ים של אהבה? Not

המדריך למיזנתרופ המתחיל
 

כמו שיכול לאבחן כל פסיכולוג ופילוסוף מתחיל, שנאת האדם מקורה בעצם בשאיפה לשלמות. רק האכזבה מכך שהמין האנושי לא עומד בשום סטנדרט שהוא מובילה למיזנתרופיה. לפיכך אין פלא שהמצאתי מושג הולם המתאר את התייחסותי לנושא. אני מיזנתרופית הומאנית (סימן רשום, כל הזכויות שמורות וגו') . זאת אומרת, נוהגת במין האנושי בנעימות וברכות (באופן יחסי, אם כי יש שיחלקו גם על כך), לא יורקת ולא מקללת, לא מרביצה ולא בועטת, פשוט מתרחקת ככל יכולתי מאירועים המוניים, ומכל מקום שיש בו מקבץ של בני אדם. מקבץ = יותר מאחד. וגם אחד זה נו, אממ, כלומר, קצת יותר מדי.

אז בזמן שהעולם כולו מורח את עצמו במארשמלו ובניחוח מושק בטעם שוקולד ולבבות אדומים של ולנטיינ'ס דיי, אני יוצאת להפליג בשבחי מצב הצבירה שאני הכי טובה בו: איך להיות לבד. או במילים אחרות, המדריך המלא שאחריו יבין כל בן אנוש כמה טוב היות האדם לבדו. הרי (ביננו) הוא לבדו, בין כה וכה.

א
אלכסון – שלושה דברים אני יודעת על אלכסונים: האחד, גאורג קנטור הוכיח באמצעות שיטת האלכסון של קנטור כי עוצמת קבוצת המספרים הממשיים גדולה מעוצמת קבוצת המספרים הטבעיים. שני, אלכסון הוא אסון, כך למדתי מתוכנית הזהירות בדרכים ההיא, אבל האלכסון השלישי במשולש הוא המתוק מכולם. אין כמו לישון באלכסון, כשכל השטח של 1.90 על 1.40 (יש גם קינג סייז, ידוע) פרוש לפניך, בלי שאיש ישתלט על המרחב הציבורי שרכשת בדי עמל, או יכבוש חלקי שמיכה נבחרים.

וודי אלן – ההוגה הגדול של שיטת רק הפארק יפריד בינינו. גם כשהיה מאוהב עד כלות במיה פארו, עוד לפני שהתאהב בבתה המאומצת, גרו שני בני הזוג משני צדי סנטראל פארק, על מנת שלכל אחד מהם יהיה את הבית שלו וכך ימוזער פוטנציאל החיכוך. מה לעשות, לא עזר.

ב
בית – אם ביתו של כל אדם הוא מבצרו, הרי שהמיזנתרופ בונה את ביתו כבונקר תת קרקעי הערוך ללוחמה אטומית, ביולוגית וכימית, מחושמל וממולכד, מלא גדרות תייל שמונעות מכל אדם לרצות להגיע אליו. ביתו של המיזנתרופ צריך להיות בנוי לאדם אחד בלבד, כך שכל מי שייכנס אליו ירגיש מיד מיותר וזר. למשל, צריכה להיות בו רק כורסה אחת נוחה ועוד כמה כיסאות שמסמרים בולטים מהם, או כורסה נוספת מרופטת ומדובללת. במטבח צריך להיות גיבוב נורא ואיום של כלים, בלי בדל סרביס לרפואה, כדי שחס וחלילה מי שיגיע לבית המזונתרפ לא יחשוב לרגע שהוא עשוי למצוא לעצמו צלחת תואמת ולהרגיש בבית.

בלוג – אומרים שהאדם הוא יצור חברתי. יכול להיות, אבל את תאוות החברה אפשר לספק בעזרת בלוג. פיתחו לכם אחד כזה, צברו כמה קוראים, התכתבו איתם ונהלו איתם דיונים, דרשו בשלומם והם ידרשו בשלומכם וזהו, יש לכם חיי חברה סוערים מבלי לסבול את הקושי הכרוך במפגש עם אנשים.

ברים – בשום פנים ואופן לא. מעשנים שם, מדברים ושותים, וזה גם עולה כסף. מה רע בבית? את כל הדברים האלו אפשר לעשות לבד, ובלי להתעצבן על המלצרית או הברמן או ההוא ששפך עליך משהו בטעות, או על המוזיקה של הדי ג'יי הלוקה בתסמונת דאון טאון.

ג
גירושין
– ברגע שמישהו מגיע למצב הזה סימן שיש לו תקנה. החיים המשותפים כבר הוכיחו לו כמה רע יכול להיות הביחד. זה הזמן להמיר את דתם של הגרושים ולשכנע אותם לדבוק בלבד.

