מלך ארגמן

לשאלת ושמחת כולם, ראיתי אתמול את "הילדים של מחר" שכבר מעורר דיונים בכל פורום, ואסתפק בזה של סינמסקופ על שלל מתגבביו. בשורה אחת (אני עוד צריכה לכתוב עליו ביקורת) לא הבנתי על מה המהומה.
מה שכן, למשך דקותיים נשטף גופי גלי צמרמורת עזים שלא חוויתי עידנים. זה קרה כשבפסקול נשמע
In the court of the crimson king

The rusted chains of prison moons
Are shattered by the sun
I walk a road, horizons change
The tournament's begun
The purple piper plays his tune
The choir softly sing
Three lullabies in an ancient tongue
For the court of the crimson king

The keeper of the city keys
Put shutters on the dreams
I wait outside the pilgrim's door
With insufficient schemes
The black queen chants
the funeral march
The cracked brass bells will ring
To summon back the fire witch
To the court of the crimson king

The gardener plants an evergreen
Whilst trampling on a flower
I chase the wind of a prism ship
To taste the sweet and sour
The pattern juggler lifts his hand
The orchestra begin
As slowly turns the grinding wheel
In the court of the crimson king

On soft grey mornings widows cry
The wise men share a joke
I run to grasp divining signs
To satisfy the hoax
The yellow jester does not play
But gently pulls the strings
And smiles as the puppets dance
In the court of the crimson king

נ.ב. איזה סרט ראתה בסוף צ'? אף אחד. כמובן. העדיפה להתכרבל עם ההוא בבית. נשים, אני אומרת לכם.

21 מחשבות על “מלך ארגמן

  1. לא יפה. תסביר, תנמק, …זה באמת לא ענייני מה קורה ביניכם, אבל מכיוון שבחרת לשתף את כל קוראי הבלוג בהדחתה מסטטוס ה"מחזיק ממך", ל"עבר לי", ולא עשית את זה במייל אישי, יש כאן ענייןציבורי, שאולי תהיה מוכן לספר עליו. מה הפוסטמה לא הבינה שצריך היה ככה לזרוק אותה? ולמה אתה לא מוכן להסביר?

  2. שירים קלאסיים שהשתמשו בהם לאחרונה בסרטים מעורר אצלי חשק לדיון: מה דעתך/כם על שימוש בשירים "קלאסים" בסרטים? לי זה קצת מפריע. קחו לדוגמא את "חיים בין השורות" – האם השימוש בשיר ההוא של פינק פלויד לא מוריד מהחוזק של הסרט במקום להגביר אותו? כלומר, אם אתם מגיבים רגשית לשיר (והרי אי אפשר שלא, אלו שירים מעולים), זה לא "גונב" את ההצגה מהתמונה?
    יש לציין שאני מודע כמובן לכך קולנוע הוא גם "קול" וגם "נוע", אבל אני תמיד מוצא בכך טעם לפגם , אם זה לא שיר מקורי שנכתב במיוחד לסרט, הפעם היחידה שזה לא הפריע לי הייתה במועדון קרב, וגם זה רק משום שבדיוק הכרתי את הפיקסיז בזמן שראיתי את הסרט.

  3. במקום דיעה – זכרון. זוכר/ראית את "סופת קרח?" סרט משנות ה-90 על שנות ה-70, ארה"ב, מתבגרים מיוסרים, הורים עם חילופי זוגות, סרט מיוחד.
    אבל את הצמרמורת האמיתית קיבלתי בסצינה שבה מתכנסים האורחים, למה שהולך להיות מן התנסות "חדשנית" דאז ב"חילופי זוגות", וברקע יש את "בהיר יותר מחוורון" של פרוקול הרום (סליחה על העברית, אבל זה מקוצר זמן, ואני לא רוצה לשבש את השם של הלהקה).
    זה שיר של שנות ה-70, שממש מתאים לסרט, לזמן שלו, , "צורם" ודיסהרמוני לוולגריות של חילופי הזוגות, ו…מה לעשות – מצמרר ומסמרר כל מי שחי אז. בדומה למה שקרה לדבורית עם מלך הארגמן.
    אם הקטע המוזיקלי סתם מודבק – זה באמת אולי מרגיש מלאכותי, אבל אם הוא "אורגני" – זה בטח ובטח מוסיף.
    לגבי עירום – מומלץ שיהיה תמיד. גם "מודבק". שהבנות יתפשטו לא רק "בתנאי שזה הולך עם הסרט ועם האמנות" כמו ששחקניות אוהבות להגיד.
    3 השורות האחרונות היו סתם בשביל לעצבן.

