אפשרות של E

 

אני נותנת גם את הכותרות לביקורות אותן אני כותבת. לפעמים אני מתאהבת בכותרות יותר מאשר בסרטים או בטקסטים עצמם. זה מה שקרה לי עם הכותרת הזו, "אפשרות של E" אותה הצמדתי לסרט "לחלום באותיות" שעלה בסו"ש בבתי הקולנוע

אני אוהבת תחרויות איות. אהבתי גם את ההכְתבוׂת בבית הספר. כן כן, היו ימים שבהם נערכו בכיתות בית הספר היסודי הכתבות מדי יום שישי. הכתבות? מה זה בכלל? כך קראו לבוחן קבוע שבו הייתה המורה מקריאה רשימת מילים והיינו צריכים לכתוב אותן נכון. כך שימי חמישי בערב, אחרי חפיפת הראש, הוקדשו להתכוננות להכתבות, מצווה שעליה הקפידו מאוד בביתי.

בהמשך, הפלא ופלא, התחלתי את הקריירה העיתונאית שלי כמגיהה. ובקיצור, איות זה אני. ולכן ממש לא מפתיע שיצאתי מגדרי כשראיתי את Spellbound, הסרט הדוקומנטרי על תחרויות האיות האמריקאיות (שאפילו היה לו שם עברי, ודייק, אבל הוא מעולם לא הוקרן פה באופן מסחרי). כמה שנים אחרי ודייק הגיע לגעת במילים עם ריצ'רד גיר וג'ולייט בינוש, שהתמסמס פה, ועכשיו לחלום באותיות, שהוקרן בישראל בפסטיבל סרטי ילדים ונוער האחרון ועולה השבוע בבתי הקולנוע.

די קשה לחדש בסרטי תחרויות איות, ואכן, גם פה יש פורמולה מסוימת. גם לבמאי, דאג אצ'יסון, יש את הסיפור הרגיל איך התאהב בתחרות: הוא צפה במשחק כדורסל, זפזפ בפרסומות, נעצר על אחת התחרויות והתחיל לעבוד על סרט בנושא. לזכותו ייאמר שכל זה קרה ב-94', והוא פיתח את הרעיון במשך שנים. לצערו הרב נעשו בינתיים שני הסרטים האמורים על הנושא.

אקילה (קיקי פאלמר) היא ילדה עצובה ויתומה מאב בת 11, שיש לה כישרון אחד גדול ומובהק. היא יודעת לאיית, ומקבלת 100 בהכתבות. אמא שלה (אנג'לה באסט) עסוקה יותר בקשיי הקיום והפרנסה ובשמירה על אחיה הפושטק מאשר בכישורים של בתה, אבל מזל שבבית הספר יש מי שמבחין בה ודואג לטפח אותה. מדובר במנהל (קרטיס ארמסטרונג) שמצמיד לה חונך קשוח, ד"ר לאראבי (לורנס פישבורן), שגם לו סיפור חיים מסובך.

אקילה הנוגה באמת חמודה, ואין דבר שהצופה רוצה יותר מאשר שתזכה בתחרות, וכרגיל, יש קשיים, עליות ומורדות, אבל בסך הכל הדברים די ברורים: אקילה חייבת להמשיך הלאה, לתחרות הארצית בוושינגטון, אחרת בשביל מה הסרט? מה שמעניין זה הדרך שבה היא לומדת את המילים, הפירוק שלהן, וההבנה שקשה להצליח בתחרות אם רק משננים כמו תוכי את המילים.

חלק גדול מהילדים המשתתפים בתחרויות האלו מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יחסית, לא פעם בני מהגרים, דור ראשון באמריקה, ולכן נוגע ללב עוד יותר לראות אותם מצטיינים באנגלית. שתי סיבות עיקריות אני יכולה למצוא להשתתפות המאסיבית שלהם: הראשונה, זו דרך קלה יחסית להצטיין בלי להשקיע משאבים כלכליים. השנייה, בתי הספר החלשים יותר שבהם הם לומדים יעשו מאמצים להגיע לתחרות הארצית, ולכן ישקיעו בילדים המוכשרים. בסופו של דבר כולם מרוויחים, ויש לפחות ראש חץ לדור הצעיר, שיידע אנגלית על בורייה. ואנחנו יכולים בינתיים רק לקנא.

