סרטי כרמל

לא אשרוץ (עדיף: אשהה ממושכות) בפסטיבל הסרטים בחיפה, אבל כאמור, אשתתף ביום שלישי (17:00, סינמטק), בדיון שיתקיים אחרי הקרנת הפרק "לא תנאף" מתוך הסדרה "עשרת הדיברות" של קשת. ברור שאספר פה איך היה, אם במקרה במקרה מישהו לא יוכל להגיע לאירוע החד פעמי. לפיכך אהיה בצפון איזה יום וחצי-יומיים, ואשתדל לגרוף כמה שיותר סרטים לאמתחתי.
אם הייתי בפסטיבל, זה מה שהייתי רואה (מה שאומר שעדיין לא צפיתי ברוב הסרטים ולכן ההמלצות הן בערבון מוגבל מאוד):

ראשון, 8 באוקטובר

"המכונאי" (15:30) – מכונאי בודד הסובל מאינסומניה לא יכול להשתחרר מסיוטי העבר. עם כריסטיאן בייל וג'ניפר ג'ייסון לי. ביים בראד אנדרסון (וגם בשישי, 22:30).

שני, 9 באוקטובר

"מיס סאנשיין הקטנה" (17:30) – סרט ביכורים של ואלרי פריס וג'ונתן דייטון, שביימו ל-MTV מתאר מסע של שלושה ימים בחיי משפחה לא מתפקדת (וגם ברביעי, 17:30).

"שנה מופלאה" (22:00) של רידלי סקוטראסל קרואו הוא איש עסקים שחוזר לחוויות ילדותו בחווה של דוד שלו, וצריך להחליט אם למכור אותה (גם בשלישי, 22:30).

שלישי, 10 באוקטובר

"פלנדרס" (19:30) – הצרפתי והעגום, מתרחש באזור כפרי, גשום וסגרירי בצפון צרפת, מתחיל בסיפור אהבה של אנשים צעירים ושותקים, שהיכולות הרגשיות שלהם שקועות עמוק בבוץ המקומי, ממשיך למלחמה מיותר וגומר בשיבה הביתה ביים ברונו דומונט.

"שכרון הכוח" (19:30) – קלוד שברול ביים. איזבל הופר משחקת. עוד נגיחה בפרצופה החבוט של הבורגנות, המבוסס על מקרה אמיתי. שופטת חוקרת פרשת שחיתות של מנכ"ל חברה גדולה. 

רביעי, 11 באוקטובר
"נערה מקסימה" (דרום קוריאה) (14:00) – אישה צעירה ובודדה שמעוררת עניין אצל סופר הפוגש אותה במקום עבודתה, בדואר. ביים לי יון-קי.

"שולץ האיום" (20:30) – גלגולי חייו של המוזיקאי דורון אייל – העוני והעושר, השפיות והטירוף, הסמים והגמילה.

חמישי, 12 באוקטובר

"קין" (22:00) – עוד דו קרב בין שפיות לשיגעון. אב מעורער מחפש את בתו בת השש, שנעלמה לו בתחנת רכב. עם דמייאן לואיס הבריטי. ביים לודג' ה. קריגן.

"סקאנר דארקלי" (23:30) – של ריצ'רד לינקלייטר לפי הרומן של פיליפ ק. דיק מתרחש בקליפורניה של עוד שבע שנים, כשאמריקה מנהלת מלחמה מייגעת בסמים. לינקלייטר חוזר על שיטת הצילום ואנימציה של "חיים בהקיץ" המופלא. עם דמויותיהם של קיאנו ריבס, ווינונה ריידר, רוברט דאוני ג'וניור ועוד.

שישי, 13 באוק'
"זה לא כואב" (14:30) – של אלכסיי בלבנוב, במאי "האח". פילגשו של איש עסקים עשיר מנסה להראות את החיים הטובים לשלושה יזמים צעירים ועניים.

"אורות בין הערביים" (16:00) – אקי קאוריסמקי הפיני על דיכאון, אלכוהוליזם ואבטלה. החומרים מהם עשויים החיים, לא?

שבת, 14 באוק'
"המעיין" של דארן ארונופסקי ("רקוויים לחלום") (16:30) – גבר מנסה להציל את האישה שהוא אוהב, כשהעלילה נפרשת על פני שלוש נקודות בזמן, עם יו ג'קמן ורייצ'ל וויז.

"הוליוודלנד" (21:00) – שחקן נמצא מת מיריה בביתו שבגבעות הוליווד. השמועה היא שהתאבד, אבל אמו מתעקשת על חקירה. זה קורה בהוליווד הזוהרת של 59', ומשחקים אדריאן ברודי, דיאן ליין, בן אפלק ובוב הוסקינס.

