שיחות מלוכלכות

לצ' יש דייט, ואני צריכה להיות המנהלת האמנותית של האירוע

חלק א' (במסנג'ר)
צ': דבוריתי, איך "המדריך לחיים בכפר"?
אני: לא אהבתי, ממש לא.
צ': אנשים אהבו את הסרט חוץ ממך?
(הבושה! העלבון!)
אני: כן, קיבל בממוצע שלושה כוכבים. לכי ל"אדמה משוגעת".
צ': ישראלי?
אני: כן, המועמד הישראלי לאוסקר.
צ': אין איזה סרט של נופים, מתח ודרמה טובה?
אני: קרציה, לכי ל"אדמה משוגעת", את תודי לי!
צ': משהו אחר, אולי לא לגמרי אמריקאי טיפוסי או תקופתי מדי או קומדיה דבילית – משהו שיוצר חוויה חדשה? ישראלי אני אראה בדי.וי.די.
אני: אז סיני, "פרחים אדומים קטנים". או אמריקאי, "האיש שבפנים", מתח, ספייק לי, אבל יש כבר בדי.וי.די.
צ': את השני ראיתי, באמת טוב.
אני: "השטן לובשת פרדה". קליל.
צ': לא קליל.
אני: "טיסה 93", "תודה שעישנתם".
צ': משהו שיישאר לחשוב עליו. אין סיכוי – חי מדי או מת מדי.
אני: "מיס סאנשיין הקטנה".
צ': במילה אחת, מה זה זה?
אני: סרט מסע, משפחה אמריקאית.
צ': שחקנים שווים, תסריט מפתיע, במאי טוב?
אני: אוףףףףףףףףףףףףףףףף.
צ': טוב, אני מתקשרת.

חלק ב' (גלין גלין, יותר טררר טרררר)
אני: את כזאת נודניקית.
צ': הסאנשיין הזה, מי ביים?
אני: את לא מכירה, זוג נשוי, סרט ראשון שלהם.
צ': אני רוצה דרמה כזאת, כמו "הדוור".
(איבדתי את הסבלנות שאין לי)
אני: אבל אין דבר כזה עכשיו בקולנוע! יש הרבה מאוד סרטים רעים, מעט מאוד טובים, אמרתי לך כמעט את כולם. לכי ל"אדמה משוגעת", נו.
צ': אבל אני לא רוצה לראות סרט על סינַי.
אני: סינַי? מה קרה לך? כתבתי לך סינֶי!
צ': אה, סינֶי זה יותר מדי.
אני: טוב מותק, אני חוזרת לעבוד.
צ': יאללה ביי. אני כבר אתייעץ עם מישהו.

21 מחשבות על “שיחות מלוכלכות

  1. הסרט מתרחש באיזור שבו גדלתי והילד היה בדיוק בגיל שלי באותה תקופה. לכן הסרט היה יכול להיות שחזור של תבנית נוף מולדתי אבל הוא לא. הוא פיספס במקומות משממעותיים, גם בשיחזור הפיזי וגם בשיחזור היחסים החברתיים בקיבוץ.

    דוגמה לבעייתיות פיזית – הכניסה המאובקת לקיבוץ. לא היה דבר כזה בשום מקום. פשוט יוצרי הסרט לא הצליחו לשחזר כניסה נורמאלית לקיבוץ שלא תיראה מודרנית אז הם צילמו את הסרט בשער צדדי של הקיבוץ.

    דוגמא לבעייתיות חברתית – ילדי הקבוצה וחיי הקבוצה תמיד מהווים חוויה משמעותית לילדי קיבוץ. בסרט הם היו מאד חסרים.

    החלק הראשון של הסרט מורכב מפירורים ולא מסיפור.

    החלק השני יותר מוצלח אבל עדיין לא מספיק.

    בסרט קיים ערבוב בין נקודת מבטו של הילד ונקודת מבטה של האם. לא ברור מי מספר את הסיפור, הוא או היא. לא ברור עם מי צריך להזדהות.

  2. אבל תודה דבורית על הלינק בבלוג שלך לפוסט שלי על וינט. לפי כמות הכניסות יש לך הרבה קוראים
    ובהזדמנות זו יצא לי להכיר את הבלוג החדש שלך בדהמרקר, מדליק !

  3. איריס- תודה, אין בעד מה, והבלוג במרקר אינו חדש כבר, ויש היסטוריה וכו

    לבר – לא, צ' יותר מוצלחת מציפי

    לחנן – אני לא חושבת שדרור שאול התכוון לייצג את חייך, אלא את חייו, ואתה יודע, לכל אחד יש חוויית חיים אחר. גם אם תשאל את כל בני משפחתך על הטיול האחרון, כל אחד יספר משהו אחר.
    בעניין הכניסה – ברור שמצלמים את מה שנראה הכי טוב, הכי קולנועי, הרי זה לא דוקומנטציה, זה פיקשן

    אני דווקא חושבת שנקודת המבט של הילד ברורה מאוד
    לא חשתי בפירוריות.
    אבל בסדר גמור, בשביל זה אנחנו מדברים, וברור לגמרי שאתה חש אחרת.

