הצגה אחת בשנה

"על החטא", העיבוד החדש ל"חטא ועונשו" המועלה כעת בתמונע הוא חובה אנושית

 

אני לא נוהגת ללכת להצגות תיאטרון בתל אביב. ליתר דיוק, כבר לא נוהגת. זמן, כסף, ובעיקר חוסר עניין. אבל כשי' הציע לי לראות את העיבוד לחטא ועונשו בתמונע מיד אמרתי כן, אף שלא שמעתי דקה אחת קודם על ההפקה הזו, ואני אפילו לא מכירה את התיאטרון שמעלה אותה, תיאטרון מלנקי. הם העלו כבר את הזר של קאמי, ואחרי שראיתי את על החטא, כך קוראים לעיבוד של דוסטויבסקי הצטערתי שהחמצתי.

לא הייתי בתמונע שנים. לא מתוך איזושהי החלטה עקרונית, סתם כי לא יצא. גיליתי שהארומה המחתרתית והאוף אוף אוף הבימקאמרי שלו נשארה. וגם המחירים – שימו לב, כרטיס בראשון, 18:00 (נו, למי שמוכן לראות הצגה בשעה כה מוקדמת) עולה 35 שקלים. שווה? בטח שווה. רק זכרו שהתנאים בהתאם: כסאות מתקפלים ושורות צפופות בחלל תעשייתי. מאחר שההצגה ארוכה ארוכה – כשלוש שעות – צריך לקחת את זה בחשבון או להצטייד במעסה צמוד. בהפסקה ממתין בגראג' המשמש כפואייה שולחן הסתדרותי עם ערכות משקה חם או מים בכוסות חד פעמיות, ואפשר להתהלך עם הכוס ולמתוח את האיברים שנצפדו בינתיים.

לא קראתי את החטא ועונשו שנים. הרבה יותר מדי שנים, כך שכל הפרטים הקטנים ושלל הדמויות היטשטשו בזכרוני. לפיכך, חלק מההנאה היתה ההיזכרות הזו, שלב אחר שלב בכל, והתענוג היה גדול. על החטא נשמעת מצוין בעברית עכשווית, אף מילה לא חורקת, וחוץ מרובלים וקופיקות אי אפשר שלא לחשוב שהסיפור יכול להתרחש למעשה בלב לבה של פלורנטין פעורת הביבים, ולא בגלל שמדובר באיזושהי שפה תל אביבית סלנגית או מה, לא, סתם עברית תקנית, קולחת ועדכנית.

רסקולניקוב, הסטודנט (לשעבר) מתייסר בכנות, והוא דקיק ומורעב, נוירוטי ומהגג כנדרש. פורפירי, החוקר גדול מכולם, עם הלוק הבופוני שלו והקול הרועם מבריק וחד, וגם מרמלדוב (שמשחק גם את אלונה איבנובה?) – האלכוהוליסט מרוט, חבוט ומעוך כנדרש.

אני חייבת להתפעל גם מעיצוב החלל השחור, המסומן והמינימליסטי – קודר, חכם, משוכלל ומדויק. תזוזות מועטות עד להתפעל של החפצים מעבירות את הצופה בשנייה אווירה, זמן ומקום.

הבוקר ראיתי את אלכס אנסקי בהעולם הבוקר, מספר כמה הוא נהנה לשחק בתיאטרון, ואיך עובדים שבועות כדי להתגבר על העובדה שאין קלוז אפ על הבמה. בעל החטא יש מיליון קלוז אפים, הפריים האהוב עלי בקולנוע.

קופי פייסט
בימוי: איגור ברזין; עבוד: בוריס ינטין ואיגור ברזין; נוסח עברי לבמה: רועי חן; תפאורה ותלבושות: פולינה אדמוב; תאורה: אינה מלקין; מוסיקה: סופיה גוביידולינה; תנועה: איליה דומנוב; הדרכה קולית: נעם טלמון; מנהל טכני דימטרי סווטוב
שחקנים: דורי אנגל, רינת היטלמן, דודו ניב, דימה רוס, ואדים חליף, ויטאלי ווסקובויניקוב, דניאל ברוק.

3 מחשבות על “הצגה אחת בשנה

  1. זה אומר משהו על הפופולריות של התיאטרון, לא?
    לבושתי גם אני לא זוכר מתי ראיתי הצגה בפעם האחרונה (אולי הקומיקאים?)
    אני מסמן לעצמי הצגות שצריך לראות, אבל איכשהו התיאטרון הוא תמיד הראשון להתבטל מטעמי זמן וכסף. וברור שאלו סתם תירוצים, הרי בתמונע (וגם במקומות אחרים כמובן) יש המון הצגות זולות ומעניינות, ואם יש זמן לראות סרט או לשבת בפאבבית-קפה, למה לא להצגה?
    תמהתני

  2. זה מה שאני אוהבת בטקסטים שאני כותבת בבלוגים, שגם אחרי שנה וחמישה חודשים מישהו יכול לקרוא ולהגיב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s