נו, הסרט המצונזר

"שורטבאס", סרט החצי-פורנו הוא אחד העצובים בסביבה

 

פה מופיע הסיפור, כלומר איך עבדו על "שורטבאס", כולל הסבר מה זה האוטובוס הקצר, וכאן זועם חבר מועצת העיר על הפורנוגרפיה המשתוללת בראש חוצות. כמו שדווח מהסינמטק, ההקרנות בשבוע שעבר (כולה יש אחת ביום, ב-22:15) היו מלאות. ביום ראשון הנוכחי, בארבע אחר הצהריים כבר לא היו כרטיסים. מה כרטיסים. כרטיס אחד לא היה, כך שבראשון כבר הזמנתי כרטיס רק לשני. מי אמר שסקס לא מוכר ושפורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה? אפילו בלב תל אביב נורא רוצים לראות פורנו מהוגן, ועוד כזה המוצג בסינמטק.

אז סינמטק 2 היה מלא עד אפס מקום, זוגות זוגות מילאו אותו, אף אחד מהנוכחים לא נראה קטין (בסינמטק אומרים שמקפידים על כך) וככלל נראה הציבור מאופק במיוחד ושתקוקי. גם העובדה שהסלולרים לא סמסמו וצרצרו הייתה ראויה לציון.

לא התלהבתי מהסרט הקודם של ג'ון קמרון מיטשל, "הדוויג והשארית העצבנית", וגם מזה לא הצלחתי להתעלף. אולי בגלל שעכשיו אני במוד של סרטים סיניים עם ילדים עגומים ומסכנים, כמו "פרחים אדומים קטנים". ובכל זאת, אם הייתי מחפשת בסרט רק את מנת העצב השבועית, הרי ש"שורטבאס" מספק אותה, ועוד עם תוספות: הוא מדבר על ניו יורק מנוכרת ומשוללת שמחת חיים שאירועי 11.9 נחשבים בה למעוררי תאווה, כאילו עיר שלמה הייתה בקומה עד שנפלו המגדלים, וגרמו לאנשים לחוש משהו אחד לשני. זוג ההומואים בסרט, ג'יימי וג'יימי חברים כבר חמש שנים, כלומר הם התחברו אחרי האסון, אולי בזכותו.

כל שאר הנפשות הפועלות עסוקות במין אינטנסיבי, אבל הן לרגע לא מאושרות, כן אורגזמה, לא אורגזמה, אורגיות, שלישיות, דבר לא מצליח לגרד את האומללות הקיומית שלהן ולהותיר אותה לכמה דקות בצד. התחושה היחידה המתעוררת בו היא של סוף העולם, של מוות מתקרב, של בדידות ממארת.

נכון שהסוף אופטימי במיוחד, ומזכיר אפילו את מסתרי האורגניזם של דושן מקבייב ואת התיאוריה של ווילהלם רייך על האנרגיה האנושית אבל את היגון העמוק ש"שורטבאס" עורר בי גם הסוף הזה לא יכול היה להפיג.

מה שכן, בפעם הבאה שאיזשהו גבר ישאל אותי למה כדאי לו לעשות יוגה, אשלח אותו ל"שורטבאס". ולמה? מאחר שאחת התנוחות (דווקא ממש קלה) מופיעה בסרט. קוראים לה הלאסנה, ומה שעושים בה זה שוכבים על הגב, ומעבירים את הרגליים כשהן ישרות מאחורי הראש. מדובר בתנוחה מס' 13 בכפיפות לפנים.
ב"שורטבאס" אחד העצובים מבצע אותה בעירום, כך שהוא יכול (אוקיי, צריך קצת גמישות בשביל זה) ליהנות ממה שכלבים עושים בשגרת יומם. מעניין מי מהיוגיסטים שאני מכירה השמיש את האופציה הזאת, או בכלל חשב עליה במהלך התרגול.