ימים קפואים

"ימים קפואים", סרט ישראלי בשחור לבן עלה אתמול בבתי הקולנוע. אני מלווה אותו נפעמת מהפעם הראשונה בו צפיתי בו בפסטיבל הקולנוע בחיפה. אחרי הפסטיבל, בנובמבר האחרון, התפרסם ראיון שלי עם הבמאי, דני לרנר, והשבוע עם השחקנית, ענת קלאוזנר, שזה הפיצ'ר הראשון שלה, והיא, אם להיצמד לקלישאות, הדבר הבא. כששאלתי אותה בראיון אם היא רואה עצמה כאיילת זורר החדשה, אמרה שלא, מה פתאום, היא ענת קלאוזנר הישנה. יפה.
לא רוצה לחזור על כל שבחיו של הסרט (בשביל זה יש לינק), אבל אני מאוד מקווה שהוא ידלג על משוכת השחור לבן והשחקנית הלא מוכרת בינתיים.
ואם להיות תקיפה ונחרצת, לכו לכו לכו. אני נורא רוצה ש"ימים קפואים" יצליח ומשוכנעת שאיש לא יוכל להישאר אדיש לחוויה.
ופה: לא רק אני מתלהבת, לשם שינוי.

11 מחשבות על “ימים קפואים

  1. אני דווקא לא אהבתי אותו. קצת תרגיל גמר שהתארך לסרט באורך מלא. יפה מאד ויזואלית. שחקנית עם פנים מדהימות והבעות קסומות שרק פותחת את הפה להגיד משפט וכל הפנטזיות שלך על הדמות נמחקות. אסור לה לדבר. צילום יפהיפה. ארט מתכוון מאד. ספור שנהיה מובן –
    והכל יחד. קצת מייגע. קצת סטודנטיאלי מדי.
    אני שמחה שראיתי ולא הייתי מוותרת על החוויה. אבל בין זה לבין בקורת שאומרת שהסרט טוב, מבחינתי המרחק רב.
    לא כל מה שהוא נסיוני, מצטט בשפת קולנע, מכיר הסטוריה, מצולם יפה בשחור לבם ומלא כוונות נחשב לסרט טוב. 😦

  2. מצד שלישי, בתור אחד שלא ראה את הסרט, אגיב בכללי על התגובה הראשונה פה
    נראה לי, שסרטים שהם שחור לבן-מצטטים שפת קולנוע-מכיר היסטוריה וכו', סובלים בגלל משפט אדיוטי (לפעמים הוא נכון אגב) שנימתו מסתכמת ב "זה סרט גמר" וכו'
    רוצה לומר, שכל "קפיצה מעל הפופיק" במרכאות כפולות של יוצר בארץ לסרטו או עבודתו, מונמך מיד עם קלישאה מנוונת וביקרותית של "זה סרט גמר" או שזה נראה כמו סטודנט שלקח יותר די שיעורים אצל אנרי הונגר.
    אבל מה לעשות? להתגונן? יוצר צריך להיות פלקטי בשביל שלא יגידו לו את זה?
    ומה הקשר בכלל? הוא לא יכול להיות אומנותי? מה רע בלהיות סרט אומנותי? (ושוב- לא ראיתי את הסרט, אלא מדבר בכללי)
    ליוצר אסור להיכנע ל"עשו את זה כבר לפני", נכון זה מקשה את העבודה, אבל מצד שני הוא
    יכול להתפנות ל"איך", וכך גם הקוראים, צופים

    http://www.notes.co.il/sharabani/9109.asp

  3. אז "אלף כל" לך תראה ותשפוט או תחליט אם המשפטים שצטטת מתאימים לסרט הזה –
    ו"בית כל" – מי שלומד פסיכולוגיה נהיה פסיכולוגיסט וגם בארוחות ערב מנתח להוריו את חייהם, עד שהוא מסיים ללמוד, חווה את מקצועו ומגיע לאיזון, כנ"ל לגבי סטודנטים לרפואה
    שמנתחים כל אפצ'י ותנועת שריר של מי שנמצא בסביבתם ואכן, בלי הכללות גסות מדי גם סטודטים חקולנע בעשייתם במסגרות הלימודים שלהם, גם כחלק מהדרישות וגם מטבעם של האוהבים את לימודיהם "עושים קולנע" מאד מאד מודע לעצמו, להיסטוריה שלו. לכל שוט יש משמעות ולכל ניע שריר אצל השחקן גם כן…וטוב שכך.

    אז על היוצר הסטודנט למצוא ולנווט את קולו הקולנעי בשילוב בין דרישות המנחים והחוג לקולנע, לבין קולו הפנימי ואחר כך גם, למה הוא רוצה שיקרה עם הסרט שלו.

    אז אם אתה שואל האם יש במדיום הכל כך יקר הזה, קולנע, אמנות נטו. לגמרי נטו.
    אחוז קטן. קטנטן. וגם הוא ברובו, שוכן בפקולטה לקולנע.

  4. למדתי פסיכולוגיה, מעולם לא ניתחתי בארוחות ערב משפחתיות את המשפחה. אם אתה אינטיליגנטי מספיק, בכל המקצועות, אתה קופץ מעל המשוכות הבנאליות.

  5. קודם כל, הצחיק אותי שכשקניתי כרטיס (ביס פלאנט החדש) הזהירו אותי שזה סרט ש/ל.

    בכל מקרה- באתי לסרט בשביל להנות מסרט כמו כל סרט (לא שונה מהסרטים שמגיעים אלנו מהוליווד), ואכן נהנתי, אפילו מאוד.

    לא, הוא לא מושלם, אבל לא באתי בשביל סרט מושלם. ואני בהחלט מקווה שיעשו עוד סרטי ז'אנר בארץ- הסרט הזה מוכיח שאפשר.

  6. מצטלמת תמיד בלי מש"ש, זה מקרי, כלומר סדרת תמונות מוצלחת מהסתיו שעבר, זה הכל.
    העיניים בסדר, טפו טפו.

  7. מאוד חבל לי שבתל אביב "בירת התרבות הישראלית" ניתן למצוא את הסרט רק בשתי הקרנות בודדות בשבוע בסינמטק. אני מאוד רוצה לראות את הסרט אבל קשה לי להתגמש לשעות ההקרנה המעטות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s