סגירת מעגל

על הקרנת "סוסעץ" במלאת לו 30

1. עמינדב סוסעץ הגיע, כמו גיבור. אמנם 30 השנים שעברו על שמוליק קראוס מאז 77' לא ריחמו עליו, אבל הוא הגיע, ובהליכה. כמו שאמר יענקל'ה רוטבליט שהזמן רק רפרף עליו בנוצת זהב, הקול – קול קראוס, היד – יד שרה (והכוונה לארגון המעניק אבזרים רפואיים לנזקקים. קראוס נעזר במקל הליכה בדרכו למושב בסינמטק, מאחר שעבר אירוע מוחי, כלומר שניים, לא בכיסא גלגלים, כמתואר בכתבה).

2. מאחר שאלפי מצלמות אימתניות תיעדו את המאורע, יש מצב שתיראו אותי (ישבתי מאחורי שורת השמורים והמכובדים) ברקע, להרף עין (ולכן המצמוץ אסור) באחד הערוצים שידווחו על האירוע, חמושה בקוקו משורבב ובמשקפיים חדשים אדומי מסגרת, ומדברת בסלולרי עם מקור בכיר (כן, עבודה, נו). זה היה לפני תחילת הסרט, אחר כך כיביתיו כמובן.

3. יקי יושע, שביים את סוסעץ בגיל 25 (חוזרת, 25) עלה גם הוא לדבר ולספר על הסרט ועל העשייה שלו בנוסטלגיה. הוא נזכר בדיליג'נס שצריך היה להביא לסט. דיליג'נס, כן? יודעים מה זה, נכון? מתי בפעם האחרונה שמעתם את המילה הזו?

4. הגעתי מאוחר, ויתרתי על קבלת הפנים (אוכל, שתייה ומינגלינג) שנערכה בשמונה בערב. חשבתי שאם אגיע בתשע וחצי אוכל לדהור ישירות לתוך הסרט. מה פתאום. רק אחרי עשר, ואחרי שהאולם הגדול התמלא עד אחרון המושבים התחילה ההקרנה.

5. הייתה לי משימה בצפייה בסוסעץ: להיזכר למה הוא השפיע עלי כל כך ושיגר אותי ללימודי קולנוע. תוך כדי הבנתי כמה דברים: אמנם אהבתי את הסרט, אבל את הספר הרבה יותר. למעשה לספר היה גורם מכריע בהחלטה שלי, הסרט היה רק נספח. והדברים שנראו פעם גדולים ועצומים – דעכו.

6. ובכל זאת למה? עמינדב סוסעץ, צייר ששרף את התמונות שלו רגע לפני התערוכה בניו יורק חוזר לארץ, ורוצה לעשות סרט על החיים שלו, כלומר על תל אביב של תחילת המאה העשרים ועל שנת 30' בה נולד. כן, סרט, קולנוע, נראה לי באותן שנים הדרך ההגיונית ביותר להתמודד עם החיים, לתעד אותם, לשמור שלא יברחו, להכניס אותם לפוטושופ, להפוך אותם לממשיים יותר. נו, הייתי קטנה ופתיה, מה לעשות. עמינדב שרף את התמונות שלו. עמינדב שרף את הסרט שלו. מה יכול להיות יותר מדכא מזה.

7. המצפונאי – גדליה בסר הוא המצפונאי, כלומר המסספונאי (לשון בחיך) שסופר את המססגלים (בעיקר של הזונות) בחוף תל אביב, ומטרתו להחזיר את האהבה לעולם. הוא נכנס בבקרים למיטותיהן של נשים ישנות ומשלים את כל מה שבעליהן מונעים מהן במשך שנות הנישואין. הנשים לא מתלוננות, כך הוא מספר, ורק פעם אחת ישב בכלא, כי נכנס בטעות למיטה של הבת.
מצפונאי, שלמד עם עמינדב בבית הספר שמח לבואו. הוא משוכנע במצפונאיותו של עמינדב, וזה מעמיד אותו על מקומו: מה פתאום מזכיר לו עמינדב את מצפונו הלא קיים. שניהם, הוא חושב, יצליחו להחזיר את האהבה לתל אביב. “אתה עם הפוטנציאל שלך", אומר הליימך מאותגר הלשון לעמינדב היפה.

