סוף העולם ימינה

ב"הסודות" אין סצנת עירום לסבית, אבל יש סצנת עירום, ויש טאץ' לסבי. ועכשיו מה, תרוצו לראות? וברצינות: הסרט החדש של אבי נשר מנסה לשחזר את הנוסחה ואת ההצלחה של קודמו, “סוף העולם שמאלה", אבל העולם הדתי שהוא בורא נשאר מרוחק ואנקדוטיאלי

שלוש שנים אחרי סוף העולם שמאלה חוזר אבי נשר עם סרט חדש, הסודות. יאהבו? לא יאהבו? הקהל? המבקרים? איזה לחץ. הרשו לי לנבא, ככה סתם נחה עלי הרוח, אולי בהשראת הסרט: המבקרים יתחלקו 30% יאהבו, 70% פחות, והקהל לא ינהר. בכל מקרה, אני מניחה שכל מספר נמוך מ-450 אלף הצופים שראו את סוף העולם שמאלה ייחשב בעיני נשר ככישלון. 

התחושה הכי משמעותית מבחינתי אחר הצפייה בהסודות היא שנשר רצה לשכפל ולשחזר את נוסחת ההצלחה של סוף העולם. אז מה היה לנו שם? שתי חברות, שחקניות צעירות מאוד, לא מוכרות, שהפכו בעקבות סוף העולם לכוכבות. לירז צ'רכי ונטע גרטי. ומי יש לנו כאן? אניה בוקשטיין המוכרת (שושלת שוורץ, השיר שלנו, הבורר), ואת מיכל שטמלר החדשדשת (שחקנית להקת תיאטרון החאן, משחקת כרגע בהקמצן, ובעברה טהרה הזכור לרע של דורון ערן). אין ספק שזו פריצת דרך עבורה, והדרך הבטוחה להגיע לקהל רחב יותר מפוקדי החאן ותיאטרון עכו, בלי לזלזל חלילה. והיא באמת מקסימה וכובשת, וניחנה באותה כריזמה מהפנטת, שגורמת לך לרצות לעקוב אחרי כל תנועה שלה.

אם בסוף העולם שמאלה נפגשו שתי הבנות בדרום, ארץ לא זרועה, והיו צריכות למצוא את עצמן, את הזהות שלהן, הרי שכאן, מגיעות שתי הבנות צפונה, לצפת, בדיוק בצד השני של ישראל, כדי למצוא את את עצמן, ללמוד, לגבש את הזהות שלהן כנשים בעולם החרדי. סוף העולם עסק בעולים חדשים שמנסים להשתלב בישראל, להיות חלק ממנה. הסודות מדבר על חרדים, שאין להם שום תוכניות להשתלב פה, ויהי מה, להפך, הם שומרים בקנאות על הבידול שלהם. כלומר, שני צדי המדינה, שני צדי המרקם החברתי, שני הצדדים של אותו מטבע ושתי נשים צעירות המחפשות דרך.

הסצנה הכי בעייתית, זו שהדגישה ביתר שאת את הניסיון לחזור על סוף העולם הייתה סצנת העירום של הגיבורות. סצנה דומה הייתה גם בסרט הקודם, וכאן, אי אפשר היה להימנע מתחושת דז'ה-וו למראה בוקשטיין, שטמלר ו – כבוד – פאני ארדן הטובלות במקווה לצורכי טהרה, ולא סתם הטהרה החודשית ההיא, אלא טהרה במובן הכי עמוק שלה, שמטרתה להיפטר מחטאים כבדים, ומשדים הרובצים בנשמה. אין מה לדאוג. פיסת עור מיותרת לא נראית מגופה של ארדן, והיא גם מתייחסת לכך בסרט ומסבירה כמה קשה לה עם גופה כעת (דיאן קיטון, בערך בת גילה של ארדן, התפשטה בבאהבה אין חוקים, אבל באירופה כנראה הכל אחרת).

מי שמתפשטות הן שתי השחקניות הצעירות, ודומה שהסצנה הזו נועדה במיוחד לשמש מלכודת פתיים על שערי עיתונים. וזה בדיוק מה שקרה עם בוקשטיין, שהתראיינה לפני שבעיים לאחד ממוספי סוף השבוע, והסצנה הזו כיכבה בשער, בצירוף המשובב, ללקק-את-השפתיים כזה, "סצנת עירום לסבית". ובכן יש סצנה לסבית אלא שהיא לא סצנת עירום, לצערם של מי שממתינים לכך בכליון עיניים. בעצם אולי לשמחתם, כי זה אומר שיש שתי סצנות מסעירות דמיון.

