קמתי, התרחצתי, התלבשתי

נכון אומרים שזה מה שבלוגרים כותבים? אז הנה, יום בחיי מזווית הלו"ז הבלתי נסבל

 

שעת השין. 7:00. קמתי. הכנתי ארוחת בוקר (יוגורט עם גרנולה ושתי פרוסות עם ריבה) והפעלתי את הטלוויזיה כדי לצפות בתוכנית הבוקר החדשה. תוך כדי כתבתי פוסט עליה.

9:05 – התוכנית נגמרה ושיגרתי את הפוסט לאוויר. המשכתי לצפות בניצבים הסדרה עליה אני כותבת למדור הדי.וי.די הקרוב. בינתיים אני קוראת מייל מעצבן וחסר התחשבות במיוחד, על כתבה שלי שלא תתפרסם, ומקללת אלף אלפי קללות.

10:30 – גמרתי עם ניצבים ועברתי למלון 9 כוכבים, סרט שהביקורת עליו מיועדת למדור הקולנוע הקרוב.

12:15 – נגמר. עכשיו אני מחכה להכרעת הדין במשפט של רמון ובינתיים מחממת ארוח"צ (קינואה עם עגבניות, קישואים ואבוקדו, לקינוח יוגורט עם תפוח וגרנולה). אוכלת ומזפזפת בין הערוצים. עונה על מיילים. מסבירה לאנשים שאין לי זמן למסנג'ר.

12:55 – הכרעת הדין. מעלה עוד פוסט קצר. תיקונים, עדכונים וכו'. טלפונים. ברור שעבודה, לא חברים. משתלטת על ערימת הכלים במטבח אחרי שלא נשארה לי אפילו כוס אחת.

14:30 – כותבת את מדור הדי.וי.די.

17:30 – מתחילה את מדור הקולנוע.

19:30 – גמרתי ביקורת אחת, על זמן של קים קי דוק.

19:45 – יוצאת לשיעור יוגה.

22:15 – חזרתי אחרי שנרטבתי מהגשם ועצרתי באמ.פמ לתדלוק (רק חמישה אנשים הגיעו לשיעור. השאר ראו נולד לרקוד). ארוח"ע: שתי פרוסות עם סלט חצילים, 2 קוביות פסק זמן, בירה, תה.

22:20 – ס.מ.ס: “רוצה לבוא לג'ון דו?” אני: ”תודה. עובדת".

22:21 – ראיון טלפוני קצר לכתבה הבאה.

22:40 – כותבת על גיבורי הדגל.

24:00 – הולכת לישון. אקום בשש להמשיך. הדד ליין מחר בבוקר, והכתבה הנוספת שהבטחתי למחר? אלוהים גדול. לפני כן אעלה את הפוסט הקצרצר הזה. שטויות, כמה דקות. בינתיים עשרות תקלות גורמות לי להעלות אותו שובשוב. עוברת עוד חצי שעה. פחות חצי שעת שינה.

נ.ב. 1 – 31 בחודש? לא מילאתי חשבוניות ולא הפקדתי צ'קים.

נ.ב 2 – מדובר ביום סטנדרטי, יום ככל הימים.