אני עם הטלוויזיה גמרתי (בינתיים)

במסגרת הראורגניזציה שאני עורכת בחיי החלטתי להפסיק להגיע להופעות אורח טלוויזיוניות. זהו, אחרי כשבע שנים בהן הוזנקתי פעם בחודש-חודשיים בערך כחצי יום לפני השידור להופעה קיקיונית של כמה דקות בתוכניות בעלות רייטינג חד ספרתי החלטתי שדי. ולא משנה על מה יבקשו ממני לדבר, כולל על האוסקר הממשמש ובא הלילה בעוד שבוע. אני עם חמש דקות מסך בהתנדבות גמרתי.

למה הייתי מגיעה מלכתחילה? כי פעם, כמבקרת קולנוע מתחילה זה נראה נחמד להראות את פרצופך בטלוויזיה, זה אמור לקדם את הקריירה עלק, כך חשבתי. יכול להיות, בהחלט יכול להיות שיש מי שקריירתם קודמה כך פלאים, אבל מבחינתי לא קרה שום דבר. המשכתי להגיע להופעות חינם אין כסף תוך שאני מבזבזת שעות קודם לכן, הן כדי להתכונן להופעה, והן כדי להגיע לאחד האולפנים, ואז שורצת שם זמן בלתי סביר ומאמלל לגמרי עד שהגיע תורי להצטלם ולדחוס לכמה דקות מבולבלות דיונים שלמים.

ומה התמורה? כלום, למעט כמה הערות בדיעבד של צופים מנומנמים אקראיים שבמקרה הפעילו את הטלוויזיה באותם רגעים בהם בצבצתי בה, וחברים שנזפו בי למה לא סיפרתי להם קודם. למה באמת אני צריכה לספר? מה ייצא לי מזה? סתם להטריח אותם?

שיא השיאים היה כשנסעתי לשדרות (!) למשך יום שלם (!) כדי לצלם תוכנית קולנוע כלשהי. יום שלם ביליתי שם, במתנ"ס או בסינמטק, אני כבר לא זוכרת מה זה היה בדיוק, כדי לדבר במשך כמה דקות על הסרט שטח הפקר. כמה תמימה ומטופשת הייתי.

אחרי שאמרתי כן אחרון בשבוע שעבר לתוכנית בוקר כדי לדבר על תשלום לבלוגרים ובוטלתי כמה שעות לאחר מכן, התקשרו אלי היום (ממקום אחר) כדי לבקש ממני לדבר על הזכייה של בופור. וכמו גדולה אמרתי "לא תודה, אני לא רוצה". אפילו לא נימקתי, לא הסברתי ולא תרצתי כלום. פשוט לא.

אז זהו, תחקירניות ותחקירנים יקרים, אפשר למחוק את השם שלי מהרשימות שלכם. בפעם הבאה שאני מגיעה לטלוויזיה זה רק לפיילוט לתוכנית משלי.

הפעם הקודמת

בה ייבבתי על הטלוויזיה. כלומר על עצמי.

32 מחשבות על “אני עם הטלוויזיה גמרתי (בינתיים)

  1. אני זוכר שבטלוויזיה החינוכית קיבלתי בעבר שכר, צנוע אמנם, על 'דעת מומחה', כי זה בעצם מה שמרואיין נותן בהופעתו, ויש לשלם לו על כך. זה נהייה אישו גם בסרטים דוקומנטריים, לשלם ל'שחקנים' שמועסקים בסרט כמה שבועות. דן בן אמוץ בזמנו העלה את עניין התשלום, הוא הרי היה מרואיין פופולרי ודי נמאס לו לעשות את זה בחינם. אם אני זוכר, האשימו אותו ברדיפת בצע.

  2. כיוון שאת לא מתראיינת כדי לקדם משו, אלא כפרשנית, את תריכה לבקש כמה מאות שקלים לכל הופעה, זה די מקובל.

  3. מיעוט סרבני הטלוויזיה.
    אלה שאין להם בבית את הקופסא
    וגם לא חשים בחסרונה

    כל פעם שאני נקלעת לבית חברים
    ורואה איזו סדרה מטופשת משודרת שם,
    זה מחזק עוד יותר את ההחלטה

  4. ואף פעם לא הצלחתי להבין מה הטעם להתראיין, למה לשתף פעולה, ומה זה נותן. למה נראה כל כך הרור מאליו שאהיה מוכן לשיחות ארוכות, לחזור לטלפונים? לבזבז זמן שאפשר לנצל לדברים באמת חשובים, בשביל עוד משהו מהצמר גפן המתוק הזה שתוך עשר דקות נמס ואיננו.