8. שמוליקראוס – אין ספק שהוא עושה את הסרט, וקשה לחשוב על מישהו בעל לוק הוליוודי/תל אביבי יותר מתאים ממנו באותן שנים. לכן מצחיק בכלל לחשוב שיקי יושע חשב על אלכס אנסקי לתפקיד.

9. אריק לביא – בתפקיד מפיק הקולנוע הרעשן, הלוחם לשעבר, שזמנו כמעט עבר. געגועים לאריק.

10. "מר ליכט" – ממלמל אבא סוסעץ מהרגע הראשון שעמינדב מגיע אליו לחדר במוסד הגריאטרי העצוב בו הוא מאושפז. "מר ליכט" – עוד אור, וזה מה שאמר גתה לפני מותו, רגע לפני החושך הגדול. אבא היה קורא את גתה. וכמו שאמא שלו אמרה: “גתה בילה איתו במיטה הרבה יותר ממני".

11. לצאת מהמסגרת – מסגרות לתמונות עשה אבא של עמינדב כל חייו, וחיכה שהבן יבוא לרשת אותו. עמינדב ברח מהמסגרת, אבל לא הצליח למלא אותה בתכנים אחרים. הוא נשאר בלי מסגרות ובלי תמונות. אבק ברוח.

12. העותק – לא יודעת עד כמה הושקע ברסטורציה של העותק הישן, אולי המון, אולי זה המקסימום שאפשר היה להגיע אליו, אבל הגרייניות הלא מכוונת (grainy) של העותק הייתה קשה לצפיה. אולי רק העדשה המקומית? לא יודעת איך זה נראה על מסך קטן, בדי.וי.די, אבל הצפייה הסינמטקית הייתה קשה. ואם כבר, לא שווה להשקיע בכתוביות? עברית, אנגלית, משהו? הרי הסאונד הוא רק 8 פה, לא 10.

13. הדי.וי.די – כמו שאמר אלון גרבוז (נדמה לי), אמנם אנחנו מוכרים הערב את הדי.וי.די – חלק מהסיבות לקיומו של הערב היה מארז סרטי יקי יושע שיצא בעזרת האוזן השלישית –  אבל אני יודע שהקהל היום זה לא קהל שקונה. “זה קהל שעושה", מילמלה מישהי מאחורי.
ובאמת, מארזי הדי.וי.די נשארו על מקומם בדלפק האוזן שהיה ממוקם ליד הכניסה. נציג הספרייה/חנות עמד מובטל.

14. אחרון ודי – זה הסרט האחרון אליו הוזמנתי רשמית במסגרת תפקידי כמבקרת. זה לא אומר שלא אוזמן יותר, הכל תלוי בטוב לבם של היחצ"נים, אבל סמלי מאוד הדבר.

15. יורם קניוק – לא ראיתי אותו. מישהו ראה? היה?
עדכון: יאירוה מזכיר לי שהם מסוכסכים על הזכויות של אדם בן כלב. יושע טוען שכתב תסריט לאב"כ בשנות השמונים, ושזה מקנה לו זכויות עליו, אלא שקניוק לא חפץ בתסריט ועבר הלאה.
מסקנה: ברור שקניוק לא היה.

16. מעניין מה יעלה בגורל אדם בן כלב של קניוק, אותו ביים פול שרדר (שיעלה רק ב-2008 לפי ימד"ב).

15 מחשבות על “סגירת מעגל

  1. זה ככל הנראה תוצאה של כל הדם הרע שזרם בינו ובין יושע, הבמאי שכל כך רצה לעשות את 'אדם בן כלב', אבל זה נגרר בביצה המקומית והבינלאומית שנים ארוכות עד שקניוק צעק די, והתנתק ממנו

  2. מכולם. אוהבת קולנע מובהקת שכמוך מ ב ק ש ת כתוביות ? אויבות הקולנע הן הכתוביות. מסיחות דעת ארורות. מחרבות פריים. גורעות מהעונג שבהתבוננות אמיתית בפניו של שחקן,
    במתרחש ב א מ ת על המסך, בתוך הסיפור. בסרט.

