הכל מואר

הייתי בהקרנת הסרט של רן טל, ילדי השמש , שזכה בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל הקולנוע בירושלים. ומה היה מיוחד בה? נוכחות מסיבית של רבים מאנשי הקיבוץ של טל שהגיבו על המתרחש כמו ילדים, בפטפטת אינסופית ("הנה שלוימה", "אוי, חווצ'ו!"). אבל סלחתי להם, נו, אחרי שראיתי כמה סבלו.

אני מנהלת יחסים תיאורטיים ארוכים מאוד עם הקיבוץ. בילדותי רציתי לעבור לגור שם, זה נראה לי, ילדה עירונית מדוכדכת מעיר ישנונית ושוממה כטוב שבכל העולמות. לגור בלי ההורים היה משאת נפש שלי. אבל לא רק שהוריי סירבו בכל תוקף לבקשתי (לעזוב את הבית נחשב כטרגדיה ממדרגה ראשונה שתדרדר אותי לפשע ולזנות במהירות), גם לא היו לי קרובים בקיבוץ כדי לבלות שם בחופשות וליהנות מכל מנעמי החיים עליהם קראתי ושמעתי. רק שנים רבות מאוחר יותר פגשתי כל מיני ניצולים שהתלוננו בפני כמה נורא היה בקיבוץ. סיפוריי על כמה קשה ומשמים היה בעיר האורות הכבים לא שכנעו אותם.

כילדה (וכאדם) לא חברותי במיוחד רוב הסיכויים שהייתי סובלת בקיבוץ אולי יותר מאשר בעיר. מצד שני, אולי להפך, אולי החופש המוחלט שהיה בקיבוץ היה מחשל אותי ומקנה לי כישורים החסרים לי.

ילדי השמש מורכב כל כולו מצילומי ארכיון ומסרטים בשחור לבן, שמחזקים את סיפוריו של דרור שאול באדמה משוגעת . הלינה המשותפת היא, כך נראה, הטראומה הגדולה ביותר של ילדי השמש. צילומי הסטילס והסרטים המלווים את שעת ההשכבה של הילדים דאז מרגשים וראשוניים – זאת הפעם הראשונה שאני לפחות רואה דוקומנטציה של הסיטואציה הזו.

טל סיפר לאחר ההקרנה שערך את החומרים מתוך מאות שעות מצולמות. אורך הסרט כעת הוא 70 דקות, אבל הייתי מוכנה לראות עוד שעה-שעתיים לפחות. את הצילומים הערוכים מלווה קריינות של הוריו ושל עוד כמה פליטים מהקיבוץ. במהלך הצפייה התעוררה בי סקרנות גדולה לראות את הדוברים. מעניין איך היה נראה הסרט לו הראשים המדברים היו שזורים בו, ולא רק בקולם, אלא גם בדמותם. אלא שהם מופיעים רק בסוף.

בעיה קטנה/גדולה שעוד לא מאוחר לתקן:
להוסיף כתוביות עם שמות הדוברים לדיוקנאותיהם המגיעים בסוף. זה קריטי.

36 מחשבות על “הכל מואר

  1. וכרגיל הערה טכנית.
    "שמחזקים את סיפוריו של דרור שאול באדמה משוגעת . הלינה המשותפת היא, כך נראה, הטראומה הגדולה ביותר של ילדי השמש"
    לא זוכר שהלינה המשותפת היא הבעיה של דרור שאול בסרטו "אדמה משוגעת". זוכר שהבעיה שלו היתה אמא משוגעת (שהיא לא תוצר של לינה משותפת) שהקיבוץ מקשה עליה.
    ואגב סתם עניין מקרי. ידידך הבלוגר רווה מזכיר בפוסט שלו את יוסי עוזרד שהוא יליד קיבוץ ותוצר של לינה משותפת. תבדקי איתו אם זה היה אכן מצב טראומאטי לפני שאת מנסחת זאת כעובדה שידועה לכל.

  2. אתה לא מבין מה זה "לא רצוי"?
    אתה לא קולט?
    אתה זוכר את האזהרה שלי?
    יופי.

    אם הדוברים בסרט מדברים על לינה משותפת כטראומה למה אני צריכה לשאול את יוסי עוזרד? אתה מקשיב לעצמך?
    לא.

