יומולדת

היום מלאה שנה ל"לחיות את חייה" ברשימות

פתחתי את הבלוג רק בגלל קנאה צרופה בולווט, כשהייתה (או כשהיה) עדיין באכסנייה הראשונה שלו, בישרא בלוג. זה היה בערך בשעת שיא הטירוף והבלגאן סביב הבלוג, והתהיות מי כותב אותו היו חלק מסדר היום בפינות הקפה (סליחה, המטבחונים המעופשים והמג'וקקים) במערכות העיתונים.

אני, דבורית, לא יכולתי לשאת יותר את העובדה שאיש לא משער שאני היא ולווט (האמת, לא מדויק, בהחלט היו ניחושים, אבל הם נבלעו בהמולה הכללית) – יחד, כמובן, עם החשש הנורא שזהותי תחשף. סתירה פנימית גלויה? ברור. כמו שכבר אמרתי, הסיוט הכי גדול בחיי היה שתהיה לי אחות תאומה, והנה בראתי לי אחת כזאת במו ידיי.

פתיחת הבלוג הייתה למעשה קריאת תיגר ויכלה לקרב את קצי במחתרת. לכאורה אפשר היה להשוות את הכתוב אחד לאחד בשני הבלוגים ולהצביע על חפיפה בין שתי הכותבות. אבל גם זה לא קרה, ואחרי פתיחת הבלוג המשכתי את הכתיבה המחתרתית עוד חודשיים וחצי.

אני מודה, כתיבת הבלוג הזה, שהיה הבלוג האישי (יחסית) עזרה לי לנקז את מורסת הקנאה בולווט, לפחות במידה מסוימת, ואלמלא הייתי כותבת אותו הייתי נשברת הרבה לפני סוף יוני 2006. ואם עוד לא ברור על מה ולמה הקנאה – על שכמעט שני עשורים שלי בעיתונות לא הניבו ולו קמצוץ מתשומת הלב לו זכתה ולווט.

לחיות את חייה הוא שעטנז של ביקורות קולנוע, טרוניות על העולם, גיחות קצרות וממוקדות לחשיפה אישית ואיזשהו ניסיון לתאר את היומיום בעבודה שלי כמבקרת. אני מודה, אין לו קו מנחה מדויק, הוא לא ממוקד, ואני לא יכולה לעדכן אותו כל יום כמו את ולווט (כולה 147 פוסטים כתבתי פה). מכאן שגם קוראים אותו הרבה פחות מאלו שקוראים אותה. כלומר אותי. לפעמים עובר שבוע (וכבר קרה שיותר) בלי שכתבתי פה מילה, אבל המדד מבחינתי הוא שלא הייתי יכולה בלעדיו. כלומר בלעדיה, והוא עוזר לי לחיות ולכתוב את חייה. כלומר את חיי.

 

ועוד קצת אגו טריפ לרגל היומולדת:
בסוף הפוסט יש לינקים לראיון איתי מהחודש שעבר.

32 מחשבות על “יומולדת

  1. מזל טוב ויום הולדת שמח, דבורית. כלומר, מזל טוב ל"לחיות את חייה", בעצם.

    אגב, בהתחשב בעובדה שולווט התאכסנה בשלבים שונים של קיומה בישראבלוג, בתפוז ועכשיו בקפה דה מרקר, זה נראה כאילו האחות התאומה של "לחיות את חייה" עוברת תהפוכות פלסטיות בעוד שהבלוג הספציפי הזה נשאר תמיד עם הופעה זהה. משעשע.

    ושוב מזל טוב, ובהצלחה שיהיה.

  2. התוודעתי לבלוג הזה רק לפני כחצי שנה.
    התיישבתי אז ערב אחד לקרוא את כולו, ולמי שמעוניין לעשות כן :
    הדרך המומלצת היא לגשת ל"ארכיון האתר" ואז לקרוא את כל הפוסטים לפי נושאים, ולא לפי תאריכים.
    חוויה חזקה מובטת.