  4. דבורית! אני לא מצליחה להבין איך גם את וגם יאיר מצליחים להתעלם מהדבר הזה. לא ראיתם?
    ול-צ'= זה נשמע לי הכי מתאים לך, תקראי את התקציר ולכי לזה. זה דרמה, זה ישאיר לך חומר למחשבה אח"כ, יש לך שם נופים 'לא שגרתיים', בקיצור, חתיכת דבר.

  5. ראיתי ולא אהבתי. מצטערת. כל הריקודים האלו והטון הדידקטי לא לטעמי.
    אף שאני אוהבת מאוד שרה פולי וטים רובינס.
    כן, אולי אשלח את צ'.

  6. אנשים שמתייעצים איתי לגבי סרטים לרוב יוצאים מחורפנים לגמרי.
    – לא זה סתם סרט חרבות סיני, תלכי לראות את שנת אפס
    – מה זה?
    – סרט ישראלי
    – אה, אני לא רואה סרטים ישראלים, יש משהו עם טום קרוז?
    – לא משנה, תלכי לראות את מחול הפגיונות/ /גיבור / בלי פחד
    אדמה משוגעת – סרט מצוין, הפקה יוצאת דופן לסרט ישראלי, בתור קיבוצניק לשעבר (אם כי צעיר יותר מחנן), השחזור היה מדויק מאוד.
    לי הפריע יותר הפלקטיות של דמויות המשנה, אבל אולי יש בזה אמירה לגבי אנשי הקיבוץ? הצילום מאוד מאוד מרשים. והמשחק (אפילו של שי אביבי!) מצוין. די ברור שזה הסיפור של הילד, לדעתי.

  7. צר לי, אבל אני נוטה להסכים עם חנן פה למעלה, הסרט מאכזב. דבר ראשון, התחושה שלי בהפסקה התחלקה לשלושה חלקים:

    1. הפופקורן לא היה שווה את הסרט
    2. מבחינתי, אם אלך עכשיו ולא אדע איך הסתיים הסרט, זה לא ממש יפריע לי
    3. עושה רושם שאין הרבה קשר בין הסרט לבין מי שבאמת גדל בקיבוץ בשנות ה- 70', וחבל

    ואני אסביר:
    לסרט הלכתי עם הוריי. אבא שלי הוא יליד קיבוץ, אחד מהדורות הראשונים של ילדים שנולדו בקיבוצים בארץ, בן לקיבוץ ותיק של השמו"צ ואחד מהגדולים בהם, או לפחות מאלה שהיו גדולים וגם ריווחיים. אמא שלי היא מן הסתם זאת שהיה לה אומץ להתחתן עם יוצא קיבוץ…

    אבי היה די מזועזע מחוסר הדיוק בפרטים גדולים כקטנים- הסיפור מתרחש כביכול באמצע שנות ה- 70 כשהקיבוץ מוצג כאפור, נזירי, עני ועלוב. שנות ה- 70 היו השנים הכי טובות של הקיבוצים ויש הבדל עובדתי כמעט בלתי נתפס בין מה שהלך אז בקיבוצים לבין איך שזה הצטייר בסרט, גם מבחינה אידיאולוגית הנאומים של המורה ושל מזכיר המשק התאימו יותר להלך הרוח של שנות החמישים תחילת השישים, לא אמצע השבעים.

    גם מבחינת תפאורה ואיבזור זו בדיחה- הקיבוצים של אמצע שנות השבעים היו מטופחים, צדק מי שאמר שבשום מקום לא היתה כניסה עלובה כזו לקיבוץ. אוטובוסים כאלה, תרשו לי לצטט את אבי- לא נראו על כבישי הארץ מאמצע שנות ה- 60 שלא לדבר על האמבולנס העלוב. כל האיבזור היה מצחיק, החל מהבגדים, דרך החזיה והתחתונים איתם מופיעה האם בסצינה הראשונה שלה, כיתות הלימוד, חדר האוכל… ראבאק, אני הייתי ילדה קטנה בשנות השבעים ואני זוכרת איך תמיד אהבתי לבוא לקיבוץ כי הכל היה תמיד מטופח ומלא פרחים ותמיד היה להם קישוט ספציפי לכל חג… עליבות כזו? בחיים לא. מי שצריך היה לעשות תחקיר על החיים בקיבוץ בשנות השבעים ועל האביזרים בהם השתמשו ומה היה אז, מה כבר לא היה או מה טרם היה- עשה עבודה שלא מצדיקה משכורת.

