קמתי, התרחצתי, התלבשתי

נכון אומרים שזה מה שבלוגרים כותבים? אז הנה, יום בחיי מזווית הלו"ז הבלתי נסבל

 

שעת השין. 7:00. קמתי. הכנתי ארוחת בוקר (יוגורט עם גרנולה ושתי פרוסות עם ריבה) והפעלתי את הטלוויזיה כדי לצפות בתוכנית הבוקר החדשה. תוך כדי כתבתי פוסט עליה.

9:05 – התוכנית נגמרה ושיגרתי את הפוסט לאוויר. המשכתי לצפות בניצבים הסדרה עליה אני כותבת למדור הדי.וי.די הקרוב. בינתיים אני קוראת מייל מעצבן וחסר התחשבות במיוחד, על כתבה שלי שלא תתפרסם, ומקללת אלף אלפי קללות.

10:30 – גמרתי עם ניצבים ועברתי למלון 9 כוכבים, סרט שהביקורת עליו מיועדת למדור הקולנוע הקרוב.

12:15 – נגמר. עכשיו אני מחכה להכרעת הדין במשפט של רמון ובינתיים מחממת ארוח"צ (קינואה עם עגבניות, קישואים ואבוקדו, לקינוח יוגורט עם תפוח וגרנולה). אוכלת ומזפזפת בין הערוצים. עונה על מיילים. מסבירה לאנשים שאין לי זמן למסנג'ר.

12:55 – הכרעת הדין. מעלה עוד פוסט קצר. תיקונים, עדכונים וכו'. טלפונים. ברור שעבודה, לא חברים. משתלטת על ערימת הכלים במטבח אחרי שלא נשארה לי אפילו כוס אחת.

14:30 – כותבת את מדור הדי.וי.די.

17:30 – מתחילה את מדור הקולנוע.

19:30 – גמרתי ביקורת אחת, על זמן של קים קי דוק.

19:45 – יוצאת לשיעור יוגה.

22:15 – חזרתי אחרי שנרטבתי מהגשם ועצרתי באמ.פמ לתדלוק (רק חמישה אנשים הגיעו לשיעור. השאר ראו נולד לרקוד). ארוח"ע: שתי פרוסות עם סלט חצילים, 2 קוביות פסק זמן, בירה, תה.

22:20 – ס.מ.ס: “רוצה לבוא לג'ון דו?” אני: ”תודה. עובדת".

22:21 – ראיון טלפוני קצר לכתבה הבאה.

22:40 – כותבת על גיבורי הדגל.

24:00 – הולכת לישון. אקום בשש להמשיך. הדד ליין מחר בבוקר, והכתבה הנוספת שהבטחתי למחר? אלוהים גדול. לפני כן אעלה את הפוסט הקצרצר הזה. שטויות, כמה דקות. בינתיים עשרות תקלות גורמות לי להעלות אותו שובשוב. עוברת עוד חצי שעה. פחות חצי שעת שינה.

נ.ב. 1 – 31 בחודש? לא מילאתי חשבוניות ולא הפקדתי צ'קים.

נ.ב 2 – מדובר ביום סטנדרטי, יום ככל הימים.

16 מחשבות על “קמתי, התרחצתי, התלבשתי

  1. יתחילו להציק ולהגיד שאת סתם בכיינית/עצלנית ועוד כל מיני שטויות שלא יעלו על הדעת בכלל, או שיפרטו את סדר היום שלהם – אני רוצה להגיד שאני קורא את הפוסט הזה ואני גם המום וגם מהופנט. וגם שואל את עצמי איך אפשר לבלות כל כך הרבה שעות מול מסכים מבלי להתעוור, ואיך אפשר לאכול רק 2 קוביות פסק זמן.
    וכמובן, הכי חשוב – איך "הזמן"?
    ודרך אגב – קמתי, התרחצתי, התלבשתי – זה פחות או יותר מה שאבא שלי עונה כששואלים אותו "מה עשית היום?"

  2. 🙂
    ד"ש לאבא.
    אפשר לאכול רק שתי קוביות, בלי מאמץ בכלל.
    *
    אני בהחלט מאבדת את הראייה
    *
    "הזמן" עולה רק בשבוע הבא, אז לא נעים לי.., כלומר זה לא הוגן לדבר עליו עכשיו

  3. חושבת, מדברת, הולכת לקניות, הולכת לטייל, נפגשת עם אנשים, מדברת, עושה משהו עם מישהו, קוראת ספר, שומעת מוסיקה?

    זכותו של כל אחת לחיות כרצונו, אס בל מה המטרה של הרשימה הזו, להראות כמה את עסוקה?
    האם את מרוצה מאורח החיים הזה?

  4. ואני?
    מכל הלו"ז הצפוף ועתיר שעות המסך הזה אשאל:

    איזו בירה שתית בארוחת ערב?

    וגם- גיחה אחת (בלבד) מחוץ לבית- לא קשה?

  5. מבחינת אינטנסיביות ושעות.
    הפסק-זמן שאת צריכה הוא אמיתי ולא בצורת קוביות חומות.
    ואת ההייניקן תחליפי במשהו יותר טעים וחזק. לא חסר

  6. קבלו תיקון, בדקתי שוב את הבקבוק: קרלסברג

    אני לא יודעת אם זה יותר טוב או יותר רע מבחינתכם, בכל אופן, סופי, קרלסברג

  7. הדרך הנכונה היחידה לשתות היינקן ו/או קרלסברג היא לפתוח את הבקבוק מעל הכיור ולשפוך לתוכו.
    ואת זה אמרו גם חכמים ממני.
    וממש על אותו מדף אפשר גם למצוא לף – קצת יותר יקר – הרבה הרבה יותר טעים, ואפילו משביע!
    אני חושב שאת הפוסט הזה צריך לקרוא כל מי שסבור שעבודה מהבית היא תענוג.

  8. הצעת פתרון לבעיית אימוץ הראיה מול יותר-מדי-שעות-מסך –
    בוורד אפשר להפוך את הצבעים. כלומר, שהרקע יהיה כחול והטקסט לבן (במקום שחור על גבי לבן, כמקלושא…) זה מוריד את הבוהק ומקל לאורך זמן על העיניים הדואבות.

    כלים -> אפשרויות -> כללי -> לסמן "רקע כחול טקסט לבן". כמה פשוט, ככה אודטה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s