אז מי זכה?

מרטין סקורסזי זכה פעמיים: בפרס הבימאי ובפרס הסרט, השתולים, לגמרי לא סרט השנה. מין זכיית "נו, הגיע הזמן שיזכה אחרי אלף מועמדויות".

הלן מירן (המלכה) ופורסט וויטאקר (המלך האחרון של סקוטלנד) זכו בפרס השחקנית והשחקן
(הימרתי יפה, אבל די מובן מאליו).

אלן ארקין (מיס סאנשיין הקטנה) וג'ניפר האדסון (נערות החלומות) זכו בפרס השחקן ושחקנית המשנה (נכשלתי בגדול).

מיס סאנשיין הקטנה זכה בפרס התסריט המקורי (זכיתי).
השתולים בפרס התסריט המעובד (הבוז לי).

חיים של אחרים זכה בפרס הסרט הזר (הייתי היחידה! היחידה שהימרה עליו).

תזיזו ת'רגליים הוא סרט האנימציה הזוכה (צדקתי).

סיכום: הימרתי נכון על 5 מתוך 10. כישלון מהדהד, נו.

ומה בלוק?
היפהפיים ביותר היו הלן מירן, ג'ורג' קלוני, יו ג'קמן, קאמרון דיאז וג'ודי פוסטר.
אה, ויפה לג'ק ניקולסון קרחת.

זהו, לעבודה.

20 מחשבות על “אז מי זכה?

  1. אולי תסבירו לי פעם מה הקטע הזה של "ההימורים" ושל תחושת ה"כישלון מהדהד" שיש למבקרי קולנוע אחרי פגיעה של 50% …?

    משום מה יותר מדי מבקרי קולנוע (גם יאיר רוה יקירי) מתעסקים בהימורים לפני פסטיבל / תחרות – וזה לא נראה לי לענין. זה מאוד 1988, הקטע הזה של ההימורים על הזוכים וכו' – ומה שמעניין באמת אצל כותבים כמוך זה ניתוח של התוצאות, אחרי שהתקבלו.

    "הימורים" הם כמו "סקרים". אני, אישית, מתעב את זה. זה לא עובד במערכות בחירות וזה לא עובד עם תחרות האוסקר.

    מכותבים ברמה שלך אני מצפה לא להימורים, אלא רק לניתוח חכם ויפה של העובדות. לא להשתעשעות (בלתי מזיקה, אמנם, אבל גם חסרת-משמעות לחלוטין) סביב מה יהיה, מי יזכה ומי יפתיע, וכו'. ועוד אחר כך להתאכזב? להרגיש תחושת "כישלון מהדהד"?

    צאו מזה. באמת. די עם הקטע המיותר הזה של ההימורים לפני.

    בכל מקרה: אני מצפה לפוסט הבא שלך, הארוך והאנליטי, בנוגע לזוכים, לזכיות והמשמעויות.

    (-:

  2. מסכים אתך בועז, אבל הפרובינציה לא יכולה בלי זה, וגם אני חזרתי בעל כורחי לבדוק את הפגיעות בלוח המטרה. ראה עידן בפוסט הקודם של דבורית, אשר ניחש נכונה, למעט היסוס קל בין ארקין למרפי, את כל ששת הגדולים. ואפרופו פרובינציה, היו סמוכים ובטוחים שאנחנו כאן נמשיך לראות על שלטי הפרסום של בבל לדוגמה, לכמה אוסקרים הסרט היה מועמד, בעוד שבארה"ב ימהרו להוריד את כרזות הלפני, שלא לצאת מגוחכים מהפער בין המועמדויות הרבות והזכייה הבודדת

  3. אני חושב שהיה טקס מייגע, אלן דג'נרס הייתה א י ו מ ה אפילו בסטנדרטים שלה. לצערי שאגות הזולו של ג'ניפר הדסון הביאו לה אוסקר אבל לפחות השיר הזוכה היה של מליסה את'רידג' מאמת מטרידה ולא אחת מזוועות הקיטש של נערות החלומות. הזוכים היו צפויים למדי, אני שמח עבור ארקין, סקורסזה , תזיזו ת'רגליים, גם עבור הלן מירן ופורסט ויטאקר. ג'ק ניקולסון נראה אף יותר גרוע משהוא נראה בדרך כלל(אני מקווה שהקרחת היא עבור סרט). מאד אהבתי את המחווה לסרטים הזרים, שאר הסרטונים הקצרים היו לא מוצלחים, קייט וינסלט וניקול קידמן היו עוצרות נשימה. סה"כ מצ'עמם.