  3. הלינה המשותפת הפסיקה די מזמן ואם היית מצטרפת לקיבוץ ילדיך לא היו סובלים מכך.
    אני גדלתי בקיבוץ ונהנתי מכל רגע, סבלתי דווקא כשעברתי בתור נער לעיר, שמה כולם מתעניינים רק במותגים ולמי יש ג'ינס יותר נחשב.

  4. היו איתי בצבא לא מעט בחורים ובחורות שגדול כל חייהם בקיבוץ .
    הם היו לא פחות "עירוניים" מאנשים שבאמת גדול בעיר.
    לדעתי ההבדלים מיטשטשים בדור הזה.

    מעניין מה היה קורה אם היית עוברת כילדה קטנה לקיבוץ . בטח היית יושבת כל היום ומולווטת את "הדף הירוק" .

  5. למישהו – תודה לאל אין לי ילדים.
    אני מדברת על עצמי כילדה.

    והלינה המשותפת לא הפסיקה די מזמן. נדמה לי שרק לפני שנה-שנתיים היא נגמרה בקיבוץ האחרון

    לעמיר – הדף הירוק זה כיף. לפחות הוא אקולוגי!

  6. אבל זה היה היוצא מן הכלל

    חוץ מזה, גם אם בקיבוצים רבים היא הסתיימה באמצע הסבנטיז, זה הדור שעושה על כך היום סרטים

  7. הלינה המשפחתית הסתיימה בתחילת שנות ה-80.
    אני זוכרת הכל.
    אחי הקטן נולד ב 1982 והיה התינוק הראשון בקיבוץ שהגיע מבית היולדות אל דירת ההורים.
    אמא שלי,שנולדה אף היא בקיבוץ בתחילת שנות ה-40 התקשתה להתמודד עם השינוי הגדול ועד היום היא משתמשת בביטוי "ב 1982 פרצה הלינה המשפחתית"…
    כילדה בקיבוץ, לא התעסקתי עם שאלות עמוקות. כך זה היה, זו היתה המציאות.
    היום, כשאני באמצע שנות ה-30 שלי ומגדלת ילדים, אני נחרדת לחשוב על התינוקת שהייתי, והילדה שגדלתי להיות.
    שום סרט, ספר או ביטוי אומנותי אחר לא יצליח לתאר את מצוקת תינוק הגדל ללא הוריו – אין בטבע תופעה כזו, הקיבוצניקים העזו לעשות משהו שלא יעשה בטח לא בשם אידיאולוגיה.
    זה היה נסיון חברתי עגום ואנחנו, כמה אלפי ילדים שנולדו עד שנות ה-80 נישא עמנו לעד פצעים עמוקים .
    כל מי שמכריז "היה לי דווקא כיף" פשוט עוד לא דיבר עם עצמו באמת.
    אין מילים בכלל לתאר תינוק שחווה משהו כה מזעזע, לא טבעי ובטח לא אנושי.
    אני אראה את הסרט, בטוח.

  8. כמו בכל נושא אחר, גם בנושא הלינה המשותפת אין דין קיבוץ אחד כדין שכנו.
    אמנם יש קיבוצים בודדים בהם מעולם לא היתה לינה משותפת, ולצידם עוד כמה חלוצים שביטלו אותה לפני שנות השמונים, אבל השינוי הגורף התרחש ברוב הקיבוצים החל משנות השמונים, כשאת החותם הסופי חוללה מלחמת המפרץ (1991, להזכירכם).
    בקיבוץ שלי היתה לינה משותפת עד שאני עליתי לכיתה ב', בחשבון מהיר – 1989.
    יש לי חבר שפינטז עד לפני חודש על ילדות קיבוצית, אבל אז גילינו לו על הלינה המשותפת (בגיל 27 הוא עוד לא ידע על זה), ומאז הוא לא השתחרר מההלם.
    מצד שני, גם אנחנו לא.