    שונאת שונאת שונאת כתוביות. שונאת.

    🙂

  3. אם יש צדק בעולם, בקרוב ישלמו כסף לבלוגרים לכתוב בלוגים איכותיים. ואז ישלמו לך כסף כדי לכתוב ביקורות קולנוע כאוות נפשך, בלי עורך על הראש ובלי דד ליין וכלום. בלוגים צריכים להכניס כסף לכותביהם מתישהו. זה חייב להיות חלק מהתהליך.

    בינתיים, אמשיך לעקוב אחר כתיבתך המקסימה בבלוג הזה. אחד מהטובים ביותר ב"רשימות".

    (את "סוסעץ" הסרט אף פעם לא אהבתי. בשלוש הפעמים שניסיתי לראות אותו, נרדמתי מרוב שיעמום, גדליה בסר עיצבן אותי עם הסס'מך הס'ורקת שלו ושמוליק קראוס נוטף הורמונים מדי, יותר מדי טסטוסטרון מהזן הלא אהוב עלי – אני יותר טיפוס של יו גרנט ודרור קרן (-:

    אלינור

  4. בדכ' סביר להניח שהייתי מסכימה איתך, אבל בסוסעץ הסאונד ממש, אבל ממש לא ברור (למרות שיכול להיות שזה היה פאק בהקרנה ולא פאק של הסרט עצמו). בחלקים מסויימים קשה להבין מה נאמר (במיוחד בנסיעה של הבן והאם במונית), ואנשים שישבו לידי התחילו לשאול אחד את השני.

    ובמקום שבו האב אומר "מר ליכט" את יודעת מה שמעתי? "מאה לישט" (:
    זה מאוד הצחיק אותי אחרי שהבנתי מה באמת נאמר.

  5. ודבורית ובבקשה תחסכי תתגובה (הצפויה) שלך כי השאלה מופנית כלפי התופעה ולא כלפי הפוסט.
    מישהו כאן יכול לסביר לי וברצינות איך זה שלפני 30 שנה אחד לא במאי שליהק אחד לא שחקן לתפקיד באחד לא תסריט שממנו יצא אחד סרט של כלום, מצליחים להפוך 30 שנה אחרי את הדבר המיותר שלהם למשהו שראוי בכלל להתייחסות עד כדי שדבורית תקרא לו וברצינות "מאורע"?

  6. דוד – לאאא, תרשה לי להשאיר את התגובות שלך, אני אוהבת אותן בכל מקרה.

    חלי – שמעי, שומעת? ובכן בסוסעץ אי אפשר לשמוע כל מילה. הסאונד הוא לא שופרא דשופרא. ומילא אני, ששמיעתי עדיין תקינה ואני יכולה לעשות השלמות בערך, אבל מה עם אחרים, אנשים טיפה יותר מבוגרים, או לא יותר מבוגרים, אבל מי ששמיעתם לקויה? ומה עם הישראלים שלא חיים בארץ או ילדיהם, שאולי ירצו לראות דיוידי של סרט ישראלי שכזה?
    בקיצור, סרט בלי כתוביות מעיד על ראייה קצרת טווח.

    ולאלינור – תודה תודה.
    באשר לתשלום על בלוגים אני האחרונה להתלונן, בזכות הבלוג השני שלי.
    אשתדל לכתוב גם פה, כשיהיה לי מה בענייני קולנוע.

  7. וויי, פספסתי את התגובות של סיגל וקלישאי.

    אז זהו חלי, סיגל ענתה לך לפני, והתשובה שלי היא הרחבה.

    קלישאי – שמעת פעם על מגוון דעות?
    הדעה שלך היא לא ה-נכונה (גם לא שלי לצורך העניין) אלא קול אחד מרבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s