גרביים – החיים ביחד עלולים להביא לכאוס במגירת הגרביים כשחלקי זוגות יתערבבו אלו באלו ללא שום צורך. היזהרו מזליגת הגרביים, זה מתחיל שם ומי יודע מי ילבש מחר את התחתונים שלכם.

ד
דודה מלכה ודוד יעקב – אה, המיזנתרופים זוכים לפטור מוחלט מכל תעוקת הדודות והדודים וכל נספחיהם.

ה
האוס, ד"ר – הנה, ד"ר גרגורי האוס הטלוויזיוני הוא ההוכחה שאפשר להיות גם רופא וגם מיזנתרופ. בני האדם, כך הוא אומר, רק מפריעים לו לפצח את המחלה בגלל השקרים שלהם, היבבנות שלהם, ובגלל שהם, נו, בני אדם. יצור מושלם, ד"ר האוס, מה שמוביל אותי לתהיה הלוגית: האם שני מיזנתרופים יכולים להסתדר יחד?

המיזנתרופ ("שונא אדם”) – המחזה של מולייר, שנכתב ב-1666. על פי אחת הפרשנויות הוויכוח בין שתי הדמויות בו מייצג דיון פנימי של מולייר עם עצמו.

ו
מישל וולבק
– מחבר החלקיקים האלמנטריים, הרחבת תחום המאבק, פלטפורמה, ועכשיו, המופת אפשרות של אי.

ז
זבל – הבעיה היחידה אולי בחיים לבד היא שאין על מי להטיל להוריד את הזבל לפח האשפה הירקרק. לא נורא, הזבל הוא רק שלך, ומה יותר מתוק מזה.

ח
חברים
– מיזנתרופ וחברים? לא סתירה שאי אפשר ליישב? ככל הנראה כן, אבל בכל זאת, יכול המיזנתרופ לאחוז בכמה חברים תוך תיחום ברור של הגבולות בינו לבינם.

חגים – חג למיזנתרופים – הם פשוט נמנעים מכל הילולה משפחתית ו/או אחרת, ויושבים לבד בחושך, מאושרים עד הגג.

חו"ל – חלק גדול מהריבים בעת נסיעה מעבר לים קשור בהתנגשות של לוחות זמנים. ככה, בארץ, בנאדם לא מבלה נון סטופ עם מישהו. הוא הולך לעבודה, חוזר, יש לו כל מיני עניינים, אבל בחו"ל, לא משנה עם מי נוסע אדם, הוא צמוד לזולתו לטיול מהבוקר עד הבוקר. וכך צריך לתאם זמני קימה והליכה לישון (יש רק חדר אחד במלון ואין לאן לברוח) קצבי הלי
כה וזמני אכילה, ומיני מזונות ורצונות מנוגדי

65 מחשבות על “ים של אהבה? Not

  1. מעצם העובדה שבני אדם, כמו כל יתר בעלי החיים, הם יצורים מוגבלים. לכן מוכרחות להיות פשרות.
    נדמה לי שהוויכוח כאן הוא לא בין חיי פשרה לבין מעין-חיים-מושלמים, אלא בין חיים שמודעים למגבלות ולפשרה באופן מתמיד, לבין חיים שבהם הפשרה הופכת לאידיאל שהאדם הבלתי מוגבל מגשים.

    סתם מחשבה שעלתה לי.

    ובכל אופן, כיוון שאין בעיניי איזו אמת גדולה וערך המושג אמת כבר מזמן מוטל בספק, השאיפה למודעות מתמדת ולראייה כביכול כמה שיותר ריאלית ואמיתית כבר לא מנחה אותי. מנחה רק האינטרס שכנראה לאורו כולם כנראה חיים- שיהיה טוב. אמנם ה"טוב" הזה גם הוא לא מוחלט ומשתנה בין אדם לאדם, וגם אליו אפשר כנראה רק לשאוף ולעולם לא ממש להגיע. אבל בכל מקרה, הנקודה היא, שאפשר להגיע אליו בדרכי שונות וברמות מודעות שונות. ואפשר להתעורר בתחושת חוסר מוצא דווקא ממקום של מודעות למצבך ומקומך בעולם הזה, כמו גם ממקום של אשליה על שביעות רצון מקסימלית מהחיים הטובים ביותר שיכולים להיות. אז אני לא יודעת להגיד מה עדיף.

    סתם מחשבות שעלו לי. כרגע. גם הן משתנות מרגע לרגע, בהתאם לחוסר האמת היחידה ההיא שלא יכולה להנחות.