בהסודות מחליטה בת הרב הלמדנית נעמי (בוקשטיין) לדחות את החתונה שלה עם מיכאל (גורי אלפי) אחרי מות אמה. היא מבקשת מאביה רשות לעבור למדרשה בצפת "כדי להתחזק", כשלמעשה ברור שהיא רוצה להימלט מהשידוך המיועד לה. הסיבות לכך יתבררו בהמשך, כשנעמי תתקרב למיכל, סליחה מישל (שטמלר) קרבה מסוכנת, שתערער את עולמן של השתיים. באותו חדר במדרשה מתגוררות גם סיגי (דנה איבגי), חוזרת בתשובה טרייה, שמוסיפה את הנופך הקומי לחבורה, ושיינה (טלי אורן) השמנמונת (“יש שני איברים בגוף שלי שאני לא אוהבת. הסנטר”), שהגיעה כדי למצוא שידוך, שתי דמויות ססגוניות ובנויות היטב. ובכלל, כמו בסוף העולם גם כאן – המון דמויות משנה ססגוניות שנעים להתבונן בהן.

אחת מהדמויות היותר מפתיעות בקאסט המאוד מוצלח ומגוון של נשר היא ינקי (אדיר מילר) המחזר של מישל. צריך עין מאוד מיומנת וחתיכת מעוף כדי לקחת בדרן לאומי כמו מילר, ולתת לו תפקיד המנוגד לכל מה שעשה עד כה בחייו. הייתי שמחה אם מילר היה עושה הסבה מקצועית, ובמקום להמשיך בקריירה של בדחן טלוויזיה היה מחזק את שרירי המשחק (בסדר בסדר, גם להיות בדרן זה לשחק. לא לזה התכוונתי). מהזווית הזו הוא מעניין אותי הרבה יותר. מגוון שחקנים בקולנוע הישראלי לא היה מזיק. זה החלק המצוין של נשר: התוספות שלו לרשימת השחקנים המקומיים. וזה לא הישג קל ערך.

ובאשר לסיפור עצמו. להבדיל ממדורת השבט, שעסק, ובהצלחה, בחובשי הכיפה הסרוגה ובקונפליקטים המייסרים אותם, הסודות נשארה בגדר האנקדוטות הפרועות, במקרי קיצון לא מרשימים במיוחד. הוא טווה מעין רומן למשרתות שמשוטט מעט בנבכי הדת, אבל נשאר בשוליים שלה. נשר אמנם כתב את התסריט עם הדר גלרון (לשעבר נורית הדר-פויירשטיין),שבקיאה בהלכות ובמצוות ומכירה את העולם החרדי, ולפיכך אני מקווה שאין בו קטסטרופות מזעזעות, אבל הם לא הצליחו ליצור עולם אמיתי ממשי. חוץ מגינונים חיצוניים נשר לא באמת מכניס את צופיו לנבכי הדת והקונפליקטים שבה.

 ולסיכום, גם הפתרונות שלו לפרק את הבלגנים הרגשיים והמעשיים יותר מדי טובים, מתוקים וקצת רחפניים. תגידו, אבל בשביל זה יש קולנוע, בשביל חלומות באספמיה, לא? כן ולא. צריך שהקולנוע ישכנע באפשריותו של החלום, ובהסודות נותרתי בחוץ, וצפת נשארה עיר רחוקה בצפון, שיש בה מקובלים ומשוגעים.