  4. ובוקר עלה ושמש זרח וארץ לא רעש ושמיים לא נפל וסקורסיזה, השמעון פרס של הוליווד, ההוא שתמיד ראה את העגלה נוסעת והוא נשארת מאחור, סוף סוף זוכה. עכשיו יגידו כל המביינים שזה קרה רק בגלל שכבר הגיע לו, שנמאס להם שם מלשוב ולרחם עליו, שהוליווד שוב פעלה על-פי הכללים הישנים ושלמול סרט עלק חדשני "מצויין שבמצויינים" כמו "בבל" בחרה הוליווד השמרנית לשוב אל מחוזות מוכרים. אבל האמת הפשוטה (נחרצת כמובן) היא שהוליווד,כמי שחפצה בחיים, בחרה (ובצדק) להניף כרטיס אדום למול פניה של של פוזה נבובה לפני שראשה של זו באמת מצליח להגיע לשמיים, מה שעלול היה להביא בעקבותיה גל של חסידים שוטים. אז הוליווד אומרת לא תודה, לא בבית ספרנו ומצילה את כבודה.

    אה. ולפעמים, אם כי מאוד נדירות, אני רואה את הסרטים שאני מתגולל עליהם וגם מקווה שהרחמים לא יביאו עלינו פרס נשיא.

  5. בועז – סליחה שאני פוגעת בקודש הקודשים, אבל למה לאהוב קובצת כדורגל או לעקוב אחר משחקי הליגה בקנאות עיוורת זה יותר טוב?
    בכל מקרה, עוד אכתוב על האוסקר משהו, אבל שמע, בשבע וחצי בבוקר, כמה דקות אחרי שהוא נגמר, אחרי לילה של יום מפרך אתה לא מצפה לעוד תובנות, נכון?

    לחמלניצקי – יופי. אל תצפה.
    לדוד – אבל איך חבל לי על "בבל".
    לעידן – אני אוהבת את דג'נרס, וגם את הקרחת של ג'ק…
    ולקלישאי – גיב מי א לונג, א ורי לונג ברייק.

  6. דבורית, כמוך גם אני אהבתי את בבל וחשבתי שהגיע לו לקבל את פרסי הבימוי /הסרט הטוב ביותר.
    נקווה שאיניירטו לא יצטרך לחכות עד גיל 70 כמו סקורסזה, על מנת לזכות באוסקר

    הימרתי גם על השחקנית היפנית קיקוצ'י שהייתה נפלאה לטעמי והפסידה להדסון.

    המבוך של פאן נראה סרט מסקרן, הבנתי שהוא מאוד אלים מה שלצערי יגרום לי לוותר על הצפייה בו

  7. מה הבעיה לעקוב אחרי קבוצת כדורגל? כל עוד אני לא מנסה לחזות מראש את תוצאות המשחקים (ועוד מייחס חשיבות לניחושים שלי ולאחוזי הפגיעה) – אני בסך הכל נהנה מהענין עצמו. אין בעיה.

    אני נהנה לראות סרטים. אני נהנה לצפות באוסקר. ואני אוהב לקרוא את ניתוח התוצאות אצל מבקרים שאני מעריך.

    אבל כל הטוטו-אוסקר הזה נראה לי נלעג. נראה לי לא מכובד ולא מכבד ולא מתאים למבקרים ברמה שלך או של יאיר רוה.

    אני חושב שאתם צריכים להפסיק עם זה. פשוט לחדול מהימורי האוסקר האלה שלא מכבדים אתכם ככותבים וגם לא את הקוראים שלכם.