  9. ללקצת סדר – אנחנו ב-2007, אם נניח שכבר מסוף שנות ה-60 ובמיוחד בתחילת שנות ה-80 הופסקה הלינה המשותפת 0וישנם קיבוצים שמעולם לא הייתה בהם לינה משותפת), אז כבר כמעט 30 שנה ברוב הקיבוצים אין לינה משותפת. החבר שלך דמיין על ילדות קיבוצית כמו זו שהייתה ב-30 השנים האחרונות ואין בה שום דבר רע.
    להילה – את טוענת שאת יודעת יותר טוב ממני, מיוסי עוזרד ואחרים מה טוב בשבילנו. אני "עוד לא דיברתי עם עצמי"? מי את שתגידי לי דברים שכאלו? עובדה היא שאפילו את טוענת שלא היה לך רע בתור ילדה, אולי אוירת האליהום הציבורי על הקיבוץ, ערכיו וכל מה שמריח סולידריות, עזרה לחלש, קולקטיביות, סוציאליזם (אפילו סוציאל דמוקרטיה) היא שעיצבה את תודעתך?
    מה שבטוח זה שהסרטים האלו מתאימים מאוד לאוירת הקפיטליזם החזירי הבוטה של ישראל מודל 2007.

  10. דואל – יש לך חברים מפגרים? כלומר בורים?
    אלוהים.
    הילה, כן זה בדיוק מה ששמעתי בדיעבד, אבל מבחינתי, כילדה, זו הייתה הארץ המובטחת, גן עדן בלי מבוגרים

    ולכל מי ששאל, לא, אני עוד לא יודעת איפה ומתי הוא יוקרן.

  11. ככה את מתמודדת עם ביקורת? משמיצה אישית את מי שלא מסכים איתך, ואחר כך אומרים על הקיבוצניקים שהם סטליניסטים…
    למה בעצם התכוונת? שאני טיפש? בור?

  12. לא רוצה להיכנס לוויכוח הצפוי שהתעורר כאן, אבל בקשר לחופש המוחלט – שכחי מזה. לא היה חופש. עשינו מה שהחליטו מלמעלה, עם פניות פה ושם. שום בחירה לא היתה לנו. וזה מה שהופך הרבה מאיתנו לנכים. לא יודעים להחליט, לא יודעים לבחור, לא יודעים לדרוש, לא יודעים מה לעשות כשיש אינסוף אופציות כמו בחיים בחוץ. מצד שני, בקשר לחוסר הכישורים החברתיים – בקיבוץ לא היה צריך ממש כישורים חברתיים. כשאת תקועה עם אותם ילדים בוקר-צהריים-ערב-לילה את לא צריכה לפתח שום כישורים חברתיים. הם שם איתך אם תרצי ואם לא, אם הם ירצו ואם לא.

  13. מאיפה הבאת את הסטטיסטיקה הזו? כבר 30 שנה שברוב הקיבוצים אין לינה משפחתית? באמת?
    אולי 20, יותר קרוב ל-15.
    לעזאזל אני מזדקן…
    ודבורית – כן, החבר הספציפי הזה הוא מפגר, כלומר בור…
    (אגב יש מחווה לבלוג שלך בפוסט האחרון שלי)

  14. הקיבוצים פשטו את הרגל וסרטים על קיבוצים הפסיקו לעניין אותי… בעצם הם לא עניינו אותי מעולם.

  15. לכל המתלהמים באתר- זכות הכתיבה בנוגע לחינוך הקיבוצי/לינה משותפת וכו- הינה אך ורק לנו, הקיבוצניקים. אנו, שנולדנו הישר לבית-התינוקות, והתגייסנו לצבא מבית-הילדים.זר לא יבין זאת! ואל תתאמצו. לילות שלמים של ילד בגיל גן- שצורח מול האינטרקום לשומרת הלילה שתבוא, אבל היא,השם ישמור, יש לה עוד מאות ילדים…וכך..גדלנו תמיד עם 3ילדים בחדר. שריטות? קצרה היריעה. אבל גם דברים טובים קיבלנו. חינוך מצויין,מוסר עבודה,עצמאות.המון !!!

