הגלובוס של בבל

בבל זכה בגלובוס הזהב, ולכבוד המאורע המשמח מבחינתי, הנה הביקורת שלי עליו. נתתי לו כבר  מלוא החופן כוכבים – חמישה – וככה נראית טבלת העכבר. ומה עם האוסקר? אני די בטוחה שלפחות במועמדות יזכה. צריך לחכות רק עד 23 בינואר כדי להיווכח.

ואיך היה הטקס? לא צפיתי. חלפו עברו הימים בהם הייתי מסוגלת לעבוד 12 שעות ואז להעביר עוד לילה ללא שינה, ולהמשיך למחרת כאילו כלום. אז אני מדלגת על האירוע, מתעדכנת בזכיות, ואולי אצפה בתקציר הערוך. רק עבור האוסקר אני מוכנה להפקיע ליל שינה.

 

צ'ייקו. שווה סרט משלה

 

בשנה שעברה "התרסקות" של פול האגיס הוא שזכה באופן מפתיע, לפחות בעיניי, בפרס הסרט הטוב של השנה. ברור שהיו חזאי אוסקר ממולחים יותר ממני (כולם) שניבאו את הזכייה, אבל אני לא מבינה אותה עד היום. אם אני מנסה לחזות שוב בעזרת חוסר כישרוני לראיית העתיד, הסיכויים שסרט בעל מבנה רעיוני דומה – כלומר כמה סיפורים שהקשר ביניהם מתחוור לאטו, המתחברים בסופו של דבר ליחידה אחת  – יזכה באוסקר גם השנה הם נמוכים. על כך אני יכולה רק להצטער, מאחר שנכון לעכשיו, "בבל" הוא אחד מסרטי השנה שלי ומועמד רציני למועמדויות. כלומר, אני די משוכנעת שהוא ייכנס לרשימת חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב. ואם זה לא יקרה, אז אולי באמת כדאי לי להחזיר את המפתחות, או שמא לבקש ממאות חברי האקדמיה האמריקאים לעשות את זה. כלומר להחזיר את שלהם.

"בבל" הוא שיתוף הפעולה השלישי של אלחנדרו גונזלס איניאריטו עם התסריטאי גיירמו אריאגה, אחרי "אהבה נושכת" ו"21 גרם". אריאגה כתב את התסריט גם ל"שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטראדה", שנמצא גם הוא בין סרטי השנה שלי. אם אני לא טועה, זאת פעם ראשונה שאני אוהבת את כ-ל העבודות של תסריטאי אחד, בלי יוצא מן הכלל.

הנקודות שעלולות להיות בעייתיות בסרטים כאלו, שמזגזגים בין סיפורים שונים, הן המעברים, היכולת לחתוך ממרוקו ליפן, במקרה הזה, או לארה"ב, בלי להתבלבל ובלי לגרום לאי-נוחות אצל הצופים, שכלל לא מבינים למה טולטלו מפה לשם במהירות קונקורדית. אבל לא לדאוג, ב"בבל" המעברים רכים כחמאה ומנווטים בידיו של טייס מיומן כל כך, עד שאפילו האוזניים לא נסתמות ולו לשנייה בזמן ההמראות והנחיתות.

הוא מתחיל במרוקו עם שני נערים, אחים רועי צאן, ממשיך לבני זוג אמריקאים בחופשה, ריצ'רד וסוזן (בראד פיט וקייט בלאנשט), שיש להם קצת צרות בחיי הנישואים והשאירו את הילדים שלהם בבית עם המטפלת, אמיליה (אדריאנה בראזה), וממשיך ליפן לסיפור של צ'ייקו (רינקו קיקוצ'י), תיכוניסטית חירשת-אילמת. החיבורים בין כל האנשים האלו, שקשה לדמיין מה יכול לחבר ביניהם, מצוינים, מהודקים וקשורים היטב. אין שום סיכוי לפספס או לא להבין, או לשכוח לרגע מה הקשר בין א' לב'.