    זאת דעתי, ואני כותב אותה מתוך אהבה גדולה לכתיבתך (ולכתיבתו של יאיר רוה ידידי).

  8. זה בסדר, אני יודעת שזה מאהבה, אבל מותר לנו להיות חלוקים, וכמובן שמותר לך ואף רצוי – לבקר
    אתה בטח יודע שבארה"ב כל המבקרים,גדולים כקטנים
    עסוקים בכך?

    וחוץ מזה, אתה לא ממלא טוטו?

  9. כדורגל זה תחרות, זה הישגיות, זה מי מנצח את מי.
    זה קנאות של האוהדים לקבוצה ולמדים שלה שלא משתנים במשך שנים, עונה אחרי עונה.
    לקולנוע (ולמוסיקה, ולספרות, ולכל צורה של אמנות) אין שום קשר לזה.
    הרעיון הזה של דירוגים, השוואות בלתי פוסקות, הצלחה והישגים כחזות הכל –
    אחת הרעות החולות של התרבות האמריקאית.

  10. אם אל גור יותר מצחיק ומשעשע ממך, אז סימן שאת די בצרות…

    ממה שראיתי הטקס היה יפה ויזואלית, ובמיוחד רקדני הצלליות היו מוצלחים. יפה, אבל די משעמם. (ואני אודה שפרשתי באמצע, אחרי שוידאתי שג'ורג' בוש לא קפץ על הבמה לחטוף את האוסקר מידיו של אל גור).

  11. גם קולנוע זה הישגיות, וגם באמנות אם אתה מקום חמישי זה די חסר טעם.

    והאם זה מרגש יותר לאהוד קבוצה שהמדים שלה אומנם לא משתנים אבל השחקנים שלה מתחלפים כל עונה-שתיים מאשר לאהוד שחקן אחד במשך עשרות שנים ולהתרגש בשבילו כאשר הוא סוף סוף "לוקח אליפות"?
    (קרי מרטי)

  12. אנד וואט איף אי דונט, אר יו גוינג טו שוט מי? קואז איף יו אר, שוט דונט טאלק.בט אי טינק איו פאונד אי בטר קנדידט. דיס גייזר, בועז, סימם טו טייק הימסלף מור סיריאוס דזאן יו, סו אי טינק איל פאי אים אי ויזיט אט היז בלוג, מאי בי איל גט דזיר בטר מטריאל טו לאף אט דאן היר. וואט דו יו סאי?

  13. אני ממלא טוטו, אני לא כותב על מילוי טפסי טוטו. אני ממלא טוטו כדי לזכות, הלוואי, אינשאללה, בפרס כלשהו שיאפשר למשפחתי חיים טובים יותר. יש כאן מטרה מאוד מסויימת ונקודתית.

    מה המטרה בהימורים על מי-יזכה-באיזה-פרס?
    ליטוף לאגו?

    אני שואל ברצינות.
    אני באמת מנסה להבין את העיסוק האובססיבי הזה בהימורים האלה של טרום אוסקר, בכל שנה, על-ידי מבקרים רציניים.

  14. והנה אני מתחיל איתו ודווקא פה. לפחות חסך לי את הקפיצה. אז תגיד אתה. ולמה אנשים מפצחים גרעינים אתה כבר יודע? וכבר ברור לך למה יש מלחמות בעולם שלנו? אז תמשיך למלא לך טוטו ואל תבין למה יש הימורים מטופשים על אוסקר. מה זה בכלל חשוב ומה זה בכלל משנה, מפריע לך? הכל צריך להיות חשוב? רד מהשטות הזו, לא לכבודך -מחקה אותך כמובן.

  15. נשמע לי דווקא טוב, בועז. גם יביא קוראים חדשים, שייחשפו כך למוזיקה איכותית.

    עוד רעיון: מדי שבוע, פרסם את ההימור השבועי שלך.

    יש לי רעיון לבלוג שמבוסס על
    אלבום השבוע, הימור השבוע, המלצת קריאה ותמונה של בחורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s