שש דרגות

Six degrees of separation

על פניו כל אדם מחובר לאחר באמצעות מקסימום שישה צעדים.
מאחר שרוברט אלטמן ופיליפ נוארה מתו השבוע, קישרתי ביניהם קולנועית.
1. פיליפ נוארה* זכור בעיקר בזכות סינמה פרדיסו שביים ג'וזפה טורנטורה
2. שחתום על מלנה בו הופיעה מוניקה בלוצ'י
3. ששיחקה בדרקולה
4. בו השתתף אנתוני הופקינס
5. שכיכב בחניבעל עם ג'וליאן מור
6. שלא תישכח בזכות תמונות קצרות של אלטמן
מ.ש.ל
נסו ותיהנו, זה עובד תמיד.

* (ב-imdb לא הספיקו לעדכן, בטח בגלל בליסת ההודו הממולא)

 

בוראט
 

נכון כתבתי על התור לבוראט? מתברר שגם כתב ה-New York מתלונן על התור הנחשי, לא רק הישראלית המפונקת.

חצי שנה למאבק

איך שהזמן. מתברר שקרב המפיצים במבקרים המקומיים נמשך כבר חצי שנה, ויאיר תיאר בפנאי פלוס כהלכה את כל תולדות. חייבת להודות שאני הרבה פחות מצטערת ממנו, מאחר שים של סרטי זוועה נחסך ממני. נכון, היו גם כמה סרטים שניזוקו ושפספסתי בגלל המהלכים האלו, אבל אני לא חושבת שיש ביניהם ולו יצירת מופת אחת. מה גם שברוב המקרים הצלחנו לעקוף את רוע הגזירה בדרך זו או אחרת. חבל באמת על כמה סרטים שיאיר ציין, ושהציבור לא זכה להיחשף אליהם, אבל זה המחיר שהמפיצים מוכנים לשלם.
אם זה מתאים להם, בבקשה, שייהנו.

 

 

32 מחשבות על “שש דרגות

  1. למה את לוקחת קישורים רק מימד"ב? את מפספסת רובד נוסף של הפוסט. אפשר ליצור עולם מלא של קישורים, קשרים וקריצות בעזרת הלינקים.

  2. כי המטרה הייתה ליצור את הקווים, לא משהו אחר.
    ובנוסף אין לי זמן לחיפושי לינקים עסיסיים, מה גם שזו לא המטרה במקרה זה, וימד"ב הוא המקום לחיבורים שכאלו, בלעדיו זה לא היה אפשרי.

  3. אוקי, טוב, שנים ארוכות באונ' זה בערך כל מה שאני עושה, אז אני ממש טובה בזה, שימי לב:

    בדרקולה, יחד עם בלוצ'י, שיחק גם טום וויטס, ששיחק אצל אלטמן בתמונות קצרות. וכך הקפצתי אותך מ-2 ל-6 בשני מהלכים (!) הוא, אגב, כלומר טום וויטס, גם כתב את המוסיקה לקופולה ב'אחד מהלב' (אבל כאלו מהלכים שוויצים אני עושה רק אם נמאס לי לשחק או אם דרוש לחץ פסיכולוגי שישבור את היריב).

    ועוד אפשרות, אם כי היא עלולה להיחשב כרמאות, תלוי בחוקים שלך, הולכת ככה:
    מוניקה בלוצ'י אמורה לשחק עם קלייב אוון בסרט שעתיד לצאת בקרוב, Shoot them up, השם עדיין לא תורגם, אבל ממה שקראתי זה הרבה יותר מדי מזכיר את Children of men. קלייב אוון כמובן שיחק עם ג'וליאן מור ששחקה אצל אלטמן – לצורך הגיוון… – ב'מי רצח את קוקי'?
    זה מעביר אותך מ-2 ל-6 בשלושה מהלכים.

    (מוניקה בלוצ'י, אגב, היא נכס במשחק הזה, כי דרך המטריקס רילואדד היא מקשרת את אירופה לכל שחקן בהוליווד, בלי יוצא מן הכלל. שחקני ציר נוספים הם אנטוניו בנדרס, פלנופה קרוז, והג'וקר האולטימטיבי – דפרדייה).