  16. לאורית –
    לא צריך כישורים חברתיים?
    בתור מי שנולדה חסרת כישורים חברתיים בקיבוץ וסובלת מנטיות אסוציאליות עד היום – אני מעידה ממקור ראשון שסבלתי אנושות.
    החיכוך המתמיד עם בני גילך גורם למי שמסתגל להיות עיוור לכישורים החברתיים (קונפורמיזם לדוגמה) ולהתנהגות החברתית שהוא הטמיע.
    ומי שלא – כמוניחי כל חייו כמו על נייר זכוכית

  17. אני מחייכת.
    רואים שלא גדלת בקיבוץ.
    קשה להבין את עומק הרצון לאנונימיות מבורכת
    שאני חושבת שבצדק נמצא אצל אלה שדיברו בסרט.
    זאת ועוד, מבחינה קולנועית אני ראיתי את זה כאמירה
    "דיברו אנשים אנונימים כביכול, אבל הם הקול של רבים רבים אחרים"
    אין משהו שתמצאי בו אם תחטטי בביוגרפיה של דווקא האנשים האלה שדיברו בסרט, שיהיה מהותית שונה מחוויות של הרבה מאוד כמותם

  18. הרי השמות בכל מקרה מוזכרים בסוף, בכתוביות הרצות. אנונימיות היא לא העניין.
    אלא מין אמירה קולנועית/פסאודו אמנותית מטופשת, בעיני.

    יוספו שמות הדוברים לדיוקנאותיהם,ויפה שעה אחת קודם.
    לצופה זה קריטי. לסרט זה קריטי.
    זה משאיר את זה לא שלם, פחות אמין, פחות כל מיני בלי זה.

    זהו.

  19. ראיתי היום את הסרט, והתרגשתי.
    זהו נסיון מרשים ומוצלח מאד להעביר את חוויית הלינה המשותפת, הן מצד ההורים והן מצד הילדים.

    ויפה לראות שהוא אינו פוטר את עצמו בשיפוט חד מימדי של שחור-לבן, כי אם מנסה לראות גם רבדים אחרים של הנסיון המהפכני כל כך של הלינה המשותפת.

    אמנם איני אובייקטיבי, אך אני בהחלט מעדיף את גישתו של אריאל הירשפלד לסרט
    ()
    על פני ביקורתו רוויית השנאה, הארסית ורצופת אי הדיוקים (רן טל אינו בן הקיבוץ הארצי ודרור שאול איננו מקיבוץ דביר. דביר הוא שמו של הילד בסרט) של מאיר שניצר
    (http://luach.nrg.co.il/online/5/ART1/607/125.html) .
    אני לא יכול להמנע מלהוסיף את המשפט האחרון ברשימתו של הירשפלד:
    "אחת הנשים אומרת, כמו לעצמה, לקראת הסיום, דברים שייחרתו בוודאי בלב כל מי שיראה את הסרט המעולה והמעודן הזה: "מי שמאמין שמותר האדם הוא גם לנסות לבנות חברה אנושית יותר טובה ויותר צודקת, לא יכול לשמוח לאידו של הקיבוץ בכישלונו". "

    אישית, אני מצד אחד מאד אהבתי את ימי ילדותי בקיבוץ, אף שכנראה אני נושא את צלקותיה עד היום…

  20. בניגוד לך, אני הייתי עירוני והגשמתי את חלומי לחיות כמה שנים בקיבוץ.
    אולי בגלל שכבר באתי בגיל 6 שלילד יש זיקה חברתית, נהנתי מכל רגע.
    אם שמים בפרופורציה את מה שקרה בעיר באותם השנים, הרי חיי הילדים בקיבוץ באמת היו גן עדן. אכלנו הכי טוב ובית ספר היה חוויה שלא ניתן לשכוח.
    נכון הוא שכמו שמכירים חברת ילדים, היא אכזרית מאד. אלה שלא היו חופשיים ומספיק חזקים סבלו מאד. גם לא היה להם לאן לקחת את סיבלותיהם. אבל הרוב לפחות בכיתה שלי נהנו.

  21. וזוהי הדעה היחידה שנשמעת בנוגע לסרט, אז כנראה שיוצר הסרט באמת הצליח לעבוד על כולם.

  22. כבת לניצולי שואה ובת קבוץ לשעבר, אנא, הפסיקו להשתמש במושגים "נצולים" ו"פליטים" זה נשמע נורא. אנחנו לא ניצולים ולא פליטים. כל אחד מאיתנו חוה את ילדותו בצורה שונה (ויעידו התגובות למעלה)וגדל להיות אדם שונה עם בעיות כאלה ואחרות לא בגלל המטפלת שלו אלא בגלל בית הוריו האישי.

  23. פינגבק: לחיות את חייה - דבורית שרגל » "הביתה" ו"היינו העתיד" מחזירים אותי לקיבוץ בו לא גדלתי‏

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s