    מזל טוב,
    עמיר

  3. מ ז ל ט ו ב –

    ורוני כמו תמיד מדוייקת –

    והכפל אישיויות שלך הוא קצת חלום שלי…
    לכתוב נטו. בלי שום וכלום שיושב לך על הכתף ומציץ – יש בזה גם מהחופש הגדול, לא?

    יומולדת שמח.

  4. אמנם את הבלוג הזה קוראים פחות, אבל זה פשוט הפסד של כל אחד ואחד שלא קוראים אותו.
    אני פשוט אוהב את הבלוג הזה, וחבל שאת לא יכולה להפוך את היוצרות ולכתוב פה פעמיים ביום.

    בקיצור, שיהיה מזל טוב לבלוג, מי ייתן שתמשיך להיות כמו שאתה ותביא כבוד לאמך.

    אה כן, ילידי אפריל באמת מוצלחים.

  5. לצערי החל מימים אלה אני חייב להפסיק לכתוב תגובות בבלוגים, ונזכרתי עכשיו שבהתחלת הבלוג הזה כתבתי בו כמה מהטובות שבהן.

  6. דבורית!
    אם עדיין לא אמרתי אז המון המון מזל טוב!
    את כמובן יודעת שאצלי התחלת בתור דבורית וכך גם תישארי.אני אוהבת את הסכיזופרניה שלך היא מאוד חיננית ומעניינת-גם בתור דבורית וגם בתור ולווט. בכל פנים, את מספר אחת-אני מקווה שהפנמת את זה כבר!
    🙂

  7. מזל טוב דבורית. למיטב זכרוני דרכך הגעתי לרשימות, ואז גם התמכרתי לבעז כהן, דוד פרץ וכו'..
    היי, מה דעתך לשתף בקצת סטטיסטיקות? כמה כניסות היו? כמה מנויים? כמה פוסטים, ועוד

  8. מאה ארבעים ושבעה פוסטים בשנה הם מעט?!
    אשה, את מחזיקה שני בלוגים ברמת עדכון מדהימה!
    שלא לאמר, כל תגבוב התגבובים.
    זה מעורר קנאה! איזה פריון!
    זנו, את צריכה להיות אלילת פריון בלוגרית. נפסל את דמותך בביטים ונתלה על הראוטר,
    ובכל בוקר נקריב לך לינק.

    מזל טוב
    🙂

  9. הכל יחסי
    את יודעת כמה פוסטים כתבה ולווט בשנה?
    יותר מ-400
    אבל תודה לך. אני רוצה לשקול את עניין הפסל. עוד אל תתחילי לבנות.

  10. זה השלב שבו אני מספר איך הגעתי ל"חייה", ואיך חיי השתנו בעקבות זה, נכון?
    אז אני הגעתי לכאן בכלל דרך יאיר רוה, ואני מודה שעד אז לא שמעתי עליך…
    אבל הבלוג שלך, עם הכתיבה שלך, נושאי הכתיבה שלך, והדחף שלי להגיב לכמעט כל מה שנאמר כאן בהתחלה היה אחד הדברים שדחפו אותי לפתוח בלוג משלי.
    אמנם היום אני כבר מגיב פחות, אבל עדיין קורא כל פוסט בשקיקה, מזדהה, ומקווה לעדכונים שוטפים יותר… 😉

  11. אגב. 17 אפריל הוא היום שבו נדרס הכלב של הזקנה שעליה מספר האינטילגנט ב"מחבואים" אז אולי הנשמה שלו התגלגלה הלאה משם? זה היה סרט טוב לא?

  12. כלומר, בשני הבלוגים כתבת קרוב ל-600 פוסטים בשנה. קרוב לשני פוסטים ביום! זה מעורר השתאות בואך יראה!

    בעניין האלילה, מאוחר מדי, היא כבר מכוירת. אם את מעדיפה שלא יקריבו לך לינקים חיים, אני יכולה להציע הקרבת לינקים מתים. זה יותר הומאני:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s