העיתונאי הכי גרוע בארץ

סיפור בדיוני על אדם שלא היה ולא נברא, ורק משל הוא, רוח רפאים אינטרנטית

 

העיתונאי הכי גרוע בארץ לא יודע לכתוב. ולמה זה כל כך נורא, הרי הרבה עיתונאים לא יודעים לכתוב? נכון, אבל אז יש להם יכולות אחרות: הם יודעים לתחקר, לפרשן, להביא חומרים, לערוך, להעלות נושאים, רעיונות, יש להם מבט ייחודי על המציאות, משהו. אבל לעיתונאי הכי גרוע בארץ אין אף אחד מהכישורים האלו, הוא פשוט משוכנע, ובטעות, שהוא אשף המילים. טוב, אי אפשר להאשים רק אותו בזה, הרי כבר עשרות שנים מפמפמים לו כמה הוא מוכשר, כמה הוא מספר אחת, איזה גאון הוא ואיזה נכס ציבורי.

זהו שלא. הוא לא, הוא כבר לא. יש שיגידו שאף פעם לא היה, שממילא כל מה שהצליח לנפק אלו משחקי מילים ופעלולים לשוניים רדודים ואומללים וריקים ממשמעות אמיתית שנחשבו בטעות "כתיבה" או "עיתונות". ויש גם את האחרים, שאומרים, תוך צקצוק עצוב, מה קרה לו? לאן נעלם הכישרון, מה, זה כל מה שהוא יודע לעשות? כן, זה כל מה שהוא יודע לעשות, לזרזף ביטויים מעוקמים וחסרי שחר בעברית, לזרוק תובנות משומשות בעשר אגורות שאלפים לפניו השמיעו אלף פעם, ובעיקר להיות מריר ומתוסכל.

ובצדק, אני לא אומרת שלא. כי העיתונאי הכי גרוע בארץ מדשדש כבר המון שנים. הוא לא יתקדם לשומקום, פשוט כי ערך הסחורה הדהויה שלו פוחת והולך, והכישורים שלו הרי מוגבלים מאוד. מאוד.

מה אכפת לך ממנו, ישאלו אנשים, מה לך ולו? או. פה אנחנו מגיעים לעיקר. העיתונאי הכי גרוע בארץ שונא אינטרנט, שונא בלוגים ושונא טוקבקים (בעיקר הוא שונא את עצמו, אבל זה עניין לדיון אחר). הוא חושב שאסור לכתוב טוקבקים אנונימיים, כי מי שעושה את זה הוא פחדן. הכל בתיאוריה, כי העיתונאי הכי גרוע בארץ הוא איש של תיאוריות שהפער ביניהן לבין מעשיו בפועל גדול במיוחד. למעשה הוא חיית אינטרנט רעבה ופצועה והוא משוטט בה הלוך ושוב בעיניים פעורות, מחפש איזה בדל אמירה עליו, רבע אזכור או טוקבק. אין הרבה כאלו, אבל אם הוא כבר מוצא, הוא יוצא למלחמה בשיניים חשופות.

העיתונאי הכי גרוע בארץ כותב טוקבקים בעילום שם. בלחיות את חייה הוא מכנה את עצמו "קפה ג'ו”, ובבלוג האחר שלי היו לו שמות לא פחות אקזוטיים. מה הוא רוצה ממני, על מה ולמה? לא ברור. אני משתדלת מאוד לא לכתוב עליו ולא להזכיר את שמו שלא לצורך, ועושה מאמצים הירואיים להתעלם מכל הפרובוקציות שלו. אבל  זה לא עוזר לי, והעיתונאי הכי גרוע בארץ, ששונא כל מילה שאני כותבת אבל קורא כל אחת ואחת מהן מתעקש, בחסות האנונימיות שהוא יוצא נגדה, לבצע בי רצח אופי באופן שוטף: להביע את דעתו על חיי, על הכתיבה שלי, להציע לי לפרוש מהמקצוע, ולנתח כל מילה שלי תוך שהוא מסביר כמה אני גרועה. ולכן הגיע הזמן לומר לו כל מה שאני חושבת עליו.

העיתונאי הכי גרוע בארץ מרגיש שהחיים חולפים מולו תוך שהם דוקרים אותו באצבע משולשת. הוא היה רוצה נורא לשחק את המשחק הבורגני, לנפנף במפתחות של איזה ארבעה גלגלים ב-400 אלף שקל, לארח בדירת פאר במגדלי משהו, ללגום שמפנייה יקרה בכל ערב, לנסוע לחו"ל שלוש פעמים בחודש, לעטוף את אשתו בתכשיטי יוקרה רק כדי להראות שהוא יכול, ובכלל, להתחתן עם דוגמנית. אבל מה לעשות, אף אחת משאיפותיו הבורגניות, העלובות, הקלישאיות והריקניות לא יצאה לפועל. קורה.

וכך הפכתי אני, ההפך הגמור ממנו, לשק החבטות האינטרנטי שלו. בכל פעם שתוקפת אותו מרה שחורה, בכל רגע שבו האיזון הכימי במוחו מופר הוא מגיח ותוקף. פעם חשבתי שלטובת חופש הביטוי שווה לי להשאיר את הטוקבקים שלו. עד הבוקר שכנעו אותי מספיק אנשים שאם לא אגיב הוא ייעלם מחיי, הוא יירגע, הוא יניח לי לנפשי, הוא יחזור לעסוק בענייניו הקלושים והעלובים. מתברר שלא. מתברר שהשתיקה שלי מוציאה אותו מדעתו. 

אם כך, ננסה את הדרך השנייה. טוב שיש אינטרנט, טוב שיש לי בלוג, וטוב שאני יכולה לספר את הסיפור על העיתונאי הכי גרוע בארץ, פנטום האינטרנט המרושע, חסר הבינה והכישרון, שהדבר היחיד שהוא יודע זה להקליד בצורה עיוורת, תרתי.

55 מחשבות על “העיתונאי הכי גרוע בארץ

  1. אני שמח שיש לך חוש הומור ולא לקחת את זה ברצינות. זה היה תרגיל בבלוגינג, בדקתי אם אפשר לגרום למישהו להתייחס אלי גם כשהוא לא מעוניין 🙂

    (לא חושב, אילו היית אישה, היית מזדהה איתה באופן אוטומטי)

  2. ניסיון לשלוח יד.
    כתבתי משהו קצר על האקס המיתולוגי,
    וקיווותי שיעניין אותך לקרוא.
    אני אנסה פה מניפולציה זולה:
    אני אוהבת את הטורים שלך ברייטינג
    חשבתי שכל האנשים מסביב לשולחן ב"מומחים עם סגנון" היו, ללא יוצא מן הכלל, סתומים וילדותיים
    ואני לא רוצה ילדים.
    הביקורת אינה מוגהת, וכיוון שאני דסלקטית ודאי יש בה גם אי אילו דגיאות כתיב, ובכל זאת היית מתוסכל לגלות גם בסוף השבוע שאף אחד לא אמר בפה מלא כמה הסדרה הזאת מחורבנת, ורציתי להשמיע קולי. אם יזדמן לך, זהו הלינק:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=403585&catcode=&year=2007&month=6&day=0&pagenum=2&catdesc=
    אני שולחת את לחמי על פני המים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s