3 ימים ולונדון

יש מיליון אופציות לעשות את לונדון, ואילו זו נשלפה בלי הכנות מוקדמות, והיא לא מאוד תרבותית. אין בה תיאטרון, קולנוע, או חנויות ספרים. אפילו לא מיוזיקל או קומדי סטור. בפעם הבאה

אוכל – בבוקר במלון (טוסט עם ריבה, חלב עם קורנפלקס. נו, מתפשרים), בצהריים סנדוויץ ב-Pret a Manger
ובערב מסעדה.

אינטרנט – 14 פאונד (פאונד=8 שקלים) ליום במלון יוקרה. שווה לוודא בבירור אם יש במלונכם, ואם אין, אם כדאי לטלטל את הלפטופ.

אנדרגראונד – 4 פאונד לכיוון אחד. 5.1 פאונד חופשי יומי. מתי ימזגנו? אפילו אני מודה שחם. Never?
נקודת הזכות: תדירות הרכבות מהירת כברק. ולווט חשה שם בנוח.

בורואו מרקטשוק אוכל ענק, היסטרי, עם אלפי צבעים ריחות וטעמים. הייתי מוכנה לארוז שם הכל ולקחת הביתה (לא כולל החיות) אבל אפשר לשוטט ולאכול יום שלם ולא לכסות אפילו שמינית ממנו.
מגיעים דרך london bridge station

בקינגהאם – סוף סוף הגעתי. והמלכה הייתה בבית אפילו.

J. Sheekey – מסעדת מאכלי ים טרנדית מאוד, מלאה וגדושה בבריטים, ולא בתיירים, ובכ"ז המזון בה מחפיר, פירות הים קפואים, והדגים לא נעימים (כך התלוננו האוכלים, לא אני). שניים וחצי אנשים: 148 פאונד.

Dim t – מסעדת דים סאם משביעה ולא יקרה (80 פאונד לחמישה אנשים שבלסו עד להתפוצץ) בהמפסטד.

הולנד פארק – יפה, קומפקטי מגוון, וגדוש ילדים ומשפחות.

H&M – שלוש שמלות, גופיה וחולצה ב-36 פאונד (בגדי מעצבים? נקסט טיים).
לא היה לי זמן לשופינג, אז דחסתי הכל לחצי שעה אובססיבית רגע לפני התחלת המסע לשד"ת.

הליכה – עשרות קילומטרים ביום. בחיי. לקח: לא לעשות את זה יותר עם מגפי בוקרים (ע"ע בצילום הבלוג), אחרת תצטרכו למצוא את עצמכם קונים אדידס שחורות ומכוערות באאוטלט מאובק ומחתלים את האצבעות הצבות בפלסטרים בלי הפסקה.

האמפסטד הייטס – זכיתי לבקר שם בבית של עשיר לונדוני. כדי לשמור על פרטיותו לא אפרט את שלל הפסיליטיז והאבזור. נאנחתי קשות.

הקאסאן (Hakasan) – מסעדה סינית נחשבת, אפלולית ומרווחת. לא אהבתי את העיצוב דמוי הכלוב ואת הרעש הבלתי נסבל.
לעומת זה, המוני המנות היו אחת אחת מצוינות.
5 אנשים: 258 ליש"ט.

ווגמאמא – מאחר שיש לנו זוזוברה, אין צורך. עדיף לוותר. היה ממש רע. 

זריחה – נראה לי שהזריחה ממטוס היא אחת היפות שיש. השמש בוקעת כמו יהלום מתוך העננים, ובגלל ההפנוט קשה להסיר ממנה מבט עד שמסתנוורים – זה קורה תוך דקות, ואז ממש מתחילים לראות כוכבים ואלפי שמשות. אז בזמן שכל מאה אלף הנוסעים ישנו, אני נעצתי מבטים בשמש.

חסרים – תיירים ישראלים. אפשר ללכת שעות ולא לשמוע ציוץ אחד בעברית.

טאוור אוף לונדון – למרגלותיו טיילת ומרינה ומוזיאון לעיצוב, ומבנה המשרדים – מלפפון חמוץ.  כמו בנמל תל אביב המחודש אבל יותר יפה ופחות עמוס. וכמובן המון סניפים של סטארבקס. בכלל, נראה לי שלונדון רוצה לעקוף את ניו יורק במספר סניפי הקפה הללו.

ישראייר – חברת תעופה המקפידה שבאיירבאס 320 שלה לא יישבו אנשים שגובהם מעל 170, וגם אלו ייצאו עם שפשופים בברכיים. ולדיילים יש מדים משונים, חליפות סבנטיז רטרואיות.

כ – וויי, לא נשאר לי כלום?

לילה – מגיע ממש מאוחר, בין תשע לעשר, ובקיץ ממש – עד עשר אור מלא.

