עוד לא

כבר קיבלתי רמזים עבים: את מתכוונת לכתוב את הפוסט הבא לכבוד יומולדת שנתיים לבלוג?

בקצב הנוכחי, יש סיכוי שזה מה שיקרה. מאז חגיגות היומולדת נקלעתי לבלוק-בלוג. פה, אני מתכוונת.
אולי זה בגלל שהחיים שלי בהחלט בבלוק, אולי בגלל שהחצי-חופשה שלי בוזבזה לחלוטין בלי שאבצע אפילו חלקיק מזערי מהתוכניות, הפנטזיות והרצונות שלי.

לא משנה מה הסיבה, התוצאה היא שממה וציחיון, היעדר מילים והרהורים נוקבים: אולי באמת להכריז על הפסקת אש? אולי לחדול מהמאמץ ההירואי לתחזק שני בלוגים? אולי להכיר בכך שאף פעם לא תיישר דבורית קו עם ולווט? ואולי לקחת עוד קצת פסק זמן ולא להצליף בעצמי בשוט?
לא יודעת מה לעשות.

13 מחשבות על “עוד לא

  1. דבורית, את נגועה. את לא יכולה להפסיק, גם אם תרצי. מה שאני רוצה לומר זה שלא צריך, לפחות לטעמי, להיאבק בשממת המילים. אם מותר לי להמר (מידע אישי..) הכתיבה היא עבודה אבל גם חופשה.

    בלוג אחד או שניים? לא יודע. כן יודע שהרצון לכתוב הוא אובססיווי, כמעט קליני..זו דרך לתקשר עם העולם ועם עצמך (וסליחה על הפסיכולוגיה).
    בקצור אי אפשר לברוח ואני חושב שגם לא כדאי. זה לא עושה טוב. באשר לשממה_ המילים יחזרו ובגדול.

  2. מה הבהלה? את בחופשה.
    איפה זה כתוב שאת חייבת לכתוב בבלוג כל יום או בתדירות תכופה.
    זה הבלוג שלך, וזכותך לכתוב מתי שיש לך התלהבות וצורך וחשק לכך.

    לפעמים זה כל שעתיים ולפעמים זה מדי פעם, אחרי חודש או אחרי שלושה או אחרי שבוע..
    את לא חייבת כלום לאף אחד.
    ואף קורא לא יאבד, כולם יחזרו בשמחה כשימצאו רשימה חדשה שלך.
    מאידך את גם יכולה להשתמש במתכונת יומן ולכתוב שורה או שורותיים כשבא לך, להשאיר את זה בעדיפות גבוהה בראש העמוד הראשי ותהיה לך נוכחות בלי להתעייף.
    וגם, את לא בתחרות עם אף אחד, ודאי שלא עם הבלוג השני שלך..
    ממש כמו שכל כותב הוא ייחודי ושונה (רוב הזמן) כך גם שני הבלוגים שלך, שונים ולכן אין מקום להשוואה ולאולימפיאדה.

    וממש לא רע לא עשות מאומה בחופשה. לכך היא נועדה, במיוחד כשמדובר באנשים שהעשייה שלהם אינטנסיבית ותובענית.

    אני כותבת דברים אלה כאן ולא במכתב, כי את לא יחידה שחשה כך, לפי הרושם שלי.

    סוף שבוע נעים לכולם.

  3. לא אפרוש דקה לפניך, ועד שלא תפסיק לפזר את הזבל שלך בבלוגים שלי ובשאר המקומות בהם אתה כותב לא אנוח ולא אשקוט.

  4. אני כותבת, משקיעה, חושבת, מגוונת ולמרות כל אתה מגיעה לכ-8-10 פוסטים בחודש.
    ולכן, מורידה בפנייך את הכובע ומבינה את היובש או ההתנתקות.
    בטוחה שתחזרי בגדול

  5. דבורית,
    אני מעריץ את היכולות המדהימות שלך, ועם זאת מבין את הקשיים שבתחזוק, אבל אל תודיעי על פרישה, מאות אלפי מעריצים יבכו (טוב לא יודע אם מאות אלפים אבל אחד בטוח).
    בקיצור, תישארי תישארי תישארי

  6. התעשייה תהיה הרבה יותר נעימה. תאמין לי
    מאות אנשים ינשמו לרווחה
    הרבה פחות רעל דוחה יופרש בעיתונות העברית על כל שלוחותיה.
    איך זה להרגיש שאיבדת את קמצוץ הכישרון שהיה לך אי פעם? איך זה לא לקלוע שוב ושוב מדי שבוע?
    והשלב הבא מותק יהיה שאוציא אותך, ואת כל הטוקבקים המעופשים שלך, ואת שלל המיילים שכתבת לי מהארון.
    ראה הוזהרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s