לא נאפתי

תחילה קראתי לפוסט "לא תנאף", אחר כך חשבתי, עד כמה אטרקטיבית יכולה להיות כותרת הלקוחה מעשרת הדיברות?

לביקור השנתי שלי בחיפה, כלומר בפסטיבל הקולנוע, הייתה מטרה אחת, להשתתף בהקרנת הפרק "לא תנאף" מתוך "עשרת הדיברות" של קשת, וליתר דיוק בפאנל שהתקיים לאחריה. הפרק הנוכחי צריך להיות השנוי ביותר במחלוקת מכל הפרקים ועניינו: חילופי זוגות. כלומר הפרשנות העכשווית ל"לא תנאף". רונאל פישר, המארח, לוקח שני זוגות למלון אילתי, ובבימויו של יורם זק מנסה להתחקות אחר הדינמיקה של היחסים ביניהם. ככופרת בעיקר, כלומר במוסד הזוגיות הממוסדת וארוכת הטווח וביכולת לתחזק אותו בלי לצאת מהדעת או לרמות ולשקר בלי סוף, לא יכולתי להציב את עצמי במקום שני הזוגות אפילו לרגע. דווקא מתוך אותה תל אביביות חילונית ונהנתנית, בועטת במוסכמות והוללת אליה אני משתייכת (ראוי להוסיף לכאורה), אני מסתכלת בריחוק על התנהלותם של שני הזוגות, שמצאו דרך להמשיך הלאה בעזרת אתרים המתמחים במציאת פתרונות יצירתיים לתחושת המחנק הנישואית.

כשלעצמי לא יכולתי להבין מהיכן באים מאגרי האנרגיה של שני הזוגות ואיך הם יכולים לנווט בין שתי מערכות יחסים שנבנו באופן מאוד מלאכותי וסכמטי. הדיל שלהם הוא כזה: הם נפגשים בסופי שבוע, רק ברביעייה, חלילה להם, לזוגות המוצלבים להיפגש בנפרד. כלומר, הם מבסוטים מכך שהחצי השני שלהם נהנה עם האחר/ת, וזהו, ללא שום קנאות קטנות, ללא שום הרהורים מה קורה בינם לבינם, מי טוב יותר וכו'.

עד כאן הרקע לפרק שהוקרן ביום שלישי באולם הסינמטק החיפאי הקטנטן מול כמה עשרות צופים. מבחינתי זו הייתה הפעם הראשונה שבה אני משתתפת בפאנל שכזה, שמצריך דינמיקה שונה מאשר הרצאה מול קהל. זה דומה יותר לדיון שולחן עגול טלוויזיוני, רק עם קצת יותר אורך נשימה. את הפאנל הנחתה אביגיל אריאלי, והשתתפו בו זק, במאי הסדרה, ג'קי לוי ואני (ובאולם נכחה איריס רייצס, פסיכולוגית הסדרה, שגם השתתפה בדיון ממקום מושבה המוגן). אם לסכם את האירוע, הוא היה קצר מדי ובלתי ממצה. מרב המשקל היה על לוי, פרפורמר מחונן, רב מילים ועתיר מעשיות שניסה להביא את פן הניאוף מצדה של הדת. מדבריו עולה שניאוף הוא בסופו של דבר תלוי מינון, כלומר עד כמה אתם "משתרמטים". מילה שלו, ממש לא שלי.

באופן מפתיע או שלא, מצאתי את עצמי בצד של לוי, אבל זאת למעשה הוכחה ששני קצוות מתחברים בסופו של דבר. כלומר כנציגת תל אביב ההוללת חברתי לצד המגלה חוסר סובלנות מופגן לפתיחות המופלגת של הזוגות שכיכבו בפרק, שפניהם, אגב, כוסו במסכות נוסח "עיניים עצומות לרווחה", לטענתם, מאחר שהחברה עדיין לא סובלנית מספיק לאורח חיים כמו שלהם.

על פי הניתוח שלי את הסיטואציה, חילופי הזוגות הם למעשה אקט של נואשות מצד מי שמנסים להציל את נישואיהם, לשמר את הקשר בכל דרך שרק אפשר. ואני אומרת, למה להיאבק על משהו כל כך בלתי אפשרי? אם אי אפשר לחיות ביחד לאורך 30 שנה, אז לא, למה להמציא כל מיני קביים וטלאים רק כדי לשמר את הביחדנס? ומה יקרה אם חלילה תיכנס אחת הנשים להריון? יתחילו מיד בבדיקות רקמות של מי הילד? ומה אם יימאס לחצי מהזוגות באחד החצאים? ומה אם החצי השני ירצה להמשיך ביחסים והאחר לא? יוסיפו עוד זוג למדורה? ומה אם מי מהזוגות ימרוד בכללים הנוקשים וירצה להיפגש גם באמצע השבוע? ומה אם מישהו יתאהב, ואחר יקנא? אני לא מאמינה שאותם ארבעה נטרלו לחלוטין את הרגשות הבסיסיים של בני האדם, זה פשוט לא סביר.

הפרק צולם לפני כמה חודשים, וזק אמר שככל הידוע לו הכל מתנהל עדיין על מי מנוחות בין שני הזוגות. ואני אומרת, חכו חכו. גן העדן הזה לא יכול להימשך לאורך זמן. את הדיון האכזרי בקוצרו חתם לוי במעשייה הבאה:

יהודי אחד, נניח חוזר בתשובה לצורך העניין, היה מגיע כל יום לתפילה על אופניו, מניח אותם ליד בית הכנסת, נכנס להתפלל ויוצא. יום אחד יצא, והנה, אין אופניים. הלך לרב ואמר לו, רבי, איך ייתכן, אני כל כך משתדל, מתפלל כל יום וככה גומלים לי? ככה עושים יהודים? אמר לו הרבי, יודע מה? מחר נוציא את ספר התורה, ונקריא את עשרת הדיברות. כשנגיע ל"לא תגנוב" תסתכל על הקהל, ומי שמשפיל את מבטו, תדע שידו במעל.
למחרת הגיע היהודי לבית הכנסת, וכך היה. בסוף התפילה הלך לרבי ואמר לו, זהו, הכל בסדר. שאל הרבי, נוו??? מי הגנב? אמר לו היהודי, כשהגענו ל"לא תנאף" נזכרתי איפה האופניים.

סיכומון

הצלחתי לדגום חמישה סרטים ביום וחצי, והכי אהבתי (גם הצופים המחויכים שיצאו מהאולם הרגישו כנראה ממש כמוני) את "מיס סנשיין הקטנה", שאם אני מבינה נכון, הוא גם יגיע לבתי הקולנוע, ונקווה שממש בקרוב. לצערכם הוא לא יוקרן שוב בפסטיבל, אלא אם תיתוסף לו הקרנה מיוחדת, לכן אולי שווה להתעדכן באתר בשלושה הימים שנותרו עד סוף הפסטיבל.
משפחה וויט טראשית במקצת, אבל רק במקצת, נוסעת לתחרות יופי עם הבת הקטנה, בת השבע. ברור שהתחרות היא לא העיקר, אלא כל הדינמיקה המשפחתית הפרובלמטית – סב מסניף הירואין, דוד, מומחה לפרוסט שמנסה להתאבד בגלל אהבה נכזבת, בן שאינו מדבר, וכו'. סטיב קארל, טוני קולט וגרג קיניר בתפקידים הראשיים מוסיפים עוד קצת, כלומר קצת הרבה למתיקות המרירה של סרט הביכורים זה. רשמו לפניכם, ולכשיגיע, אל תהססו לשנייה.