מלון – כשבחברת הנסיעות אומרים לכם שאין מלונות בטווח המחירים שלכם, או לחילופין שעוד לא אישרו להם את ההזמנה (משומה זה לוקח להם 24 שעות), עזבו אותם, ותתחילו לחפש לבד. Sussex Gardens הוא רחוב המלונות הזולים. יש בו כ-60 מלונות, אמר לי נהג המונית. מה זה זולים? 60 פאונד ללילה, ובטח יש גם בפחות. אז נכון שאין אינטרנט, ונכון שחדר לאדם הוא בעצם קיטונצ'יק עם מיטת יחיד (אבל גדולה יותר ממיטת נוער), אבל זה כולל ארוחת בוקר, ונקי ונחמד שם.
זה המלון שלי, אולימפיק האוז הוטל , והנה עוד אחד – אירופה האוז הוטל.
 אבל כמו בספר עני ועשיר, חבריי לנסיעה, שזכו להיות ממומנים על ידי מעסיק נדיב התגוררו בקמפינסקי בסוהו. המחיר: 500-650 פאונדים ללילה. 
הייתי מגיעה בבקרים מקופסת הנעליים שלי להיכל הפאר שם, מתעלקת על המיני בר ושותה מים – Voss Sparkling , וגם לקחתי הביתה שני בקבוקים ריקים ומעוצבים.

Surreal things – Surrealism and design
דאלי וטלפון הלובסטר שלו, ספת השפתיים, מגריט, השולחן עם  רגלי הציפור9 פאונד, אבל שווה. חוץ מזה, אחריה אפשר למחוק את יסורי המצפון על שלא הלכתם לעוד תערוכות: מה, כל כך הרבה כסף? אפשר לקנות בזה 2 טי שירט ב-H&M.

נוטינג היל – בלי ג'וליה רוברטס אבל עדיין יפה

נתב"ג – לזכור לעשות בפעם הבאה זיהוי ביומטרי כדי לא לעמוד בתור הדרכונים.

סטאנסטד – שדה התעופה הכי רחוק מהעיר. שעה נסיעה ממנה. 
הדיוטי נסגר בתשע וחצי על ראשכם.

עבודה – וואללה שכחתי. כלומר הדחקתי, אם כי הכל חומרים, כן?

פוד הולס – שווה ללכת לכל חדרי האוכל בכלבואים הגדולים. 

פרוטקט אנד פרפקט – הקרם שזכה לשבחים בתוכנית הורייזון של BBC הפך ללהיט בן לילה, נחטף מהחנויות ונעלם, ייצורו הוגבר, והוא הוחזר במנות קצובות. המצב נכון לעכשיו בלונדון הוא כזה: אם תגיעו לסניפי Boots בשעות הבוקר, יש סיכוי שתמצאו את המוצר – שפופרת אחת לאדם, זו ההקצבה בכל סניף, כך שאי אפשר לצבור סטוק.
מה שאפשר לעשות זה באמת לעבור בין הסניפים (יש אחד כל 100 מ'). בסופי שבוע הרבה יותר קשה למצוא את סרום הזהב, וסביר שיגידו לכם: “בואו באמצע השבוע”. מה שלא ברור לי זה מי מספיק לקנות אותו, ומתי, מאחר שאף פעם, בעומדי בקופה, שואלת אם יש (כן, חסכו שוטטות בסניף. זה נמצא בקופות) לא נתקלתי ולו באישה אחת השואלת את אותה שאלה או אוחזת בידה את הפלא.
כמה קניתי בסוף? 2 שפופרות.
נו, ו? לא יודעת, צריך לחכות 4 שבועות כדי לראות אם אראה בת 12.

צילומים – לא הבאתי מצלמה, אבל היה מי שצילם.

רכבת – 12 שקלים לנתב”ג. תענוג בוקר: לראות את הפקקים משתרכים על הכביש.

קיילי, התערוכה – מתחתוניה המוזהבים ועד שלל שמלותיה המזעזעות. כן, קיילי מינוג היא אייקון בריטי לתפארת. אפשר להתפעל ולהעריץ את הבגדים והאבזרים והתמונות והווידיאו, ואפשר גם לקונן על פולחן האישיות. צריך לזכור שקיילי של לונדון היא לא קיילי של תל אביב.
עוד שבוע בלבד.
התערוכה הסוריאליסטית (ע"ע) וקיילי, שניהם במוזיאון ויקטוריה ואלברט.

Shoreditch איך אמר אורי? פלורנטין של לונדון: הרבה גרפיטי, מעצבי אופנה ומעצבים בכלל. מבנים תעשייתיים ותיקים מול בנייני הייטק חדשים. אווירה אווירה ועוד פעם אווירה. 
וזה המק
ום הכי טוב לקוקטיילים שם, Hawksmoor.

שמש – שלושה ימים של שמש קופחת ברמות שקשה לתאר. התהלכתי כשערכת מסנני קרינה עליי ולא הפשלתי שרוולים לשנייה.

תבואי כל יום, אני אומרת לעצמי. ללונדון, לאנשהו.

25 מחשבות על “3 ימים ולונדון

  1. אודטה בלונדון!
    וואגאמאמא נהדר. וגם יו! סושי.
    מה עם טיפ לניקוי כתמים קשים?
    נעבור לפרסומות.
    בעצם נעבור לכותב אחר, מוכשר יותר.

