מחוברת

איך גיליתי את הרשת?

איך גיליתם את הרשת? הוא משחק חדש ומתבקש במיוחד שהמציאה כרמל ויסמן. המשחק הזה מתאים לבני 30 והלאה (עד 120). כל השאר לא יבינו על מה אנחנו מדברים, שהרי כבר ברחם היו מחוברים ל-Adsl.

את האינטרנט גילה לי יאיר רוה. מה זה גילה? האיץ בי להתחבר. אני הייתי קו-עורכת זמן תל אביב, והוא היה מבקר הקולנוע של העיתון. השנה הייתה 95-6, וקניתי את המחשב הביתי הראשון שלי. כבר הייתי מיומנת בעיבוד תמלילים על שלל תוכנות פרימיטיביות במערכות עיתונים, אבל האינטרנט היה חיה אחרת לגמרי, שלא הבנתי את טיבה.

גרתי אז בדירת חדר אפלולית ודלה בחמצן (אני רגילה לנשום מעט), ויום אחד אחרי העבודה יאיר בא וחיבר אותי לאינטרנט. נו, זה לא היה כל כך פשוט כמו היום. או שזה כן היה פשוט ואני הייתי האבלה. אנחנו לא מצליחים להיזכר איזה אתרים הוא הראה לי. סביר להניח שמדובר היה בכמה אתרי קולנוע בראשיתיים. הכל היה אז אטי להחריד (אבל לא כמו קפה דהמארקר), וחלק גדול מהזמן היה צריך להתחבר מחדש, כי הרשת הייתה מתנתקת.

היה לי אינטרנט ולא כל כך ידעתי מה לעשות בו, כך שנראה לי שהוא דמם רוב הזמן. אני זוכרת שהוריי הגיעו אלי לביקור, וניסיתי להסביר להם מה זה אינטרנט, או להראות להם איך זה עובד, אבל ברור שבדיוק הרשת התנתקה או משהו כזה. אבא שלי שאל אותי: אפשר להרוויח מזה כסף? הקדים את זמני.  

אחרי עוד כשלוש שנים התחלתי לעבוד בנשיונל ג'יאוגרפיק, ואז כבר אפשר היה לאתר סימני חיים ברשת. בבית מעריב היינו בין המערכות הראשונות שחוברו מאחר שעבדנו מול משרדי-האם בוושינגטון, וזה היה מתבקש. יותר ויותר אתרים צצו, אפשר היה להתחיל לחפש חומרים ברשת, ובספטמבר 99' התחלתי בקריירה חדשה: מבקרת הקולנוע של רייטינג. לסרט הראשון שביקרתי, עיניים עצומות לרווחה הדפסתי לי עשרות עמודי מידע מהאינטרנט. כן, לא דמיינתי לעצמי אותי קוראת אלפי מילים מהמסך.

פחות או יותר באותו זמן נולדה אודיגו, ואז גם התחלתי לצ'טט עם אנשים. נהניתי מזה מאוד ונטיותי הגרפומניות התפתחו במהירות מטאורית.
קפיצת הדרך הנחשונית הבאה שלי הייתה ב-31 בדצמבר 2005, כשפתחתי בלוג בישרא בלוג, velvet underground (ואחרי כארבעה חודשים את הבלוג זה), והשאר, כאמור, כתוב איפשהו.
הדבר היחיד שאני מצטערת עליו הוא שנולדתי מוקדם מדי. אני חושבת שאם הייתי נולדת לתוך האינטרנט, המון שנות שעמום ובדידות בילדותי ובנעוריי היו נחסכות ממני.

הפרויקט הזה מיועד לבעלי בלוגים, אף שבטוח שלאלפי משתמשים יש חוויות לא פחות מסעירות, אבל עד שלא יפתחו בלוג לא נוכל לקרוא עליהן.
וכעת אעביר את הלפיד
* למורשת (מורה-רשת) יאיר
עדכון:סופסוף כתב
* ליריב חבוט, האיש שהמציא את ישרא בלוג ושינה את חיי
עדכון: יריב כבר כתב על כך לפני כשנה וחצי
* לריקי כהן, גם היא מדור המייסדים
* לחלי גולדנברג, שחגגה את הפוסט המאה
עדכון: והנה חלי. כפיים.
* ולבועז כהן שמזמן לא שמעתי ממנו
עדכון: בועז התחבר בזכות הפורנו
וכאמור, אני מבקשת את סליחתם של כל האנשים הצעירים והמצוינים בחיי, שהמשחק הזה לא מיועד להם.