    זה פשוט בלתי נסבל לראות סרט עלילתי על שנות השבעים כשהתרגום הויזואלי והלך-הרוח שלו נכון למה שהיה שם עשרים שנה לפני כן. זה נראה כאילו מישהו צוחק על חשבונך. אני לא מבינה איך הולך במאי בן הקיבוץ ומצלם סרט שויזואלית לא מסתדר עם הסיפור, וזה לא מציק לו. זה נראה לי בדיחה. או כמו שאמר אבא שלי: מתנות אישיות בחדר אוכל וריקודים סלוניים? האיש חי בסרט.

    אה כן, ילדת חוץ יפה מצרפת מגיעה לקיבוץ ולא מעבירים אותה עשרה מדורי גיהנום?…. יה, רייט.

  8. עצם זה שהיא גמרה את כל הסטוק של הסוכריות על המקל אומר דרשני… לא?
    לדעתי היא בהחלט עברה עשרה מדורי גיהנום (עובדה שהגיעה די מהר לסוכריה האחרונה, כשהיא אומרת שהיא אוכלת את הסוכריה רק כשהיא מרגישה שזה בלתי נסבל).
    הסרט הוא פשוט על דביר ולא על הצרפתיה ואין צורך להלאות את הצופים בכל מה שעובר עליה. אנחנו מקבלים ממנה רגעים קטנים שקשורים לדביר ולעלילה. אם זה לא מקדם את העלילה של דביר- אין שום סיבה שזה יהיה שם.

  9. כשכתבת על הסוד שמאחורי המילים והזכרת את הריקודים – לרגע חשבתי שאנחנו לא מדברות על אותו סרט…
    לקח לי איזה דקה להזכר… מצחיק. כל אחד והדברים שנחרטים לו בזיכרון.

    ולאנשים שעוד לא ראו- אל תטעו, זה לא מיוזיקול, יש פשוט איזה קטע או שניים עליזים מהיתר.

  10. בגלל שזה סרט ישראלי, אתם שוכחים לרגע שמדובר בקולנוע ולא בתיעוד של הקיבוץ. לו זה הי סרט שוודי כל ההשגות שלכם היו מתפוגגות.

  11. הטענה שלך מצחיקה. מה שאני יודעת על קיבוץ, אני יכולה לשפוט. מה שאני לא יודעת על שוודיה, אני לא יכולה לשפוט ואם אתה חושב שזו נקודת המוצא ("אם זה היה סרט שוודי") של הדעה שלנו לגבי סרט, אז אתה פשוט לא רציני.

  12. 1. אל תשכחי שנקודת המבט שלנו מאוד שונה כילדים, ואני משוכנעת שמה שנראה לך אז מלא הוד לא היה נראה לך כזה היום.

    2. שאול או כל במאי אחר ממש לא מחויב לתיאור מדויק של מה שהיה שם, כך שאני לא רואה את אי ההיצמדות למציאות כך.

    3. סתם תהיה: נניח שדרור היה מביא לך צילומים מהקיבוץ שלו (כיסופים) שדומים מאוד לעיצובו ב"אדמה"?

  13. 1. מה שהיה אז מלא הוד אינו מלא הוד היום, ובכל זאת, הנזיריות והאדיקות האידאולוגית של הסרט אינן תואמות את השנה בה מדובר, וזה עוד לפני שהזכרתי את הויזואליות

    2. שאול לא מחוייב אולי חוזית לכלום, אבל לי כצופה זה הפריע מאוד. מאוד. זה לקחת סיפור עם ארבע רגליים ולהעמיד אותו על אחת. את או הוא לא יכולים לצפות ממני להתרגש מסיפור, קשה ככל שיהיה, אם הוא מובא בצורה כל כך חובבנית. תארי לך שאת "הפסנתרן" היו מצלמים עם סטיה עובדתית של 30 שנה אחרי, מבחינת אידאלים, עלילה, רוח הזמן התפאורה והאיבזור… נראה לך שזה היה עובר? הרי היינו מתפקעים פה מצחוק, כולנו

    3. אין, לא יכול להיות. חברה שלי, הרבה אנשים שראו את הסרט הסכימו איתי על חוסר הדיוק המשווע. צר לי אבל לא מדובר בפרט אחד או שניים בסרט שלא כ"כ הגיוני, אלא ברצף של דברים שהורסים אותו. ישבתי כל הסרט וגיחכתי. קצת מזכיר את הסרט הישראלי ההוא, שאני לא זוכרת את שמו כרגע, בעוונותי- שמספר על מלחמת השיחרור בפאתוס מטורף תוך כדי תיאור שער בגיא כאילו נמצא במרחק 650 ק"מ מירושלים… התפלצתי. מבחינתי סרט שלוקה בחוסר דיוק כל כך מהותי מבחינת עלילה, רקע ועיצוב, הוא סרט לא רציני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s