  2. אני לא מכיר שום ג'ו. מספיק לי חיי הפשרה (העלובים?) ותחושת חוסר המוצא שמלווים את חיי שלי.
    האם הדיפקט הזה אמור למנוע ממני את זכות הביקורת, השיפוט והבעת הדעה?
    האם כל ביקורת, שיפוט , הבעת דעה תכליתה השפלה?
    ואם הייתי מטיף עכשיו בזכות הפשרה ותחלושת חוסר המוצא, האם היית מקבלת את הטפתי?
    אז בלי להתייחס לגופו של של ג'ו, הנקודה שהוא מצביע עליה אמת ויציב היא.
    את מפיצה בשורה (תורה) שמקורה במצב של חוסר בחירה. ואם הניסיון שלך להלל את חוסר הבחירה הזה שמקורו (כנראה) בחוסר יכולת לשנות אותו, איננו פשרה, אז אני איני יודע פשרה מהי

  3. מאיפה אתה יודע מה מצבי?
    מאיפה הוא יודע מה מצבי?
    (הוא לא)
    מאיפה מישהו יודע משהו על מישהו?
    ולגופו:
    חו"ח – אתה יכול לבקר ולשפוט כרצונך.
    אבל רצוי שדבריך (ודברי כל אחד) יתבססו על עובדות, או שאני דורשת יותר מדי?

  4. גם אני איתכם.
    מזדהה לגמרי עם רוב הסעיפים.
    מה שלא נגון כרגע בטח יהיה נכון תוך מספר שנים בקצב הזה.
    איזה כיף…
    יש למה לשאוף
    🙂
    אבל רואים שאין לך אחינים.

  5. ברור לכם שכל מיזנתרופ בין היתר (או קודם כל), שונא את עצמו, כן?
    (דבורית, דברי לא מתבססים על עובדות, אבל הם מתבססים על ההגדרות, מקווה שזה טוב מספיק 😉 )
    כי עושה רושם שכל המתהדרים בתואר (בכל אופן מהפוסט והתגובות שקראתי), לא סובלים מהסימפטום הזה.
    אולי נדרשת כאן הגדרה אחרת?

    – אטאלנטה
    אלרגית לחלק ניכר מהאנשים

  6. שאפשר לאבחן כלכך בקלות. השנאה העצמית, זאת אומרת.
    אבך בכל מקרה נדרשת הגדרה אחרת, לפחות אם רוצים להישאר נאמנים למשמעות המקובלת של המילה מיזנתרופיה. גם לכך אין חובה (אבל מצד שני גם נראה לי מוזר להמשיך להשתמש בשפה כמו שהיא ובכך לקבל על עצמך את כללי סוג התקשורת הזה, ומצד שני לסטות מהסמנטיקה המקובלת במקרים מסוימים).
    בכל מקרה, עם ההתקשרות כאן לא מתאימה להגדרת המיזנתרופיה. עצם העובדה שחשוב לתקשר עם אחרים. ולקחת חלק בטקסים המקובלים של התקשורת (לדרוש בשלום אחרים ולצפות שידרשו בשלומכן, למשל) גם אם רק דרך בלוג. או מילים כתובות. מילים כתובות הן תקשורת שונה מזו שקיימת פנים אל פנים, הן לא נמצאות מחוץ לתחום התקשורת.

    ולא ברור לי למה שונאי האנושות ירצו לתקשר עם חלקים ממנה באיזשהו אופן. אפילו מרוחק, אפילו חד צדדי (פרסום בעיתון או בבלוג למשל).
    אבל כל אלו שאלות סמנטיות בלבד.

  7. רק 🙂
    סתם.
    גם לא רק.
    אם כי הייתי שמחה רק לשכנע אותך לקחת חופשה ממנה מדי פעם, אם לא גלות מוחלטת.
    אבל גם את זה בעצם לא ממש הייתי רוצה לנסות. לא בלי לדעת איך זה לגור שם דרך קבע.

    ובכל אופן, אם ה"שם" הזה הוא מיזנתרופיה או לא זה כאמור וויכוח סמנטי, ומאיפה שאת בפועל אני בכל מקרה לא רוצה בכלל לנסות להזיז לשום מקום.. גם כי אני לא יודעת מספיק כדי לחשוב שדרושה תזוזה, וגם כי האמת היא שאני עוד לא מכירה אף מקום שנחמד להישאר בו לאורך זמן.. אני בעד חיי נדודים כרגע 🙂 לפחות בין גישות אם לא בין מקומות.

    תגובה רצינית מדיי לשורה בעלת האופי הלא מאד רציני שלך, אני יודעת. אבל כבר ברור שככה אני, לא? לא טובה בהקללות.

  8. רק לאחרונה התחלתי לקבל את המיזנטרופיה (ההומאנית) שבי. לבד זה טוב, זה בסדר, גם אם רוב האחרים לא כמוני.

    אני עדיין מנסה לפתור את העניין של הסקס, אבל חוץ מזה חופשי זה לגמרי לבד.

  9. שיטת האלכסון מוכיחה כי עצמת הרצף [0,1] גדולה מעצמת המספרים הטבעיים.
    צריך עוד משפט (הרצף שקול או מוכל ב-R) כדי לגזור לגבי המספרים הממשיים.

    אבל אני קטנוני, בשביל עיתונאית זה מרשים.

  10. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » עוד רעיון ירד לטמיון‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s