מטבע הדברים, הצופים מתפלגים בין הדמויות בהזדהות שלהם, ומבחינתי הדמות הכי כובשת, הכי ראויה לחיבוק ולחמלה, ולא במובן הפטרוני, היא צ'ייקו היפנית. איניאריטו חודר עמוק מתחת לעור שלה, ומעביר את החוויה של לא לדבר ולא לשמוע באופן מושלם. גם הפסקול בחלקים האלו של הסרט, שעובר בין דממה לצלילים, הוא בין האפקטיביים ביותר שראיתי בקולנוע בשנה האחרונה, ואולי בכלל. עד כדי כך החלק שלה בסיפור מצוין, שחשדתי שהבמאי או התסריטאי שלו, או שניהם גם יחד, היו בגלגול הקודם שלהם נערה יפנית חירשת.

אבל צ'ייקו לא לבד. הרי משם הסרט אפשר להבין שבני אדם לא שומעים ולא מבינים זה את זה. הו לא, ממש לא, וזה לא התחיל היום, כבר בספר בראשית אפשר לקרוא על כך. שאחרת, איך ייתכן שהעולם מלא בכל כך הרבה מצוקות וקשיים ובדידות וייסורים וטרגדיות שקורות בכל שנייה ורבע? אם אנשים היו מבינים זה את זה, אם הייתה איזו שפה אחת ברורה, או אם היו באמת מקשיבים, יש סיכוי שחלק גדול מהעימותים היה נפתר. אבל על מה אני מדברת, על פניו יש פחות גבולות, ואפילו מטבע אחד ואחיד בכל אירופה, אבל הנה, כל מעבר גבול בין שתי מדינות הופך לסיוט, ואנשים מגורשים ממקום שבו חיו שנים ארוכות רק בגלל מצוקה זמנית שנקלעו אליה.

ומה עם הבית? עד כמה אפשר להיות בטוח בו? האם בית הוא מבצר? בקתה פרוצת רוחות במרוקו יכולה להפוך לבית זמני ולעיר מקלט? ומה קורה לשני ילדים קטנים שמוציאים אותם מהבית המושלם לכאורה שבו חיו? ומה קורה לילדה אחת בעיר האורות, טוקיו, המגיעה הביתה ונתקלת בטרגדיה? איך אפשר לעגל את הריבוע המשונן, להחליק קצוות וללמד את כל העולם שפת סימנים בינלאומית? האם למעשה זה מה שמציע איניאריטו?

"בבל" הוא לא סרט מצהיל רוח, אם יש מי שציפה לכך. להפך, הוא סרט מצוקתי, טעון בהמון דמויות נופשות פועלות, ובעיקר כושלות ונופלות, שמחפשות נחמה, מגע, אהבה, חמלה, קצת חום, כל הצד החיובי של מפת הרגשות.

6 מחשבות על “הגלובוס של בבל

  1. באופן הכי ברור. "בבל" הוא כלום ממה שאת מנסה לפרשן אותו. המדובר הוא בסרט פוזה (ואני מספט את הסרט) שהמבין,יכול לקרוא לו "אפקט הפרפר" והבקי יכול לקרוא לו "חד גדיא". זה אומר שהמבחינה הטכנית הוא מצליח לעמוד במשימה אבל להכביר עליו משמעויות זו בדיחה.

  2. חוששני שבבל לא יזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, אני צופה שדרימגירלז יהיה המנצח. אבל כמו שכולנו יודעים, הנבואה ניתנה לשוטים ונהיה חכמים יותר אחרי הטקס.

  3. אי צפייה בגלובוס הזהב תהיה נסלחת בתנאי שהשלמת את הנאום של סשה ברון כהן ביוטיוב.
    אפשר אפילו לנסח את התנאי הלוגי הבא:
    ראית את סשה ברון -> ראית את הטקס.

  4. כן, ראיתי את סשה, אבל אני לא ממעריציו הגדולים

    לאבא – אין בך טיפת סובלנות לדעות של אחרים? האמת מצויה אצל וזהו? אתה הוא היודע-כל הגדול?

    אבל בפוסט הבא כבר הבעת דעה עוד יותר נחרצת, אז אני מבינה שכל התשובות הן "כן"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s