איפה דבורית

 

חשבתי שהכל נגמר כאן, ולווט תהיה ולווט ודבורית תהיה דבורית. חודשים קודם לכן התבכיינתי על מעשה רומן גארי ואמיל אז'אר, ואחת הסיבות לחשיפה שלי הייתה להחזיר לעצמי את הזהות האבודה. אבל מתברר שכמו שיש יד אחת דומיננטית יותר, יש גם זהות אחת מבין השתיים שלי שתפסה לה מקום של כבוד והשתלטה על השנייה, זאת אומרת הראשונה, שהתאמצתי לגדל בעמל רב משך כל חיי.

מאוד קשה לי להבין איך זה קרה. זאת אומרת, לא למה ולווט נהייתה מה שנהייתה, אלא למה בדרך, בנקודה מסוימת נעלמה דבורית. הרי אני לא יכולה לחיות בלעדיה, אפילו תהיה ולווט מלכת העולם החדש. האמת היא שלא הייתי כל כך מודעת לכך שזה המצב, ואולי התעלמתי ממנו, עד הנסיעה לניו יורק.

בקופת אולם התיאטרון בבליקר סטריט חיכו לי כרטיסים להצגה על שם velvet. זו נראתה לי בדיחה נחמדה עד שהתיישבתי במקומי, ולאחר כמה דקות הגיע הזוג הנדיב והקסום שהזמין אותי להצגה. "ולווט"? פנו אלי, כן, אמרתי. למעשה אנחנו לא יודעים איך קוראים לך, אמר הגבר, את לא חייבת להגיד. מזתומרת? שאלתי אותו, ברור שיודעים איך קוראים לי. דבורית שרגל, הרי כתבתי (ואחרי כתבו כולם) בזמן שנחשפתי. אה, לא ידעתי, אמר. אחרי ההצגה סיפרתי להם קצת על דבורית, והם השתכנעו שבאמת יש חיה כזאת, ושהיא השמיעה את קולה לא פעם במהלך השנים.

הנחתי שמדובר במקרה חד פעמי וניחמתי את עצמי בכך שהם לא גרים בארץ, וכו' וכו', עד השבוע. יום אחד מתקשרת אלי מישהי. "ולווט?" (במלרע) היא פונה אלי. כן, זו דבורית, אני עונה. היא לא שמעה את השם עד היום, והיא לא ידעה על מי אני מדברת. נושא השיחה היה השתתפותי באירוע כלשהו, ובדברים שעלי לשאת. אחרי שניסיתי לאיית לה את שמי האמיתי (אותו העניקו לי הורי ברוב טובם, ועל כך אני מודה להם) כמה פעמים ללא הצלחה התייאשתי, וסיכמנו לעבור לנוהל מיילים.

עוד כמה ימים עברו, התכתובת נקלעה למבוי סתום, ואז התקשר האדם שפנה אלי לראשונה בעניין אותו אירוע. "סלחי לי" אמר, "אבל אני לא יודע מה שמך, לא, את לא צריכה להגיד לי, רק רציתי שנבהיר את א', ב' ו-ג'". הבהרנו, וניסיתי להגיד לו את שמי, ושהוא ידוע לציבור, אבל לא, זה ממש לא עניין אותו. אני מניחה שאלו מקרים מייצגים, לאו דווקא בודדים.

בדיעבד שמתי לב שדי הרבה אנשים מעדיפים עכשיו שלא לקרוא לי בשמי, דבורית, ושהכינוי עדיף עליהם הרבה יותר. חי נפשי שלא ציפיתי לזה. כשלעצמי אני חיה בשלום עם שתי הזהויות, ולא נוטה להתבלבל ביניהן, ולא שוכחת מי ילדה את מי, אבל לעולם יש דרכים משלו להראות את מי הוא מעדיף. ודבורית עדיין צריכה להיאבק על מקומה בו.

22 מחשבות על “איפה דבורית

  1. תנסי לפלח את האוכלוסיה לפי אלו שקוראים לך ולווט ולפי אלו שקוראים לך דבורית.

    יש לי הרגשה שאלו שקוראים לך ולווט הם או הן לא בדיוק מסוג הא/נשים שצריך להיות לך אכפת מהם.
    ואם הסתננן מישהוא כזה לאנשים שמשמעותיים בחייך – הרי לא צריך יותר מפעם אחת לומר לו שזה אוילי לקרוא לך כך.