ותודה תודה לכרמל שגאלה אותי מבלוק הבלוג שתקף אותי לפני כמה ימים.

14 מחשבות על “מחוברת

  1. פינגבק: מסע, מסה ומשא - תצפית על ארגונים, ניהול וידע

  2. יצא לך להכיר את האתר המיתולוגי של יעל המבקרת בקולנוע? הבלוג הראשון בישראל עוד לפני שקראו לזה בלוג, לדעתי.

  3. גם דור ה-20 לא צמחו עם ADSL ביד.
    אני זוכר את עצמי עוד בשנת 98 עם דיסקט ה-IPC המקולל וחשבון הטלפון המנופח..
    אז באמת היה מצ'עממם באינטרנט.

  4. ואף על שאני בן 22, אני יכול לספר במשך שעות על ההתחברות הראשונה לביביאס, בשנת 1994, במהירות של 2400 (יש להשוות לאינטרנט בכבלים במהירות 1500000 שממנו נכתבת תגובה זו.

  5. לאיציק – אתה טועה.

    דוקא היום הרבה יותר מצ'מם. נכון שפעם היה הרבה פחות, והרבה יותר לאט, ורק באנגלית, ובכלל האינטרנט היה מלא ביצות ויתושי אנופלס. אבל איכשהו זה היה הרבה יותר מרגש ומעניין. גם עצם החידוש, אבל גם רוח האינטרנט התמימה שהלכה לבלי שוב, וטבעה בים של אתרים ממוסחרים ודואר זבל.

    ככה זה. כמו שלילדים פעם שלא היה להם טלוויזיה (שלא לדבר על אינטרנט) וששיחקו בחוץ היה פחות מצ'מם משהיום, ככה גם באינטנרט של פעם, שבהם סמיילי היה רק 🙂 בלי תמונות, ואפילו בלי -, היה פחות מצ'מם.

    לדבורית – גם את טועה. עם כל האי-כבוד לקפה דע-מארקער, פעם האינטרנט היה הרבה יותר איתי. גם אני באינטרנט בדיוק מאותה תקופה (סוף 2005, אני במעבדות ה UNIX של האוניברסיטה, וחבר אומר לי: תכתוב בשורת הפקודות "netscape").
    אני זוכר כמה זמן לקח לתמונה לעלות על המסך, ועוד באוניברסיטה זה היה מהיר: היה לי חבר שהיה מוריד באוניברסיטה תמונות בשביל אנשים אחרים תמורת תשלום! וזה אפילו לא היה רק תמונות סקס!!!

  6. בענין קפה דהמארקר, כמובן שצחקתי, נו, קבל סמיילי 🙂
    התכוונת לכתוב סוף 95', לא סוף 2005, אני מקווה 🙂

  7. מהר מאוד את מה שיש.
    כמה תוכן כבר היה אז? היום אתה טובע בתוכן, אני כיום לא מספיק לעמוד בקצב התכנים שמפציץ קורא ה-RSS שלי, שלא לדבר על להגיב מדי פעם.. ועוד לא דיברנו על לקרוא חדשות ובכלל תכני youtube, flix וכו'.

    פעם היינו מתרגשים, כי היה IOL הביאו אותה ב"אקווריום", אבל הוא לא היה זז לנו כי האינטרנט היה איטי בטירוף, אז גם אותו העיפו.
    התרגשנו כי סגרו לנו את נטקינג, וזה היה נורא עצוב..
    אז התרגשנו שהצלחנו לשמוע רדיו באינטרנט ולהתלהב מזה שיותר לא צריכים לקנות דיסקים כי יש את קאזזה (וקדמו לה ערוצי ה-IRC וה-FTP)
    אבל בתאכלס.. היה מספיק לבלות כמה שעות אז באינטרנט (וזה גם מה שיכולת להרשות לעצמך).
    היום אתה חי את זה בווריד, ועדין לא מספיק למצות את הכל.

  8. עד רגע זה כתבו: יאיר, יריב, בועז. לינקים מצורפים בפוסט.
    הליידיז חלי וריקי מתמהמהות.
    נו, יאללה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s