Annie All

בזמן שישנתם אני מתכוננת ל"בוראט" בבית הקולנוע שב-12 על השנייה. בשעה חמש וחצי השתרך תור באורך של כ-150 מטרים לצד בית הקולנוע. מתברר שזה התור להצגה של שש, כלומר כולם כבר רכשו כרטיסים, והם בתור לתפוס מקום, מאחר שכידוע המקומות בנ.י אינם מסומנים. לפיכך רכשתי כרטיס לשבע וחצי. עכשיו, מאחר שאני לא אוהבת לעמוד בתורים, נראה לי שאגיע ממש לקראת הכניסה לאולם, מה שאומר שבטח אשב בשורה 1 בצד ואחר כך יהיו לי קיטורים באורך 500 מילה. אוקיי, עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי בכ"ז אצא כרבע שעה קודם (זהו האולם הסמוך למקום מגוריי, 7 דקות צעידה קלה).

ואם לחזור לאתמול הרי שהייתי יעילה ופעילה להדהים. התערוכה של אנני לייבוביץ' במוזיאון בברוקלין מבריקה, מצוינת ועשירה במיוחד. מה שיפה זה שמאז דיברתי עם ארבעה ניו יורקים ואיש מהם לא צפה בה עדיין. מאחר שמדובר בשבת היה מלא עד אפס מקום והיה קצת קשה לעמוד ממושכות על יד כל צילום, אבל לא יכולתי להתאפק יותר, ולכן נסעתי אתמול.

כל מי שמכיר את צילומי הכרומו של לייבוביץ' מוניטי פייר או מרולינג סטון או מווג יתפלא לראות את הצילומים המשפחתיים הזעירים שלה, בשחור לבן, שנראים לכאורה כמו צילומים מהאלבום המשפחתי שלכם מלפני שלושים שנה. אלא שהצילומים הללו נעשו בעשור האחרון. היא מצלמת את סוזן סונטאג, זוגתה, בעת המחלה, בבית החולים פשוקת רגליים, את בטנה החשופה עם צלקת ניתוח באורך 25 ס"מ לפחות והתפרים, היא מצלמת אותה באמבטיה, כשידה השמאלית מכסה את שדה החסר. והיא מצלמת את הוריה הקשישים בחדר השינה שלהם. מי צילם אי פעם את הוריו כך?
היא צילמה את אביה גוסס. ואת אביה במותו. ואת הקבר הריק שלו. ואת כל המשפחה המורחבת שלה.
עמדתי מול צילומי האלבום האלו ובכיתי. 
והיא מצלמת את הילדים שלה. יש לה שלושה, מהם זוג תאומים. היא ילדה לראשונה בגיל 51, וסוזן צילמה אותה כמו שהיא עצמה צילמה את דמי מור. היום פגשתי מישהו שגר ליד הסטודיו שלה (לשעבר) ב-26. אוףף איך אני רוצה להיות השכנה של אנני ליבוביץ' (למרות ששכניי במכורה נאים הם, לפחות שמי זרחין).
וכל אלו מול הצילומים של ג'ק ניקולסון ומקל הגולף בחצר ביתו, ג'ים קארי בסטודיו, וג'וני דפ וקיית מוס במלון. בכתוביות שבצד היא מספרת שהיא לא אוהבת לצלם בסטודיו, שריצ'רד אבדון, מורה ורבה עושה את זה, שהוא יודע להוציא דברים מאנשים, אבל היא מרגישה לא נוח מהאירוע המעושה, ובטח שלא לעמוד אחד מול אחד עם המצולמים שלה.
באותה קומה יש תערוכת 11 פסלי ענק ריאליסטיים של רון מוק (מואק? Mueck)

עבודות של בני אדם חשופים ועירומים בדיוק מקסימלי, לפרטי פרטים, מעבודות בגובה כמה מטרים ועד תינוק בגודל של כ-20 ס"מ. זה עוצר נשימה יותר מכל גרנד קניון שהוא. אפילו יותר מהקניון ברמת אביב.