    תביאי, תביאי עוד…

  4. אוקי, קראתי עכשיו את התגובות לפני. מה זה, זו לא חוכמה לשחק עם וימד"ב פתוח… כל החוכמה זה בידיים חשופות. נו באמת.

  5. פששש.
    רציתי לשמור על השישה מהלכים, אבל גם המשחק שלך מעולה.
    מזתומרת זה מה שאת עושה באוניברסיטה?

  6. את יודעת, מתחילה הרצאה, חמש דקות את מנסה להתעניין, באמת מנסה, אבל אז זה נגמר, אין, אי אפשר יותר. אז פתאום, כמו משמיים, נוחת אצלך איזה פתק עם שני שמות ומספר.
    בתגובה את משגרת פתק משלי, עם שני שמות אחרים ומספר אחר, ובסוף המנצח מזמין בקפיטריה. [הפרטנר שלי היה קצת אובססיבי לבונד, ג'יימס בונד, אז לפעמים המשחק היה משתדרג ונתבקשתי לעבור באחד המהלכים דרך משהו שקשור ל-007. זה הפך את זה לקצת יותר קשה, אבל מה? ככה בניתי את עצמי :-)]

  7. תודה. באמת. סוף סוף. כל כך חיכיתי לרגע הזה, ליום שבו כל המאמצים… והשנים הארוכות…
    אבל משהו בתוכי תמיד ידע שזה יקרה, שזה רק עניין של זמן. כן. בפנים מעולם לא היה לי ספק. אולי זו הדרך שבה חינכו אותי.

  8. עכשיו בואי נראה אותך (או את דבורית(נעים מאוד דבורית)) עושה את אותו דבר רק בלי לעבור דרך מוניקה בלוצ'י!!
    רמז: חפשי את התשובה בתוכך.

  9. טוב, אני מודה ומתוודה, כל היום חשבתי על זה, וגם בלילה. בהתחלה הייתי בטוחה שצריך ללכת מהסוף להתחלה, דרך מרצ'לו מסטרויאני שעבד עם אלטמן ב'משהו ללבוש', יחד עם חצי אירופה בקירוב. האמת היא שאני עדיין חושבת שזה בכלל לא רעיון רע ושבטח לזה התכוונת, הרי הוא שיחק עם מלא איטלקים. אלא שאף אחד מהם אינו זכור לי. בקיצור זנחתי את זה. אבל אחר-כך נזכרתי בכל מני לקחים מהעבר; איטלקי בהוליווד לא באמת צריך להיות איטלקי וכו', אז הנה:

    את דמות בַּחֲרוּתו של הילד בסינמה פרדיסו גילם עלם יפה תואר שהגיע מהר מאוד ליבשת הגדולה והפציע בכל מני סרטים, כמובן כמבשר הארוטיקה, ובין השאר ב'חמשת החושים', שלא עוזר כאן. מה כן עוזר? – טרילוגיית 'דספרדו' של רודריגז נסגרת בסרט שבו מככב אנטוניו בנדרס (התשובה הייתה כאן) כשלצידו שני גברים מסוקסים; האחד בנו של חוליו איגלסיאס והשני – אותו עלם חמודות. הוא שיחק שם (גם) עם סלמה הייק וג'וני דפ. לא זכרתי לא את שם הסרט ולא את שם השחקן, אבל הייתי בטוחה שזה הוא, גם כי יפי-התואר השאיר אותו בלתי-נשכח, וגם כי בזמנו חברה שלי זיהתה אותו (זו לא רמאות, היא רק אישרה את מה שאני ידעתי, וזה היה מזמן). השם, מכל מקום, שביררתי עכשיו, יש להודות :), הוא מרקו לאונרדי. מתברר שהוא עתיד לגלם את דיאגו מרדונה ("איטלקי לא באמת צריך להיות איטלקי") (ומכאן זה קל).

    – ג'וני דפ שיחק עם ג'ודי דנץ' ב'שוקולד'.