  2. פאונד=8 שקלים
    וואו, תודה דבורית! תודה שאת מביאה אלינו את חו"ל!
    תגידי, את יכולה להביא לי פאקט מרלבורו ובקבוק שיבאס מהדיוטי?

  3. ואו, המלך האב הגיב שלוש פעמים כדי להסביר שמשעמם לו והוא לא יקרא כאן יותר.
    מעניין כמה פעמים הוא מגיב כשמעניין לו.

    ועל הקרם, לא נשכח ולא נסלח!

  4. בחיי שחשבתי עליך ועל עובריתך, עוד בשדה התעופה הצקתי לקופאי והוא נפנף אותי בבוז.
    אבל אני מוכנה לתת לך לדגום משלי

  5. קראתי הכל, נכנסתי ללינקים. נכון שלא הכל חדש, אז מה, בכל זאת כיף לקרוא. נשמע שנהנית וזה עושה את הטקסט כיפי.

  6. פעם נקלעתי בלונדון לטווח שמיעה של שיחה בין שני חרדים – ממש חרדים – ישראלים.
    שואל אחד את רעהו: "נו, אז מה אתה אומר על לונדון?"
    עונה השני: "באמת ישוב נאה!"
    אני מת על הישוב הזה.

  7. לשילה, ע.ש.ה וליוסי.
    היו לי עוד המלצות למסעדות,
    אבל החברים היו להוטים קודם לנסות את האמורות לעיל, כך שלא הספקנו,
    בעתיד, בעתיד.

  8. תגידי עם כל הכבוד
    ויש כבוד

    4000 שקל זה שכר של עיתונאי במקומון
    ובטח לא מעט כסף גם בשבילך
    זה לא נראה לך טיפהמוגזם ללילה במלון?

    אני מתכוון אפשר לקנות בסכום זה 50 ספרי חדשים
    ולעשות עוד המון דברים

    אז סבבה שהבוס משלם אבל זה לא נראה לך כמו ניצול של טמבלים?

  9. אני חוששת שלא הבנת:
    אני לנתי במלון של 60 פאונד ללילה, ואיש לא שילם לי על כך.
    מימנתי את עצמי.

    מי שלן ב-500 פאונד ללילה הוא חבר שלי, שכלל לא קשור לעולם העיתונות לשמחתו.

  10. התחלת להביא אותה בפוסטים מעאפנים שזה אפילו לא משעשע להתנצח איתם, למה שלא תסגרי תבלוג המיותר הזה שהולך ונהיה סתמי מיום ליום?

  11. גם 480 שקל זה לא רע לכפולה במקומון לכתב מתחיל ונלהב שטרם נתקל בחביות האגו של העורכים בארץ
    וסבבה שנהנית מלונדון

    מה ששאלתי זה אם 600 פאונד ללילה לא נראה לך
    ניצול או ראוונות
    הכוונה זה אפילו לא מוצר כמו ג'יפ או תמונת שמן
    סתם שירות לאגו,
    ?אני טועה

  12. אבל יש מקומות עבודה שהסכום הזה הוא פרוטות עבורם.
    לא העובד הוא הבוחר את המלון, אלא מעסיקיו.

    זה לא משרת אגו של אף אחד, תאמין לי.
    אבל נכון, זה בזבוז משווע והמון כסף.

  13. קצת מאכזב לאחרונה.
    יאללה, תביא אותה בחומרים טובים שיהיה על מה לצחוק יא חביבי

  14. אקדים ואומר שכתבתי את התגובה הזאת גם למטה, אבל ליתר ביטחון אני מוסיפה אותה גם פה (כמה סטוקרי מצידי):
    כתבתי ביקורת קצרה על ה"אקס המיתולוגי" והייתי שמחה שתעיפי בה מבט.
    הביקורת אינה מוגהת, כיוון שאני דסלקטית היא ודאי מכילה שגיאות כתיב מביכות, ובכל זאת אולי יש בה עניין.
    כמה מניפולציות זולות, כדי שתשימי לב אלי:
    אני קוראת, ואוהבת כבר שנים את טורך ברייטינג
    חשבתי שכל היושבים לשולחן ב"מומחים עם סגנון" היו טיפשיים,ילדותיים, ומגוחכים עד מאוד
    אני לא רוצה ילדים.
    אני פשוט לא מבינה למה אף אחד לא אמר עד עכשיו באופן חד משמעי שזאת סדרה מחורבנת. אז הינה הלינק:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=403585&catcode=&year=2007&month=6&day=0&pagenum=2&catdesc=
    אני שולחת את לחמי על פני המים. אם יזדמן לך לעשות היום מעשה טוב למבקרת צעירה ומתוסכלת
    אודה לך. סליחה על הפתאטיות האדירה של התגובה.

  15. הצחקת אותי.
    אני צריך לשבת בבית ולחרוש לבגרויות שבכל שני וחמישי…

    נו, לא נורא, העיקר שנהנית 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s