* בין האירועים המרכזיים – מחווה לסם פקינפה. מ"חבורת הפראים" דרך "כלבי הקש" ו"השיירה ועד "סם פקינפה – דיוקן". בחמישי, 12 באוק' תיערך שיחה עם המפיקה קתי האבר, שהייתה זוגתו והעוזרת האישית שלו בשנותיו האחרונות.

* בין הסרטים הישראליים יוקרן החדש של ג'אד נאמן, "נוזהת אל פואד", הסרט שלכבודו גילחה אפרת גוש את שערה, על שתי נשים שחייהן מיטלטלים, "תנועה מגונה" של צחי גראד ("ג'ירפות"), עם גל זייד, קרן מור ומנשה נוי, ו"נגטיב", שלושה סיפורים המצטלבים לסיטואציה המתרחשת בג'נין, שביימה לנה טוראל.

30 מחשבות על “סרטי כרמל

  1. דבורית
    אומר את זה בצורה ישירה וקצרה

    עודף הבלוגים לא עושה לך טוב
    תפרשי מפה, תפרשי משם , תחליטי מה שתחליטי רק אל תופיעי לי מאחורי כל עץ רענן באינטרנט ותזבלי לי אותו

  2. אמנם אני לא אשתמש במילים חריפות כמו המגיב מעליי, אבל בכנות… חשיפת היתר באמת לא מיטיבה אתך.
    לפעמים במקרה הטוב היא נראית כמו אגו-טריפ רע.
    את כותבת טובה וחבל שלפעמים זה מה שדבק בך..
    אל תקבלי את הדברים בצורה הלא נכונה, אבל להוריד רגל מהגז לפעמים לא יזיק

  3. לפני כמה שנים.
    חוויה לא קלה. אחד הסרטים המדכאים ביותר שניתקלתי בהם.
    למזלי הרע, היתה לי חוויה מתקנות עם Children of Men
    שהתגלה כסר הכי מדכא שנעשה ויעשה אי פעם.

  4. להיכנס לבלוג שלי צריך לעשות מאמץ מסוים.
    חסכו מעצמכם את האנרגיה הזו, אוקיי?

    יש בסביבה עוד 20 אלף בלוגים ומאות אתרים.
    מדוע הגעתם לפה?
    לא ברור לכם שדבריכם משוללי היגיון?

  5. ראיתי את מה שכתבו לך חבורת שרירנים
    ואני רוצה לחזק את ידיך.
    לו היית גבר והיו קוראים לך דבורי
    הם לא היו מעיזים לכתוב לך כפי שכתבו.
    אבל אשה אין בעיה לכסח.
    תמשיכי לכתוב באלף מקומות בהצלחה.

  6. לדעתי האישית כל המבקרים לא כותבים את בגלל שוביניזם, הם פשוט רעים שמבקשים לפגוע.
    גם אם דבורית הייתה גבר, תמיד היו מגיעים טרולים ומשמיצים, זהו מחיר הפירסום, בבלוג לא ידוע לא היו גם משמיצים.

    דבורית,
    את כותבת מדהים, אל תתני להם להרוס, מי שלא רוצה לא חייב להיכנס, אני מחכה בקוצר רוח לכל טקסט שלך.

  7. דבורית, תכתבי מה שבא לך, מתי שבא לך, איפה שבא לך ועל מה שבא לך. אל תעשי חשבון לאף אחד. את כותבת בשביל עצמך ובשביל קוראים שמעריכים את זה.

    פמיניסטית, די לפתח תיאוריות הזויות. כל בלוג פופולארי עובר את זה, בלי קשר למין הכותב.

  8. שיש אנשים שסתם נהנים לטנף.
    בעיני הרשימה הזאת (ואחרות) סבבה לגמרי, שלא לאמר מועילה.
    אשמח לקרוא את הרשימה המורחבת הכוללת גם חוות דעת ומחשבות על הסרטים. במיוחד על רידלי סקוט – כאילו מה בער לו לעשות וריאציה גברית על "שנה בטוסקנה"? הטריילר נראה מביך

    לפעמים אני חושבת שאם למטקבקים מעבירי הביקורת היה בלוג – מן הסתם אף אחד לא נכנס לקרוא אותו, וזו הבמה היחידה שלהם…. חבל שהם התיישבו על הזנב שלך
    חג שמח

  9. א. כרגיל, אני מצטרף למשמיצי המשמיצים ולחובבי הבתיבה הדבוריתית. אני מצמצם את השהיות שלי בבלוגוספירה למינימום בגלל שכל הרעל הזה מזיק לי לבריאות.
    ב. פסטיבל חיפה אוכל את הירושלמי ללא תבלינים! אני מנוי על המחוות שלהם, לפני שנתיים ראיתי את לאונה, בשנה שעברה התפספס לי קובריק (ואל תשאלו מה ראיתי במקומו) והשנה אני אתפוס חלק מפקינפה ואחזק בטריסטרם שנדי כדי להתבלבל קצת.