  2. מצד אחד, זה כינוי חיבה. מצד שני, זה השתלט על החיים והפך למשהו גדול מאוד, כמעט כמו הפיראט האיום רוברטס בנסיכה הקסומה, משהו שאפשר להעביר את השרביט עליו.

    יהיה בסדר בסוף. יש מותג ויש אדם, ובסופו של דבר כולם זוכרים את ראלף לורן ולא את פולו, לא?

  3. יש חוכמה בדברי המוטרד. אפשר והדבקים בכינוי מעוניינים רק בפלח זה של חייך – ואילו דבורית היא כל המהות ואין בלעדיה.
    ועל דרך הילל אפשר לפרש שאנשים מתקשים עם שינוי.
    דבורית הוא אכן שם דבשי – יבורכו הורייך.

  4. מוטרד: לא בהכרח, אבל אחשוב על זה

    ג'יי: זה קשה לאנשים עם אגו פריך

    קורינה: מממ, האם דבורית היא באמת כל המהות? אני מתלבטת

  5. היום, יותר מתמיד, אני יכולה להצהיר שאני מעדיפה את דבורית. V היא רק רקמה בגופך, אבל המכלול-יש בו עוד כל כך הרבה.לראות רק את V זהו הפסד.
    🙂

  6. דור שלא ידע את דבורית?

    אני מודה ומתוודה, קראתי אולי טור או שניים שלך פעם בעיתון, חוץ מהעובדה ששמות שקיבלו תוספת "ית" גורמים לי לפריחה ו"שרגל" נשמע לי כמו מפעל גלילי כלשהו לפח מגולוון או אולי מיצים משוחזרים. לא תפס לי את צומת הלב. יום אחד רעשו כל הבלוגים בבת אחת, "לא תאמינו מיהי הכותבת האמיתית מאחורי וולווט!" ואני קורא וקורא ודהום כולי מהעובדה ששמך לא מוכר לי במיוחד, ואולי יותר מוזר, למרות שנים של קריאה בהפסקות בביצת הבלוגים, מעולם לא נתקלתי בוולווט ולכן לא הבנתי על מה המהומה.

    אז מה היה לנו כאן? אירוע יחצנות מצוין מצידך – אם מכוון או בפוקס – מישהו שלא הכיר את דבורית או את וולווט התחיל לקרוא אותך בקביעות בגלל יציאה מארון שהוא לא ידע עליו או על תוכנו. כל פאבליסיטי עושה בסוף טוב לנשואו 🙂

  7. אז מישהי התקשרה לדבורית וקראה לה וולווט.. ביג דיל..
    אתה קורא ומשתומם. האומנם מה שהצליחה הדבורית המוולווטת ללמוד במאה שנות ספת פסיכולוג זה ששינוי שם או שיבוש שם או העמדת פנים בשם אחר פירושו משבר זהות? משבר זהות?? מה קרה? האם רשימת פסולי החיתון של דבורית לא תקיפה ביחס לוולוט? העם היחס הפרובלמטי לסקס שונה בין דבורית למוולווטת? האם דבורית רצה כל שניה למכון כושר ואילו וולווט משתרעת על המיטה ואובסת תעצמה לדעת? האם וולווט היתה מקבלת הלקאות מהביליין ואילו הדבורית דוחה את זה? נאדה.. כלום.. כי הוולווט והדורית הן בדיוק אותה הזהות, אז מאי לי נפקא מיני אם קוראים לה דבורית, או שרכית, או זכוכית או השד יודע איך.
    יש רגע שבו הבלוג הנחמד מתגלה להיות גולם שקם על יוצרו ומפרח קטן וחמוד הוא צומח להיות מפלצת בעלת תיאבון לעוד ועוד בשר. במקרה הזה. לעוד ועוד מילים. כל בוקר הבלוג פוער אליך פה ואתה נמדרש להאביס אותו במילים, ועוד מילים ועוד ועוד מילים. כך גם מגיע רגע שבו אתה מאבד שליטה על התוכן, על המשמעות, על העניין וכל מה שיושב לך בראש זה להמשיך ולדחוף מילים לתוך הבלוג. זה נהפך להיות העיקר. זה גם המצב ביחס לקישקוש הטיפשי הזה וולווט/דבורית. קוריוז חסר משמעות ונעדר עניין נהיה פתאום משבר זהות אקוטי.. חחחח..