    – ג'ודי דנץ' שיחקה בלפחות שלושה מסרטי ג'יימס בונד יחד עם פירס ברוסנן (זו מחווה מרגשת, 007 היה פה, ויש המשך).

    – מפירס ברוסנן ועד אלטמן יש אינספור חיבורים, ואחד מהם: הוא שיחק עם רובין וויליאמס ב'גברת דאוטפייר'.

    – ורובין וויליאמס עשה את פופאי בגרסתו הכושלת של אלטמן.

    T H E E N D

    (דבורית, שישה מהלכים, במיוחד בשבילך, והתנצלות על הרעש שעשינו בסלון…)

  10. אני מלא הערכה. באמת !
    אני מסוגל ~אולי ~ לחבר את ברוס וויליס וסיביל שפרד בשישה מהלכים.
    סחתיין עליכם

  11. מצטרפת לתגובתו של עמיר,ומורידה את הכובע.
    דבורית, מקווה מחר לקבל תשובה מההנהלה- ואני אידע אותך.וד"א- סחתין על התמונות, והמגפיים מדהימות!!!(תעלי תמונה גם של אלו שקנית בסוף-אני סקרנית!)
    3> יעל.

  12. אז הנה גם אני מנסה את כוחי במשחק המשונה הזה.
    1. פיליפ נוארה שיחק ב"טופז" של היצ'קוק
    2. שבשנים 57-58 שיתף פעולה עם אלטמן שביים אז שתיים מן האפיזודות בסדרה הטלוויזיה שלו "אלפרד היצ'קוק מציג"

  13. 1.לפני חצי שנה ראיתי את שמעון פ. , שהיה המורה שלי לאזרחות, בתיכון, בשנת 1974.לפי חשבוני הוא עבר ת'שמונים.
    2.כחדשיים אח"כ ראיתי מודעת אבל עם שמו. התעצבתי.
    3.בעיתונים כתוב הרבה על שמעון פרס יבדל"א שגם הוא יותר מ-80, אבל לא לימד אותי אף פעם.

    שמעון פ. (לא אמסור את שמו, זה אישי), ושמעון פרס. מודעות, עיתונים, אני. שניהם. לא מ-ד-ה-י-ם? "כולנו רקמה אנושית אחת"!

  14. אני מצטערת אבל קשה לי לפרגן עכשיו. (יום שלם לקח לי לחשוב על ה-detour שלי, וזה די כואב לגלות שהוא מיותר לגמרי).

    נו, אין מה לומר, זה מאוד אלגנטי, אתה כשרון טבעי. אבל שתדע לך, בלי עבודה קשה זה לא יחזיק…

  15. לא כישרון טבעי ועצלן די גדול עם קבלות יותר גדולות, כך שעבודה קשה לא בכלל בחשבון. משאיר לאחרים (אי. אם. די. בי) לעבוד ורק מנג'ז להם בשאלות.
    עכשיו בלי קשר וסתם לשם השעשוע ועם האנונימיות המתבקשת כאן, בואי נראה אם את ואני יכולים להגיע לקשר ביניינו בשישה צעדים. זה לשם הסתם כי אני די משוכנע שזה יהיה בצעד אחד..
    אבל מסקרן..

  16. דבורית,
    הגם שזוכה להתעניינות ציבורית נרחבת, משעמם ברמות. כמו לפתור תשבצים. תשבצי הגיון.

    בלפגוש את המורה שלך להסטוריה אחרי כ-30 שנה, במקרה, בסופר, בלראות שהוא "נראה אותו דבר", ואחרי חדשיים לראות על אותו סופר את מודעת האבל, יש (לי לפחות), יותר עניין, מאשר לעשות קוים בין כל מיני אנשים.

    מה הלאה? פינת סודוקו? איקס שמיקס דריקס? חידון טריויה על "כמה חברות הפקה דחו את התסריטאי הידוע לפני שחברת MGM קיבלה אותו?"
    "כמה אוסקרים הביא הבמאי הזה או הזה"?

  17. שש דרגות קשור למדע הרשתות, אחד הנושאים הכי מעניינים בהם התעמקתי בשנים האחרונות.