  10. אם דבורית מקבלת כ"כ הרבה תגובות שליליות(לצד חיוביות משום מה) אולי הגיע הזמן לבדק בית. היא צריכה לשאול את עצמה, אולי משהו שאני עושה הוא לא בסדר, האם ייתכן שמשהו בתכנים שאני מעלה או יותר נכון באופן שבו אני אומרת את הדברים מרגיז אנשים רבים כ"כ? אולי אני צריכה להשתנות, חומר למחשבה!

  11. אם משהו שהיא אומרת מרגיז אנשים, כנראה שהיא צריכה להשתנות. ויפה שעה אחת קודם!
    חס וחלילה שאותם אנשים קלי זעף יתעצבנו בגלל "משהו" בבלוג שהם חייבים לעבור בו בכל בוקר, במהלך השיטוט היומי שלהם באינטרנט כדי להירגע.
    אכן חומר למחשבה. (בעצם, על מה יש לחשוב – המסקנה די ברורה – תוחלף דבורית לאלתר ותוחלף בכותב נוח לבריות ואוהב אדם, חף מציניות ונטול שקפת עולם.)

  12. אני רק תוהה מאיפה מגיעים לפה האנשים האלו (לפוסט הזה – 3 במספר)
    ולמה?
    מה חסר להם בחיים, ולמה הם חושבים שדווקא פה ימצאו את זה?

  13. אם לא הבנת למה האנשים האלו נמצאים פה, הנה ההגדרה שלהם בויקיפדיה
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C_(%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D)
    מקווה שזה יענה על השאלה שלך, הם פשוט קיימים בכל מקום שיש בו מעל מספר מסוים של גולשים, מה שאומר שבכל בלוג/פורום שקצת מתפרסם הם יהיו.
    אין להם שום דבר נגדך (ואיך יכול להיות למישהו משהו נגד יצור כזה נפלא), כל מה שיש להם זה בעיה פסיכולוגית, ובזה הם צריכים לטפל

  14. דואל, דבורית לא חייבת להשתנות ויכולה להישאר כפי שהיא, אבל אם היא מצפה לתגובות מאנשים אז שתדע שכמו שיש אנשים שונים כך יש גם תגובות שונות ולא כולם מתפעלים מכל פיפס שהיא משחררת וזה לא אומר שאין להם זכות להגיב או להיכנס לבלוג. הכי קל להגיד לאנשים לא מוצא חן בעיניכם אז אל תיכנסו ואל תגיבו, אבל להתמודד עם הטענות שאנשים מעלים ולבדוק אולי יש בהם גרעין של אמת זה יותר קשה, כי זה מצריך בחינה עצמית ולא כ"כ פשוט כמו להעליב את המגיב.

  15. אני לא דבורית, אבל אני מניח (לפי ההיסטוריה של הבלוג) שדעות שונות משלה הן לא הבעיה כאן. מה שמפריע לי כקורא (ואני לא יכול לתאר לעצמי איך דבורית מרגישה עם זה) הן התגובות מלאות השטנה והרצון לפגוע. האם כל מי שחושב אחרת מדבורית לא מסוגל להתנסח בצורה שאינה מעליבה? לא נראה לי, לדעתי (חלק מ)התגובות האלו מכוונות כדי לפגוע וזה מה שלא מקובל עלי (שוב, כקורא, אין לי שום זכויות כאן או בכל מקום אחר שאינו שלי).
    שים לב לדוגמא למגיב הראשון בפוסט הזה, לכאורה, הוא בעד דבורית – עודף החשיפה פוגע באיות הכתיבה שלה – אז למה להוסיף את "…תזבלי לי…" אם אין כאן כוונה לפגוע?

  16. איכות הכתיבה של דבורית, איות הכתיבה שלי…
    ושכחתי לציין גם שהדבר שאליו הגבתי בתגובתי הקודמת היה הקריאה לדבורית לעשות חושבים משום ש"ייתכן שמשהו בתכנים שאני מעלה או יותר נכון באופן שבו אני אומרת את הדברים מרגיז אנשים רבים כ"כ…" ואת זה אני פשוט לא מבין.

  17. דבורית,
    אני מציע שאת הטיפול בכל המטנפים – תשאירי לקוראי הבלוג, ושפשוט לא תתייחסי אליהם. אני מבחין בין מטנפים ובין מבקרים. מטנפים – הם אלו שמשפריצים שנאה ותוקפנות בלי שום הנמקה. מבקרים – הם אילו שטורחים לנמק למה ומה לא מוצא חן בעיניהם, ואלו אנשים אחרים לגמרי.להם – אפשר, ואולי נכון להגיב.