  5. דוד – איש לא ישלם, כך שבמקום להילחם על פרוטות עדיף לוותר

    אסי – כן, אבל עד שנפל לי האסימון…

    ורד – אפילו אני הבנתי בסוף שאין פה יחסי עלותועלת נאותים

  6. כתבת תגובה על-סמך הכותרת בלבד … סחתיין על האומץ.
    וגם אני סבור שלא היית צריכה לסרב סתם-כך, אלא להתנות הופעתך בתשלום. הרי ביקורת קולנוע היא מקצועך בחיים, זה לא שביקשו ממך להגיע לאולפן ולפטפט על עניינים אחרים.

  7. אם יש לך את זה או לא בטלוויזיה, רק לציין שה"זריעה" העדינה של הרעיון:"אני רוצה לעשות טלוויזיה, הנה אני משתמשת בבלוג שלי כדי לזרוק רעיון, נראה לאן הוא יוביל, ניתן להם
    להתרגל לאט לאט"
    הוא שקוף.
    לא כתבת שאת רוצה (מתוחכמת) כתבת שאם תעשי זה רק בתכנית שלך. אה אומר לעצמו אבי ניר, שרגל רוצה תוכנית, הבה ננסה.
    וגם התגובה שלי מקדמת את הרעיון.
    בהצלחה.

  8. היא שאת לא יוצרת שום דבר משלך.
    את מפרשנת, כותבת ביקורות, מתפרנסת מיצירתם של אחרים. קצת כמו הדגיגה שמנקה את פה הלוויתן.
    ובגלל זה, הקריירה שלך לא מצריכה ממש את חמשת הדקות האלה.
    אם היית עוברת לצד השני – היית אוספת את הראיונות האלה כמו ____ (הכניסי מטאפורה כאן).

    זה לא נכתב כדי להעליב. בחיי.

  9. אני כבר הרבה זמן ככה. בכל פעם שמתקשרים אני עונה בשלילה מנומסת. זה נחמד. ברוכה הבאה טו דה קלאב.
    אלא שמה שייצא מזה בסוף זה שהטלוויזיה בכלל תתמלא במטומטמים

  10. טוב שהתחלת לסרב. עולם הפוך: המרואיינים, שדבריהם מרכיבים את התכנית (להלן ה"אייטמים"), נחשבים לרודפי בצע אם הם רק מעזים לחשוב שמגיע להם משהו, בשעה שהמנחים (להלן ה"טאלנטים"), חברת ההפקה ועובדיה, הזכיין והמפרסמים כולם בעניין בשביל לעשות ג'ובות, ואף אחד לא חושד בהם, חלילה, ברדיפת בצע וחוסר מוסריות.
    להיפך, כשזה בא מהם מדובר בהיגיון צרוף: לא הפקנו מספיק דרמה כי זה יקר, לא עשינו סרטים דוקומנטריים כי לא נקבל כסף מהמפרסמים, לא עמדנו בתנאי המכרז כי זה "לא כלכלי". זה נאמר בגלוי ובלי בושה, ובציפיה שנבין אותם, את המסכנים. אבל את מתבקשת לעבוד חינם ולהגיד תודה כי "היית בטלוויזיה".

    ועוד דבר: תכנית משלך זה רעיון נהדר. לא זוכרת מתי הייתה כאן תכנית עדכנית ואינטליגנטית על קולנוע. הלוואי.

  11. בוא נפתח דיון על מוסד הביקורת, האם זו יצירה בפני עצמה. לא, ברור שאיש לא דן בכך במאות האחרונות.
    בוא נמציא את הגלגל מחדש

  12. דבורית, נדמה לי שגוגו התכוון לזה שהיות ואת לא מנסה למכור יצירה מסויימת (סרט, מחזה, ספר, את הקריירה שלך כדוגמנית/זמרת/אחר) את לא צריכה את חמשת הדקות האלו. זאת לעומת אם היית יוצרת שמנסה למכור משהו (למשל, את הביקורת שלך מחדש יום אחרי יום) אז היית נזקקת להופעות האלו.
    בדיוק כמו שלרופא אין אינטרס מקצועי להופיע, אלא אם יש לו קליניקה פרטית. או משהו כזה…

    לא נראה לי שהוא התכוון לפתוח דיון בשאלה אם הביקורת היא יצירה בפני עצמה.

  13. אני אשמח לייצג אותך בטלוויזיה. תשלחי את "קרוסלה, הדוברת של מבקרת הקולנוע דבורית שרגל" לאירועים הנ"ל, עם תמצית דעתך על הסרט. אני מוכנה לעשות את זה בהתנדבות, זה נשמע לי תחביב מצויין.