מתוך רייטינג, גיליון 417, 13.6.7

עוד ביקורות על הסודות
רותם דנון
יאיר רוה – 4 כוכבים
ניב שטנדל
יקיר אלקריב – 3 כוכבים
יעל שוב (צריך לדפדף, מה לעשות) – 3
אורי קליין – 2
שמוליק דובדבני – 3
ישי קיצ'לס, העיר – 2
נחום מוכיח, ישראלי – 4

שניצר – 3 (בתגובה 15 הבאתי קצת ציטוטים ממנו)
יהודה סתיו – 1 וחצי
אני – 3

18 מחשבות על “סוף העולם ימינה

  1. שבאמצע מלה מכפילים ו' בכתיב חסר, וזה מה שעושים גם בשמות משפחה

    שווה
    מקווה

    וכו'

    נראה לי שהוא סתם רוצה להיות מיוחדג' וגם כפייתי

  2. אבל היה לי מעניין לקרוא את הרשימה הזאת.
    היית צריכה לשנות את סדר הפיסקאות – לקח לי יותר מדי זמן עד שהבנתי במה מדובר.
    בבקשה אל תעלבי: מרוב ברנז'איות לא שמת לב שחלק גדול מהרשימה הוא לא יותר מרכילותי (למשל מה איכפת לי מה ייחשב ומה לא ייחשב בעיני נשר ככישלון).
    "חוץ מגינונים חיצוניים נשר לא באמת מכניס את צופיו לנבכי הדת והקונפליקטים שבה" זה משפט שאם הוא נכון אז הוא החשוב לי כקורא הביקורת.
    אם כבר כתבת "קטסטרופות" אז המילה "מזעזעות" מיותרת, בלשון המעטה. גם למילה "אספמיה" אין מקום.
    במקום "שמנסים להשתלב בישראל, להיות חלק ממנה" הייתי כותב "שמנסים להיות חלק מישראל", או "לחלוק בישראל" (אם מותר לכתוב צירוף כזה בעיתון כזה).
    אותה המטבע, לא אותו.
    לא נעלבת יותר מדי, נכון? 🙂

    אנרכרוניזמים:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=6715421

  3. חלילה, לא נעלבתי.
    ותודה.
    אולי עורכת המדור והעורכות הלשוניות קוראות אותך כעת וישכילו

  4. גם המשחק וגם הטקסטים פשוט נראו "על יד" כמו שצדי אומר. כמו לראות מתמודד מזייף באודישנים של כוכב נולד, לראות סרט כזה עושה תחושה לא נעימה בבטן.

  5. ולהעיר על ה"שני בנות" – אלא אם כן זו איזו בדיחה פנימית?
    "אם בסוף העולם שמאלה נפגשו שני הבנות בדרום"
    מה זה זה?

  6. המסקנה העיקרית לרוע המזל הייתה שדחפו הרבה יותר מידי נושאים לתוך סרט אחד.
    ההתעסקות עם כל נושא ההיטהרות והתיקון יכלו לייצר סרט נפלא בשילוב ה"פמיניזם". לא היה כל צורך להוסיף את הלסביות.

    נושא הלסביות בחברה החרדית כשלעצמו יכול לתמוך בסרט שלם (וכבר עשה זאת).

    פשוט הרבה מידי בתוך פחות מידי מה שגרם לכך שאי אפשר להתעמק באף אחד מהנושאים ופשוט מברישים מעל. הקונפליקטים קיימים אך לא נוגעים בהם לעומק וחבל.

    דווקא בסוף העולם שמאלה הייתה פחות התחמקות מקונפליקטים לטעמי.

  7. אבי נשר חשב שהוא עלה על הנוסחה: קח גיבורות צעירות, שתול אותם ברקע מגזרי/ עדתי מאופיין ונחשל, שרבב פנימה סצינות עירום והקהל ינהר בהמוניו – גם בורקס, גם פורנו במסווה לגיטימי. הוא טעה. זה לא מספיק.

  8. זאת אומרת דווקא כן.

    ראיתי את הסרט, בעין מאוד לא מיקצועית (ראיתי מעט מאוד סרטים בחיי)

    אבל אני מכיר את העולם שבו מתרחש הסיפור ממש מבפנים.
    ולדעתי יוצרי הסרט הצליחו להעביר במידה רבה מאוד של דיוק את ההווי במדרשה לבנות מתחזקות, ואת נקודות המגע שלהן עם העולם החרדי שבתוכו הן מתקיימות.

    אני יכול להסכים בלב שלם שסיגי ושיינה היו נהדרות בתפקיד שלהן, וגם שהעירום במקווה היה מיותר, אבל המתח הלסבי וההחלטה המודעת של אחת הבנות, בהחלט נוגעים בדילמות מהחיים של הבנות שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s