לילסדה בסוכה הלבנה

בלילסדה, החלטנו א' ואני, נצא לרחובות תל אביב ונחפש משהו לאכול. כלומר מסעדה פתוחה. בצהריי היום התברר שאפילו הבראסרי סוגר את שעריו לפנות ערב וייפתח רק בחצות, וכך, כנראה, רוב המקומות בעיר. אבל אנחנו הו-כה אמיצים שלא הכנו תוכנית גיבוי ויצאנו אל השטח.

נקודת המוצא: 19:30, פרישמן-דיזנגוף, שם קשרתי את אופניי העלבלבים (ואופניים במערכה הראשונה, וגו'). סמוך לפינה – קפה אספרסו פתוח, וחמצים לרוב פזורים על דלפקיו. א' כמעט התפתה, אבל אני עמדתי על שלי: לא, יוצאים למסע, הרי אמרת שלא היית היום במכון, נכון? המשכנו לאורך הרחוב השומם, א' מתנשף ומבקש ממני להאט. ממש. תחלום. פה ושם ביקש פועל זר סיגריה או אש, ואישה צהובת שיער פשפשה בפחי האשפה הגדושים. עד ארלוזורוב לא נמצאה מסעדה פתוחה אחת. ליד פרג' פנינו שמאלה, והמרנו את דיזנגוף בבן יהודה. שם ב-טוח תהיה לפחות מסעדה אחת פתוחה. זהו שלא. מסעדה לא, מכבסה כן. אם מישהו צריך עכשיו.

הגענו עד הנמל, ושם, ממש בפתחו התברר שהסוכה הלבנה פתוחה. אבל כיאה לסיור לוקיישן אמיתי, גררתי את א' לכל אורכו של הנמל, בואכה הדק המפואר, עד שהתברר שבאמת, אין שום מקום נוסף פתוח. בסוכה הלבנה קיבלו את פנינו בשמחה יחסית, ואף שלא הזמנו מקום הושיבו אותנו איפשהו, בפינה מרוחקת. ניסינו לתהות על קנקן הנוכחים: חשבתי שרובם ככולם תיירים מסכנים שנקלעו לערב הכי מבאס בישראל (חוץ מיום כיפור), אבל לא, התברר שכולם, זוגות, משפחות שלישיות, רביעיות, דיברו עברית וסתם סעדו את ליבם. יש! נמצאה מחתרת הסדר האמיתית!

התיישבנו. סלטים, פיתות וכיו"ב. בתפריט לובסטרים ושאר שרצים (לא, לא אנחנו). היינו מאושרים. אחחח, ניצחנו את השיטה. גם מסעדה, גם פיתות עם זעתר, זהו הכל מעולה. בחלוף כחצי שעה של אושר בחסות חרמון אדום מלמל א', שנאבק בהררי סלט ירקות: יש פה ארבעה סדרים. מה? לא הבנתי. 'סתכלי אחורה, רשף.

הסתכלתי. ופתאום ראיתי ארבעה שולחנות ענק של מסובין וגם יושבים, עם חולצות לבנות וכיפות ענק צחורות על ראשי הגברים. כן, מתברר שארבע משפחות באו לעשות את הסדר במסעדת שרצים תל אביבית. כאילו, רבותי, מה הסיפור? אתם לא שמים לב לטיפשות שבדבר? חמץ, פיתות, לובסטרים? לי הסדר? מה משובש בתמונה?

החשש הגדול שלי היה שיפצחו בקריאת ההגדה. הרי מזה נמלטנו, לא? לא יכול להיות, נכון? טעות טעות טעות. תוך כמה דקות פצחו שם כולם בהפרשים של דקה, כמו סירנה או אזעקה שעולה ויורדת שלו באותו זמן בכל מקום, בשירת מה נשתנה. זהו, התחלתי בספירה לאחור אחרי שהופרעה שיחתנו הצוהלת על ברפאלי המתבוללת ורוזי אודונל ההוללת בשירת עם ישראל שהגיע בערב פסח לסוכה.

ניסיתי להתעלם, בכ"ז יין כבר נמסך בעורקיי, אבל לא. אחרי עוד עשר דקות, כשהשירה וההגדה לא גוועו ביקשנו חשבון, ארזנו את שאריות הסלט ונמלטנו משם לאוויר הצח של הנמל. הפלגנו לכיוון דיזנגוף כדי לשנות מסלול ולראות אם החמצנו איזו מסעדת פאר בדרך. כן, הסינית האדומה הייתה פתוחה. אבל בטוח גם שם יש כמה משפחות שתקועות באייטיז, קוראות את ההגדה וטובלות אגרולים בחרוסת. אין, אין כמו מסורת.

בהליכה מהירה חזרנו לנ.צ, פרישמן דיזנגוף, בחור עם מבטא זר (לא יודעת מאיפה) רכוב על אופניים מדוגמים שאל אם אנחנו רוצים לקנות אותם ב-50 שקלים. אה, לא תודה. לאכול חמץ זה כן. לקנות רכוש גנוב – ממש לא.

והנה הפרשנות של א'.

13 מחשבות על “לילסדה בסוכה הלבנה

  1. אנחנו ניצלנו את הערב לעשות הליכת כושר ברחובות העיר. היה ריק ומגניב. כמו יום כיפור, רק בלי האנשים. מן הסתם אחרי שהאיראנים יכבשו את ת"א ככה זה יראה אחרי 20:00 כל יום

  2. אני לא רוצה לראות את פרצופך פה יותר.
    בפעם הבאה שתכתוב לי תגובה אני מתלוננת נגדך על הטרדה. ראה הוזהרת.

  3. אחלה פוסט.
    רק משהו אחד: "לילסדה" – שיבוש מכוון ל"ליל הסדר", או שמא מונח מורכב יותר שמשמעותו נשגבת מבינתי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s