  14. מה ההבדל במקרה הזה בין הטלוויזיה לעיתונות הכתובה? האם כעורכת תמיד הכנסת כל אייטם על מישהו או כל ראיון שהוגש לך? האם ככתבת הצלחת להכניס כל טקסט שכתבת בהזמנת העורך? מדוע שם זה לגיטימי ועל המסך זה לא?

  15. הנוהל הוא כזה: כשאת מבקשת כתבה ממישהו, גם אם את לא מכניסה אותה, את משלמת עליה כעורכת או מקבלת עליה כסף ככתבת, מאחר שהעבודה הוזמנה ובוצעה.

    כמובן שלגיטימי לא להכניס חומרים.

    בכלל לא זה הסיפור, אלא העובדה שהחלטתי להפסיק לתרום אתזמני ויכולותי בחינם לטלוויזיה, מאחר שזה לא מתגמל אותי בשום צורה.

    איש לא אשם בכך כמובן, למעט השיטה.

  16. אני מאמין שלנוכח ההחלטה האמיצה (יוק ביקורת בלי כסף בטלוויזיה) והאיום המפורש (עד שלא יתנו לי תוכנית משלי לא יזכו לראות אותי על המסך הקטן), יש עכשיו הרבה מנהלי שיווק בטלוויזיות השונות שמורטים את שערות ראשם ומחפשים אחוזי אמוק אחר הש.ג. התורן שהמיט עליהם את האסון הזה, כדי לערוף את ראשו של המסכן.
    בכל מקרה כל העניין ראוי שיחקר בוועדת חקירה ממלכתית ולא פחות או שלחילופין וכדי לחפות על הביזיון הנורא שכבר התרחש וכדי שחו"ח לא נאבד את אחת מהכשרונות הטלוויזיוניים הגדולים, המקוריים והנדירים שצמחו במקומתינו בשנים האחרונות ואף יותר מאחרונות, יש להעניק לדבורית תוכנית ומייד!.
    רק תוכנית אישית לדבורית תוכל לתת ביטויי לנוכחות הטלוויזיונית הכובשת שלה, לדעות המקוריות והנוקבות שהיא משמיעה, לכשרון המתפרץ שלה, לקונספט הטלויוזני המיוחד והמקורי שהיא המציאה, ליכולת הריאיון המופלאה שהיא מפגינה, להופעתה ומה לא.
    ואם בכל זה לא די, למה שלא ניתן לה תוכנית אישית משלה רק בגלל שמגיע לה? כן, מגיע לה. כי ככה סתם, מגיע לה! נראה למישהו שזו לא סיבה מוחצת להעמיד לרשותה תוכנית? מה קרה? היא פחות "טמבלית" (במובן חיובי) מאודטה? היא פחות אסטרטיבית מאילנה דיין? היא פחות ממי מיאיר לפיד? היא פחות סמכותית מיעקב אחימאיר? אז למה הם כן ודבורית לא? אני אומר לכם, זו סתם התנכלות לשמה.
    תאמינו לי שאם רק יתנו לה היא תגיע רחוק כי מה זה "ערב אדיר" או "גאון בשישי" לעומת "התוכנית של דבורית"? או אולי, "דבורית בתוכנית"….

  17. מצחיק שהגעתי לקרוא את הפוסט רגע אחרי שסרבתי לתוכנית הבוקר של מחר לדבר על סיכויי העתירה נגד המפכ"ל, ושכשאלה מדוע אני לא יכול אמרתי לה "מסיבותי". לפעמים כשיש נושא שחשוב לי להביע דעה עליו אני מסכים, אבל, והן בסך הכל עושים את העבודה, כל כך הרבה פעמים הם מנג'סים על נושאים חסרי משמעות, או שאין לי משהו מעניין לומר עליהם. או שסתם לא בא לי.אני לא מטיל מורטריום מלא, אבל למדתי בהחלט להגיד לא.
    ואשר לרשימה שלך שקישרת אליה, הייתי מוסיף לא לשכוח לסרב לחתום על הטופס שבו אני מוותר על כל זכות תביעה כנגדם עקב נזק שיגרם לי בגלל השידור. הם הזמינו, באתי בלי תשלום לבקשתם, ושאני אוותר על כל זכות תביעה? ואם יערכו את דברי, יוציאו מההקשר ומישהו יתבע אותי תביעת דיבה לא אוכל לתבוע אותם? כבר נתקלתי באי אילו מפיקים שהזדעזעו מסירובי לחתום על הטופס הסטנדרטי , והסברתי להם שאם יבואו ללמוד משפטים אז שיעור ראשון זה שלעולם אל תוותר מראש על זכותך לתבוע, למה לך? מה אני פרייאר? בסוף הם נכנעים .

