אמממ, אז זהו, אני מסיימת את תפקידי כמבקרת הקולנוע של רייטינג.
פרטים אצל ולווט.
מה יהיה עם לחיות את חייה? לא כל כך יודעת. הצעות?
דבורית שרגל * Dvorit Shargal
דבורית שרגל, קולנוע דוקומנטרי עצמאי: הטרילוגיה: "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" * "אפריקה!" * "איפה לילבס ילדת הקרקס ומה קרה בהונולולו?" * סרט קצר: "כדור בגב"
העבודה הופסקה, החיים לא.
אבל אני צריכה תמה מרכזית לבלוג
אני תמיד נהנית לקרוא אותך.
מקווה שעם תימה או בלי תמשיכי לכתוב גם פה.
זהו, הפסקת לאהוב קולנוע ?
לא נראה לי.
אז תמשיכי בבקשה לכתוב בבלוג הזה על החיים באולם ובעולם, ואנחנו נמשיך לקרוא.
מבטיח.
עכשיו תהיי מבקרת הקולנוע של הקפה ושל קוראי הבלוג הזה.
התגובות מובטחות פה והכוכבים והתגובות שם.
אולי עכשיו תתפני סוף סוף למצוא חתן עשיר (בצחוק, בצחוק).
ולחיות את חייה חי את חייו ברשימות, בלי קשר לרייטינג או לא, ומן הראוי שכך ימשך. הרבה בהצלחה.
ש'לחיות את חייה' יוגדר על דרך השלילה: כלומר, כל דבר שמעניין אותך, (ומן הסתם יהיה בזה לא מעט קולנוע), שאיננו עוסק בתקשורת, שהוא התחום של הבלוג השני.
אני בטוח שאת אדם מגוון ומעניין מספיק כדי למלא את שני בלוגים בתוכן.
וחוץ מזה, מאחל שתמצאי מהר משהו אחר.
העניין הזה הוא באמת פתח לשדרוג מעמדך. עם כל הכבוד ל'רייטינג', כשהתחלת שם, לא היית מי שאת היום, וזה משנה המון.
נכון שהיה לך רזומה מכובד גם קודם, אבל נראה לי שפרשת ולווט עשתה לך הרבה טוב מבחינת האופציות לעתיד.
אני בטוח שהמנייה שלך כבר זמן רב בעלייה ואני מאמין שתוכלי לממש אותה עכשיו ובגדול.
פיטרו אותך, הא
גם לעמי ובעיקר לאיש שמח.
רק שקלישאי לא יבוא לפה.
אני מתפללת.
אז זהו שגם אני לא הבנתי, עבדת כאן בבלוג? או רק ברייטינג?
כי כאן לא זכור לי שפיטרנו אותך!
מצד שני את גם לא עובדת אצלנו.
תכתבי על הסרטים שאת אוהבת, ויותר חשוב, תמשיכי להסביר את הסרטים שלא הבנתי לבד.
(הלכתי לראות את מדוזות פעם שניה, אחורי ההסבר שלך, תודה! )
או סוף סוף בא רב עם שכל ישר.
נצטט קלישאה – כל סוף הוא התחלה חדשה.
ולהזכירך, "לחיות את חייה" לא עסק רק בקולנוע, ויש אנשים שכותבים על קולנוע גם אם הם לא מבקרי קולנוע בשכר.
התמה המרכזית כאן צריכה להיות פחות או יותר מה שבא לך ומה שאת אוהבת לכתוב עליו. ככה באופן כללי.
ושוב – בהצלחה בעתיד.
לחיות את חייה, ובלי קשר להקשר הקולנועי השם אומר גם עליך, אז תמשיכי כאן as is –
גם את הקולנע וגם את עצמך :).
התימה היא את.
תכתבי על מה שאת רוצה כי ממילא, גם
כשכתבת על קולנוע, "רק על עצמי לספר
ידעתי".
זה הזמן לכתוב תסריט, ספר. עם כל הזמן והאנרגיה שהתפנו לך מלכתוב טוב על סרטים רעים
רעיונות? כל מה שאמרו לך לעיל.
אני אוהבת לקרוא אותך.
אז מה תעשי?
יהיה בסדר 🙂
למרות תפילותיך, או אולי דווקא בגללן, הנה אני דווקא פה.
תתפלאי אבל אני בעיקרון לא אוהב שמפטרים אנשים וכשדבר כזה קורה אני באופן אוטומטי מתייב לצידו של המפוטר.
במקרה שלך מצד אחד, זה נראה פיטורין די משונים כי מבקרי קולנוע הם לא פקטורים משמעותיים בעיתון (הם לא משפיעים על תפוצה והם לא יכולים לגרום שום נזק לעתון בגלל שבס"ה הם כותבים על סרטים) אז מה הטעם לפטר אותם כשברור לחלוטין ששום תועלת כלכלית לא תצמח לעתון מהחלפתם. מצד אחר, יכול להיות שמכל מיני סיבות לא מקצועיות פשוט לא סובלים אותך שם, עניין של יחסי אנוש.
כך או כך שיהיה לך טוב .
לא?
את עושה את זה ממש מצוין. המון בהצלחה, יקירתי.
1
זה הזמן לכתוב ספר.
2
ובבלוג הזה את יכולה לכתוב על קולנוע כאוות נפשך, בדיוק מה שאת רוצה, מתי שמתחשק לך – בלי מחוייבות לאף עורך תרבות, יחצ"ן או מפיץ
3
שיהיה בהצלחה!
בועז, רוני, סאפי
ספר… הלוואי. מקווה.
בהצלחה
עכשיו שסיימת לעבוד החגיגה נגמרה וצריך להתחיל ליצור משהו משלך במקום לכתוב על יצירות של אחרים. ואני אומר את זה כי אני (וגם מי שקורא את הבלוג) יודע שאת מסוגלת ליותר ממה שהיית יכולה להביע דרך עיתון רייטינגי.
תודה
דבורית, הצטערתי מאד לשמוע.כנראה שאף אחד לא חסין אפילו אם הוא ותיק ומנוסה,אני מאמין שתתאוששי במהרה ומקווה שלא תפסיקי לכתוב אלא את הבלוג הזה ולא את הבלוג של ולווט.שיהיה בהצלחה!
את מבקרת קולנוע מעולה ובלוגרית מרתקת.
דעי לך ש'רייטינג' ממילא בירידה מתמדת בחודשים האחרונים. כך שכנראה שהכול בעצם לטובה.
אני אישית אוהב את 'לחיות את חייה' יותר מאת הבלוג השני. כאן הכול יותר קטן, ביתי ואישי.
אל תנטשי את קוראי הבלוג הזה, הוא שווה לפחות כמו השני.
ובכל מקרה,
בהצלחה רבה בהמשך הדרך :).
לאסף ולעידן
אמשיך לכתוב פה, רק שאני עוד לא יודעת מה.