שיחות מלוכלכות

לצ' יש דייט, ואני צריכה להיות המנהלת האמנותית של האירוע

חלק א' (במסנג'ר)
צ': דבוריתי, איך "המדריך לחיים בכפר"?
אני: לא אהבתי, ממש לא.
צ': אנשים אהבו את הסרט חוץ ממך?
(הבושה! העלבון!)
אני: כן, קיבל בממוצע שלושה כוכבים. לכי ל"אדמה משוגעת".
צ': ישראלי?
אני: כן, המועמד הישראלי לאוסקר.
צ': אין איזה סרט של נופים, מתח ודרמה טובה?
אני: קרציה, לכי ל"אדמה משוגעת", את תודי לי!
צ': משהו אחר, אולי לא לגמרי אמריקאי טיפוסי או תקופתי מדי או קומדיה דבילית – משהו שיוצר חוויה חדשה? ישראלי אני אראה בדי.וי.די.
אני: אז סיני, "פרחים אדומים קטנים". או אמריקאי, "האיש שבפנים", מתח, ספייק לי, אבל יש כבר בדי.וי.די.
צ': את השני ראיתי, באמת טוב.
אני: "השטן לובשת פרדה". קליל.
צ': לא קליל.
אני: "טיסה 93", "תודה שעישנתם".
צ': משהו שיישאר לחשוב עליו. אין סיכוי – חי מדי או מת מדי.
אני: "מיס סאנשיין הקטנה".
צ': במילה אחת, מה זה זה?
אני: סרט מסע, משפחה אמריקאית.
צ': שחקנים שווים, תסריט מפתיע, במאי טוב?
אני: אוףףףףףףףףףףףףףףףף.
צ': טוב, אני מתקשרת.

חלק ב' (גלין גלין, יותר טררר טרררר)
אני: את כזאת נודניקית.
צ': הסאנשיין הזה, מי ביים?
אני: את לא מכירה, זוג נשוי, סרט ראשון שלהם.
צ': אני רוצה דרמה כזאת, כמו "הדוור".
(איבדתי את הסבלנות שאין לי)
אני: אבל אין דבר כזה עכשיו בקולנוע! יש הרבה מאוד סרטים רעים, מעט מאוד טובים, אמרתי לך כמעט את כולם. לכי ל"אדמה משוגעת", נו.
צ': אבל אני לא רוצה לראות סרט על סינַי.
אני: סינַי? מה קרה לך? כתבתי לך סינֶי!
צ': אה, סינֶי זה יותר מדי.
אני: טוב מותק, אני חוזרת לעבוד.
צ': יאללה ביי. אני כבר אתייעץ עם מישהו.