרון

מאחר שאני לא אשת מחשבים והידע שלי בתחום נרכש בדילוגים כבדים וחסרי חן בין המחשבים השונים שמשתדרגים לחיי, ולרוב לבד, תוך ניסוי וטעייה, ועוד טעייה ועוד אחת (או עד שמישהו מתנדב לעזור לי), אני סובלת מחוסר ביטחון חמור בעומדי מול צרות מחשביות כאלו ואחרות (וכמו שנבחן כבר באחד המחקרים, יותר נשים חושבות שהן אשמות בקרטועי המחשב). אחת הבעיות הקשות שעמדו בפניי בחודש האחרון הייתה התמודדות עם הוורדפרס, תוכנה לכתיבת בלוגים, לשם עברה ולווט

במשך 20 יום לא הבנתי למה השורות חורגות משוליי מסך העריכה, משייטות עם כל תנועה קלה, מצב בלתי אפשרי לעבודה שגרם לי לעסוק כמה שעות מדי יום בתהליך העלאת הפוסט לאוויר, לא כולל זמן כתיבה, וגם לעיוותים קשים במראה הפוסטים. לפחות עשרה אנשים המעורבים בעסקי הוורדפרס שמעו על מצוקותיי ולא הבינו מה מקורן, ו/או איך לפתור את הפגע-רע הזה.

בסוף בסוף, ברגע של צלילות, אינסטינקט או שכל ישר שהבקיע לרגע – הבנתי. פשוט צריך לצמצם את מסך העריכה לגודלו הטבעי, הבסיסי, ולא לנסות למתוח אותו בעזרת כנף בגדו הימנית התחתונה. למה איש מגאוני המחשב המקיפים אותי לא יכול היה לומר לי? כי אף אחד לא חשב על זה, כי, כך אני מתארת לעצמי, רכבת המחשבות שלהם דהרה קילומטר קדימה, מבלי לחשוב על הפשוט שבפתרונות. מסקנה, לפעמים הבורות (שלי) יכולה להיות חיובית. זה רק צעד אחד אחרי לבדוק אם התקע בשקע, לפני שמחליטים שהמקרר לא פועל.