    כי מה יוצא? מי שמקבל התייחסות ממך, הם כמעט תמיד המטנפים. כל מי שבעדך – כאילו נלקח כמובן מאליו. מקסעמטם מקבל איזה סמיילי. אז ברור שאת לא תגיבי לכל מי שכותב לך דברים חמים, והוא בעדך,כי ככה כל אחד יתחיל לצפות לתגובה אישית,ייעלב אם לא, וזה לא לעניין.לעומת זאת – כל מקלל ומטנף – מקבל את סיפוקו המלא כשאת עונה לו וכשהוא רואה שהוא מעצבן אותך.
    מה גם, שכבעלת הבלוג, את לא יכולה, בגלל ה"ממלכתיות" של התפקיד – לחשוף טפרים ושיניים ולנשוך, כמו שמגיבים שבעדך יכולים. את מקסימום מוציאה איזה "לך מפה" רפה, ועדין מידי, תמיד מתגונן מידי, לטעמי.
    בקיצור – תתגברי על הנטייה הטבעית לענות למטנפים, ותשאירי לקוראי הבלוג את הטיפול הנאות בהם. אני מבטיח לך שעל כל מטנף יש 20 שאוהבים, ומספיק שמתוכם 3-5 שגם יידעו לתקוף אותו בחזרה. ואת – תמשיכי בשלך.

  18. למה כל אחד שאומר רבע מילה נגד דבורית הוא "טרול מטונף", לא סיפרו לי שדבורית היא קדושה וצריך לשיר לה שירי הלל מבוקר עד ערב? אני לא אוהב את הכתיבה שלה והייתי רוצה שהיא תדע את זה.

  19. איך היה בפאנל?
    אני פספסתי אותך… הייתי בחיפה בשני וברביעי (3 פקינפה ואחד טריסטרם שנדי ) אני באמת אוהב את הפסטיבל הזה.

  20. עוד לא הבנת איפוא אתה נמצא? פה זה מועדון המעריצים של הקדושה ונסיכת העט ד. שאת שמה אני מנוע לבטא מפאת קדושתו. של נעליך לפני שאתה נכנס למקדש הזה. פה זה רק למזמורי הלל והקרבת קרבנות. לא מתאים לך? לך חפש ומצא מישהוא שאת כתיבתו אתה אוהב. לא חסרים כותבים שאליהם תוכל להפנות את הסנטימנטים הדתיים המופרעים שהבאת לכאן מהראש הדפוק שלך.
    הוד קדושתה אינה יכולה ואינה רוצה לשנות את כתיבתה כך שתתאים לטעמך. את זה שאינך אוהב את כתיבתה הבנו כבר מזמן. מה שלא ברור זה למה נדבקת לבלוג הזה כמו איזו עלוקה שכל הזמן מתלוננת שמה שהיא שותה לא טעים לה.

  21. אתה האחרון שיכול להשתמש בקלישאה המאוסה "חפש חיים". הרי חייך שלך מבוססים על טבילה ממושכת וקרצייתית בבלוג של מי שאתה לא אוהב את כתיבתה, ובביטוי האנטיפתייה שלך לאישיותה, כתיבתה ודיעותיה . לך תשרוץ בסביבות שיתאימו יותר לך ולעמוד השדרה המדומיין שהמצאת לך. בקרב פרוקי הרגליים, והעלוקות, אין למיטב ידיעתי עמוד שדרה.

  22. מוטרד, לא נותר לי אלא לרחם עליך ועל שכמותך. אם אלה האנשים שמעריצים את דבורית ואת כתיבתה אני שמח שאינני אחד מהם.

  23. יש פה אי הבנה. אני לא מעריץ את דבורית, ולא את כתיבתה. אני לא מכיר – לא אותה ולא את חבריה.
    אני רק חושב שבשביל "לרדת על מישהוא" כמו שאתה מרבה לתקוף את דבורית – צריך לנמק. אחרת זה פשוט לא מעניין. זה כמו שנותנים לילד קטן לאכול משהוא והוא אומר "לא טעים לי". לאוכל, ולילד/ה בן/בת 3 – זה בסדר, אבל לבלוג – זה לא. תתנגח, תנשוך, תתכתש – בכיף – אבל אי אפשר כל הזמן "לא טוב לי, כותבת גרוע," ושאר דברים ממין זה. תעשה מאמץ לנמק למה מה שהיא כותבת עושה לך רע. אפילו בקיצור. תאמין לי שאז תקבל ממני,מאחרים ולדעתי גם ממנה – התייחסות עניינית. תנסה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s