  4. לא ראיתי אתסופת קרח, אבל לפי מה שהבנתי מדבריך, מדובר שם על שיר אותנטי לתקופה, שגם ייתכן שמושמע בסצינה ממערכת סטריאו או משהו כזה, ולא על כך דיברתי. אני מדבר על מה שאתה מכנה "מודבק". בכל הקשור ל"ילדי המחר" – לא נראה לי שפסקול אותנטי של שנת 2020 בערך יכלול את מלך הארגמן, ולמיטב הבנתי (עדיין לא ראיתי), יש שם עוד כמה וכמה שירים "מודבקים" כאלה.
    למען הבהרה נוספת – דוגמא לשיר שמתאים לסצינה: "לוקומושן" בסצינת הגירוש מהדירה ב"לבי החסיר פעימה", או כל שיר שבוקע מהרדיו, או כאילו מהרדיו ב"אני וחבר'ה".
    בקיצור, שיר צריך להתאים לרקע של הסצינה, ולא להיות מושמע רק כי הוא "נורא חזק" או כי המילים שלו מתאימות.
    זוהי דעתי האישיתת בלבד, כמובן

  5. כמובן שב"סופת קרח", זה לא היה "ברקע" כפי שכתבתי, אלא זה הושמע בתוך חדר האורחים,עד כמה שאני זוכר.
    וכמובן שנשאלת , לשם האיזון, השאלה, מדוע צריך להדביק למוזיקה מדהימה ומצמררת קטעים ויזואליים המכונים ראינוע בשעה שמוזיקה לוקחת אותך הרבה יותר גבוה ועמוק, או, מדוע צריך לתת ייצוג ויזואלי לסיפור טוב ומרתק ומרגש שאתה קורא בספר.
    מי בכלל צריך קולנוע? בשביל מה? ומי בכלל יכול בלי קולנוע?

  6. עשיתי על קינג קרימזון עבודת בגרות,זה היה כמובן בזמן אמת כי אני די עתיק מבחינה רוקנרולית,אף פעם לא קיבלתי את הציון כי המנהל זרק בסוף את המורה המטורף שהעז לחשוב על נושא כזה בתחילתשנות השבעים .

  7. אשמח, בגבולות השמירה על כבוד בעלת האכסניה, לענות על חלקים מסויימים משאלותיך .
    אלא שממנהגי לענות למי שענה לי, ובערך באותו תדר. ומכיוון שלא ענית לי, אלא אתה שואל אותי חזרה , אני אמתין עם תשובותי.

  8. השיר של פרוקול הארום, "בהיר יותר מחיוורון", הוא משנות השישים, ולא השבעים. הוא יצא לרדיו ביולי 1967, הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי (והישראלי) ולמקום ה-5 במצעד בארה"ב

    לאנשי "החברה הסלונית", העירונית, בסיקסטיז, השיר הזה A Whiter Shade of Pale
    (שכתבו האורגניסט גארי ברוקר וקית' ריד) מסמל יותר מכל את קץ מלחמת ששת הימים.

    בכל המסיבות בישראל של 1967 ניגנו את השיר הזה, שהיה הסלואו האולטימטיבי, עם דוק של מלנכוליה. להיט פופ ענקי, שהושפע מבאך והיה בו גם טאץ' פסיכדלי

    ו"סופת קרח", לטעמי, היה סרט שהשירים והצילומים שבו היו טובים מהסרט עצמו

  9. ראשית אני רואה שגם אתה לא שמת נפשך בכפך וניסית לכתוב פרוקול הרום באנגלית….
    אני התוודעתי אליהם בשנות ה-70, ומכאן מקור השגיאה שלי.
    שנית, אני מבין שמגיע לך מז"ט על כך שאנשים לא יבלבלו אותך עם הרכילאי מציפורה. לפי הבלוג השני של דבורית – הוא לא יהיה יותר ב"העיר".
    ו…כיף לשמוע אותך ב-88fm

  10. פשוט – אני חושב שאחרי שאתה יודע אילו סרטים אישה אוהבת, אתה יכול לדעת אותה בדיוק די טוב.

    אחרי שהבנתי שאת הילדים של מחר דבורית לא הבינה/אהבה וכו' קצת ירד לי ממנה.

    וחבל, כי נראה לי שמדובר ביצור פראי לחלוטין, חסר עכבות שכיף להתבוסס באנדרגראונידיותו.

    זהו. לא סיפור גדול.
    פורגט אבואאט איט.

  11. קצת נימוס וג'נטלמניות.
    אתה נכנס פה לבית שלה (הבלוג לצורך העניין), ומדבר לא כל כך יפה עליה.
    אם היית מדבר עליי ככה בבלוג שלי, היית נחסם, מקווה שהגברת שרגל תעשה בדיוק אותו דבר.

  12. mj: אני לא רואה בתגובה זו של דג שומדבר שחוצה גבולות אדומים, לטעמי. אולי היו בעבר כמה דברים שאתה שמת לב אליהם ואתה מגיב אליהם עכשיו, אבל אני חושב שתגובה כזו לא צריכה להמחק.

    לדג: "לדעת אותה" קצת זר לי. אתה מתכוון במובן התנכ"י? במובן העמוס עוזי הפלצני ("לדעת אישה")?
    מה יודעים בכלל? כמעט כלום. ואני לא שותף לקלישאה של ה"feminine mystique" שלפיה "נשים לא ניתן להבין" – לא ניתן , או נכון יותר קשה להבין גם נשים, גם גברים, רוב הזמן – אנחנו לא מבינים.
    נכון שזה נורא מאכזב שמישהוא שנדמה לך שהוא בטעם שלך לא נהנה ממה שאתה נהנה, אבל, בחייך, זה כל הזמן קורה, ו"תאומי נפש" זה טוב לפנטזיות – ופחות למציאות העגומה בה כולנו מבוססים.
    אני שמח לראות שאתה מתנסח במתינות, שדבורית לא העיפה את תגובתך, ושאפשר להתייחס.

  13. פינגבק: shade plants

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s