    ועוד דבר, למי שלה מנוסה, אל תאמינו לתחקירן שאומר לכם שהמונית שתחזיר אותכם תהיה מוכנה בסוף האייטם שלכם. יגרמו לכם לחכות עד תום השידור כדי לשים אותכם על ההסעה עם המאפרת והמגישים וכו'. והתחקירנית שדיברה איתכם אמש לא תהיה שם כי היא כלל לא צריכה להגיע בבוקר ולא יהיה עם מי לדבר.

    אוי, מזמן לא עשיתי את זה. ואני לא מתגעגע!
    אני מסכים כיום בעיקר רק לחדשות ששולחים לי צלם הביתה או לעבודה לקחת משפט. לפחות לא צריך לבזבז כל כך הרבה זמן

  18. אתה מסכים רק לחדשות ששולחים לך צלם הבייתה.
    אתה בטח גם כועס על הפאפרצ'י שקופצים לך מהשיחים. אתם כל כך נפוחים מעצמכם .
    חנן ודוד ומוטי ואייל ודבורית

  19. טוב לינוי באמת נחמדה, ואת תלחץ, הופעתי אצלה מספר פעמים ובטח זה עוד יקרה. פשוט נמאס לי מהטלפונים בהם רוצים לגרום לי להרגיש אשם שאני לא רוצה לבוא כי לא נוח לי, או כי זה לא נושא שממש בראש מעיני, או לא העמקתי בו, או שכן, סתם לא בא לי, וכן, מהנדנוד הכרוך בדבר… אשר לפאפרצ'י, נשאיר את הדיון בזה לפעם אחרת:) אבל בואו נזכור – אני בסך הכל אקדמאי שלפעמים יכול לתרום מהידע שלו לציבור דרך התקשורת, ושומר על זכותי המוחלטת לבחור מתי לעשות זאת ומתי לא, ולא כל פעם שאיזה תחקירנ/ת החליט שאני האדם המתאים לנושא – אקפוץ לדום.

  20. הכוונה שלי לא הייתה לכל כתבה או אייטם שמגיש כתב, אלא מהצד השני, של המרואיין. לא כל ראיון שעורך איתך כתב/ת נכנס, יש מקרים שנכנס במועד מאוחר מזה שהודיעו לך (לפעמים גם כמה שבועות) ועוד לא יצא לי להתראיין לאיזשהו עיתון בתשלום (ואני לא מדברת רק על כתבות שנעשו עלי, אלא גם על כאלה שביקשו בהן את חוות דעתי על נושא כזה או אחר). גם כשכתבה יוצאת הרי שלא פעם יש מרחק בין השיחה מרובת השעות שניהלת עם הכתב/ת לבין התוצאה המקוצצת שהתקבלה. מדוע מבחינת שתינו זה לחלוטין לגיטימי (ואת הרי גם עשית זאת בעצמך בשבתך ככותבת וכעורכת) כאשר מדובר בעיתונות הכתובה, אבל מבזה כשזה מגיע מהטלויזייה? נדמה לי שבמובן מסויים אייל גרוס צודק: הופעה בטלויזיה דורשת מצדך השקעה לא מבוטלת ולא תמיד היא משתלמת, אבל אם התנסית בה מספיק פעמים את כבר יודעת לכלכל את צעדיך בתבונה ולדעת מתי לבוא ומתי לא.נדמה לי גם שבפוסט הזה הפכת עלבון מכמה מקרים לאידאולוגיה.

  21. בכלל לא מדובר בעלבון, מה פתאום? סתם אין לי יותר כוח, חשק, זמן ומוטיבציה.

    יש הבדל בין להתראיין לאנשים בטל' ולחוות דעה על כל מיני נושאים (אני ממילא עושה את זה) 10-15 דקות לבין להשקיע שלוש שעות נסיעות/ אולפן צילומים/ קימה בבוקר ועוד כמה שעות בבית בשביל כמה דקות מסך
    לי זה לא משתלם יותר ולא מתגמל אותי בשום צורה, זה הכל.
    אין לי שום סיבה לעשות את זה.

    ממש ממש ממש לא מדובר בעלבון

  22. מדיום הטלוויזיה "קטן" עלייך. את מתנסחת מצוין בכתב הן מבחינת התכנים והן מבחינת הניסוח, כך שזה בהחלט מיותר עבורך להפוך לעוד "אייטם" ולהיבלע בין פרסומות לנוזל כלים לבין אייטם על גנון בצפון. תשאירי את זה לאפרוחי המקומונים וקציני התוכן השיווקי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s