17 מחשבות על “אפשרות של E

  1. ואני נשבעתי שאקרא כמה שיותר, ועוד ועוד, כדי להכיר את העברית מכל זוית שהיא. הדרך עוד ארוכה, אך בינתיים אני נהנית מהספרים – ומתחלחלת כשנתקלת בכתוביות בתחתית מסך ובהן: "אני ילך". כך בסדרות ערוץ הילדים.
    מזל שאחותי הקטנה תולעת גם היא, ובתקווה המילה הכתובה במדיה השמרנית תכפר על השמות שעושה פה הטלויזיה.
    אחר כך הסקרים מראים שדור העתיד לא יודע עברית.

  2. spellbound הוא אחד מהתעודיים הכי מרגשים שראיתי בחיים. יש לי אותו בבית, הוא סרט שחייב להיות בספרייה כי הסצנת סיום שלו מרגשת אותי גם בצפייה העשירית. עשית לי חשק לראות את לחלום באותיות.
    ותודה על הלינק אצלך
    עידן

  3. גם בעיני יש משהו מרתק תמיד בספורי/סרטי איות –
    אפילו ב'לגעת במילים', אפילו שריצארד גיר אפילו שסרט סתמי הרצון לספלינג נכון עוצר את הנשימה לפעמים. ובאנגלית זה מה זה מסובך לפעמים. הרבה פעמים מהגרים בוחרים להיות מצטיינים- או דוחפים את ילדיהם להצטיין – במקום הכי ראשוני של מיקומם החדש, ומה יותר ראשוני מהשפה.
    spellbound באמת סרט מרגש כל כך

  4. תחרויות האיות האלה אינן אלא חידונים טפשיים שעיקרם זיהוי מילים ארוכות שהגיעו אל האנגלית מלטינית ויוונית, לרוב דרך הצרפתית. ההכנה אינה כרוכה בלימוד של ממש אלא בשינון מילים שהיו בתחרויות קודמות

  5. תודה על ההמלצה, גם על
    spellbound.
    יש מין דיעה רווחת שכל מה שהאמריקאים נוגעים בו הוא קיטש ולפי כך לא טוב, אבל אני חושבת שיש דברים שהם עושים מצויין.
    בתור ילדה שגדלה חלק מחייה בארה"ב אני זוכרת טוב מאוד את ה
    spelling bees
    ואת ההתרגשות שליוותה אותם.
    קשור ולא קשור, לא מזמן הוקרן בהוט פריים הסרט הזה
    http://www.imdb.com/title/tt0478166/
    שיותר משהוא מרגש, מרגש הסיפור של העשייה מאחוריו. בעיני גם כן שווה צפיה.

  6. לגעת במילים הוא בעיניי סרט מאד משונה ואפילו מרגיז בשימוש המבולבל שהוא עושה בכל מיני תאוריות רוחניות שאותן הוא מערבב בסיפור מוזר ולא אמין במיוחד. פלורה קרוס, הילדה בתפקיד הראשי, בעלת עיניים עצובות והיא נוגעת ללב, אבל הסרט לא יודע מה הוא רוצה מעצמו ואני כצופה לא ידעתי מה הוא רוצה ממני. את Akeelah and the Bee טרם ראיתי(הסרט משום מה לא מוקרן בת"א), אבל אם זו הגרסה השחורה של לגעת במילים לא נראה לי ששוה לטרוח.

  7. אני רואה שאת עמוק בענייני וולבק – הערב התקיים בבית הספר לאמנות "מנשר" פאנל על אפשרות של אי ושאר ענייני וולבק. הלכתי כי הזמינה אותי עלמת חמדומכיוון ששמעתי המון על וולבק לאחרונה.
    היה מעניין למדי, אבל די עקר מבחינתי (שלא קראתי אף ספר שלו), אז נטשתי באמצע (העובדה שישבתי ליד החבר של העלמה לא תרמה להנאתי מהאירוע…), סביר להניח שרונית ידעיה , דרור משעני וחיים לוסקי (מהקהל) עדיין מתדיינים שם.

  8. רכילות תרבותמ עולה הבאת.
    פעם הבאה תברר עם עלמות חמד אם יש להן חבר לפני שהן מזמינות אותך לאנשהו.

    אם היית בקי בתחרויות האיות היית מבין את חשיבות ה-E

  9. אם היית רואה את אחת מתחרויות האיות היית מבין שה-E הוא אחד המוקשים של הילדים באיות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s