    ככל שהתאמצתי, והתאמצתי, לא הצלחתי להבין איך הוא קשור ל"המורה שלי נראה אותו דבר אחרי 30 שנה"
    (דוגמא עליה חזרת פעמיים)

    מדע הרשתות קשור בין היתר לאופן בו התרחבה רשת האינטרנט, להפצת מחלות, ובכלל לכל סוג של התפתחות אנושית.

    אני ממליצה בפניך על הספר הזה

    http://www.ybook.co.il/catalog1.asp?bID=3622478

    אני חושבת שאחרי שתקרא אותו תתייחס לדברים אחרת.
    כלומר אני מקווה.

  18. הוא אולי מרתק, ותודה על ההמלצה.
    זה שהמורה להסטוריה נראה אותו דבר אחרי 30 שנה, אינו דוגמא לכלום. זה קטע מתוך התגובה הקודמת שלי, נכון, הפארודית, נכון, ה"לא משהוא", אבל, שכל תכליתה הייתה לומר ש"להגיע לאנשים בשישה צעדי דמקה" – מעניין הרבה פחות מהמי אליו אתה רוצה או לא רוצה להגיע, מה קורה או קרה ביניכם באופן רגשי או אחר, וגם אם זה לוקח 30 שנה, ולא 6 צעדים.
    איכשהוא המחשבה שאני קשור להיטלר ב-6 צעדים, או לאמא תרזה, ב-4 צעדים, או ל"חבר קרוב של רע"ש", ב-3 צעדים, לא כ"כ מעניינת או מרגשת.

    האפיזודה עם המורה – היא לא "מדעית", היא לא אלגנטית, אבל אני בטוח שאם תקראי אותה שוב, תביני למה התכוונתי.

  19. …כי קראתי לא מזמן שהקירבה הגנטית בין שימפנזה זכר וביןגבר אנושי – מבחינת רצף הכרומוזומים ועוד כל מיני משתנים גנטיים שלא הבנתי, גדולה יותר, דהיינו, יש חפיפה גדולה יותר, בחומר הגנטי – מאשר הקירבה הגנטית בין גברים ונשים.
    זה היה בעיתון כציטוט מכתב עת מדעי רציני.

    שנאמר: "מרבה דעת (ומדע) – מרבה מכאוב"

  20. הייתי מצפה ממחקר מדעי רציני שיוכיח קשר גנטי בין נקבת השימפזנה לזכר האנושי, נראה לי יותר טבעי. אבל להוכיח שהקשר הוא דווקא בין הזכרים נראה לי יותר מסמך חתרני מבית האולפן ההומו לסבי ולאו דווקא מדעי. יאללה למצעד.

  21. מוטרד –
    כנראה לא הבנת הרבה מהמשתנים הגנטיים:http://www.thetech.org/genetics/ask.php?id=38

    ומעניין לעניין באותו עניין: אוטיזם כמוח גברי קיצוני?
    http://news.bbc.co.uk/1/hi/health/4404682.stm

    (איכשהו בכל המחקרים האלו תמיד יוצא שהגברים
    מתבררים כחייתיים או סתם מקולקלים, מה שדי מפליא, או לא מפליא, ובכל מקרה מעניין, בטח לאור העובדה שהם עצמם אחראים להם)

    'סקרן גם' –
    בשנים האחרונות יצא לי להצטלם להמון סרטי חתונה, אז זה לא מן הנמנע שלפחות באחת מהן גם אתה השתתפת…

  22. תודה על הלינק, זה נראה לי הלינק שממנו נלקחה הידיעה שהופיעה בעיתון. נראה לי שהכתב/ת לקח את המשפט :
    men and women are less alike then female chimps and women
    והוציא אותו מההקשר הכללי, שמתדיין ומתווכח עם טענה זו.
    העקיצה המתנשאת שלך על אי הבנת הנקרא שלי (את מה שפורסם בעיתון!) אינה במקום.

  23. אין בעד מה (על הלינק). ממש לא התכוונתי להישמע מתנשאת (וגם לא הרגשתי נישאת), זה נאמר בנימה מחוייכת (שהצלולוייד סינן), ובכל אופן – סליחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s