    אבל לך תדע, במחשבה שניה. אם מחר יגיע מישהו ויגלה שהשם האמיתי שלי הוא יצחק ולא אלון אז אולי גם אני אהיה במשבר זהות עמוק ומפחיד שיבריח אותי במהירות לספת הבליין לפחות אם לא לדבר האימתי.. מי יודע.

  8. אני מקווה, בשבילך, שהפער ביניכן קטן מהפער בין חלי גולדנברג לביני.
    שלא נדבר על הפער הויזואלי בין אורלי מהלהקה וביני, שלא נדבר על הפער בין איך את – אני ז'א – ניראת בחיים האמיתיים – זו לא תלונה חלילה, רק מציאות מפוקחת וקצת חמוצה – לאיך את, ז'א אני, ניראת שם. בצילומים, בטלוויזיה,cבצילומי סטילס שהם באופן כללי האויב הכי גדול של המציאות.ואם לא הם, אז הפוטושופ.

    יגיע הפוסט הזה. בסוף הוא יגיע.

  9. אנסה לתת לך את נקודת מבטי. מישהו שחי פה, אבל לא עיתונאי המקושר לכל השמות המוזכרים אצלך

    שמעתי על הבלוג של וולווט. וכשיצאת מהארון וחשפת את שמך, זה היה בעיני אירוע שלא שינה מאומה. לא נפגשנו מעולם, ואני חושש שזה יהיה המצב בעתיד
    הפרסונה הציבורית שלך, לפחות בעיני, היא הרבה וולוט וקצת דבורית. כי זה מה שאני מכיר

    וכל עוד תמשיכי לפרסם בעיקר תחת השם וולווט, הוא ישתלט על דמותך הציבורית.

    האם זה משנה? לא יודע.
    לאילנית קוראים בכלל חנה גת

  10. אבל אתה טועה למדי, וזה מה שניסיתי להסביר:

    1. אני כותבת הרבה מאוד שנים באופן רציף וקבוע בשמי

    2. חנה גת לא עשתה שום דבר אף פעם בשמה. היא הופיעה מהיום הראשון כאילנית

    3. אני עיתונאית ותיקה, ובשמי המלא. לא התחלתי לכתוב אתמול כ"ולווט"

    4. אני מבינה שהקביעה שלך "לא ניפגש לעולם" היא כדי להביע הסתייגות ושאט נפש במימדים די גדולים.
    אוקיי, אחיה עם זה.

  11. אודה ואתוודה, שלא ידעתי מי היא דבורית שרגל עד לרגע שבו וולווט יצאה מהארון.

    אולם, כאשר התרחש הארוע המכונן הזה, התחלתי לקרוא את "חייה" ולקרוא גם את ביקורות הקולנוע של דבורית.

    ומה יש להגיד, עולם חדש נגלה לפניי, עד כמה שאני אוהב לקרוא את וולווט, אני חושב שהכתיבה המצויינת של דבורית, באה לידי ביטוי הרבה יותר טוב ב"חייה" וגם בביקורות הקולנוע שלה.

    ככה שאם תשאלו אותי, אני מעדיף את דבורית שרגל (יש ימים שאפילו קצת מאוהב בה).

    לא מבין את מי שמבלבל בין השתיים.

  12. בצורה קיצונית מדי את דברי גלעד (סעיף 4 בתגובה שלך).
    גם אני מעריך שלא ניפגש לעולם, למרות שאני נהנה לקרוא את שני הבלוגים שלך ולמרות שאת גרה לא רחוק ממני (מרכז ת"א זה מקום די קטן) ואין בדברי הבעת שאט נפש או הסתייגות, להיפך.

  13. אצלי נדלקה הנורה כשהתחילו לקרא לי קלמן בחלום, בהתחלה זה קצת מדאיג, מצד שני, זה רק מוכיח שאנחנו לא כל כך מזוהים עם שם כמו שחשבנו, בסופו של דבר, השם הוא רק אמצעי עזר לתקשורת עם הזולת.

  14. רק אמרתי שמאחר שיש לנו חוגים חברתיים שונים, סיכוי נמוך הוא שאפגוש בך במקרה
    ואוכל להכירך ממש, כך שרק לפרסונה הציבורית שלך אתוודע

    אשמח מאד לפגוש אותך, אם תעניקי לי את הכבוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s