מדור אחרון ופרידה

הרהורים וסיכומים ונתונים ביום שאחרי הסוף

אני בגמילה מסרטים. בעצם גמילה זו לא המילה המתאימה. כשנגמלים ממשהו יש רגעים קשים בהם יש רצון עז לעשות את הדבר ממנו נגמלים, ולא זה המצב אצלי. אין לי שום חשק עכשיו לראות סרטים. שום סרט שעולה, שום הזמנה שאני מקבלת (ואני מקבלת בינתיים) לא מרגשים אותי ולא גורמים לי לרצות ללכת לקולנוע. אולי בגלל שמדובר בהקרנות עיתונאים שנערכות בעשר בלילה, שעה שבה אני כבר לא מתפקדת תפיסתית בימים אלו, ואולי בגלל שזה נראה לי משונה ללכת לכל סרט וסרט כשזה כבר לא המקצוע שלי. האם זה אומר שאני לא אוהבת קולנוע יותר? לא ולא, אבל כרגע (דגש על כרגע) אני מעדיפה ללכת רק לשניים-שלושה סרטים משובחים בחודש. שמישהו יברור עבורי את הטובים שבהם, וכך אדע במה שווה לי להשקיע את 105 השקלים הקולנועיים החודשיים (מחירם של שלושה כרטיסי קולנוע). אבל איכשהו יש לי תחושה שבחודש-חודשיים הקרובים אדיר רגליי משם.

לא ברור לי למה יש כל כך מעט מבקרות קולנוע. למען האמת, עם פרישתי  (הסימפסונס והיירספריי, כדאי להיכנס ללינק!), שהייתה השבוע, יש עכשיו רק שתי מבקרות קבועות, יעל שוב לטיים אאוט וחנה בראון בג'רוזלם פוסט, ועוד כמה נשים שכותבות פה ושם, כמו אושרה שוורץ לטיים אאוט (אם כי מזמן לא ראיתי ביקורת שלה) ומאיה פנחסי לוואלה! ושוש להב. אבל איפה כל שאר הנשים שלמדו קולנוע (נדמה לי שמדובר בכ-50 אחוז מהסטודנטים) או עוסקות בקולנוע? איך זה שהביקורת נותרה הגמוניה גברית בעיתונות המודפסת והמשודרת והאינטרנטית? הרי העיתונות כולה, כך נוהגים לומר לנו, הולכת והופכת נשית יותר ויותר, נכון? אז כן, יש אולי יותר נשים שם, אבל בעמדות הכוח ובדרגים הגבוהים ובמשרות העריכה הבכירות נותרו הגברים, כמה מצער.

מאיר שניצר סיכם לפני כשבועיים במעריב את הנשים בתעשיית הקולנוע וגם פה תמונת המצב קשה:
37 פיצ'רים מתוך 589 שנעשו בארץ בוימו על ידי נשים. באחוזים: 6.3.
589 הסרטים בוימו על ידי 246 קולנוענים, מתוכם 22 נשים. ובאחוזים: 9.
זאת אומרת, 37 סרטים בוימו על ידי 22 במאיות.
מיכל בת אדם היא החריגה: ביימה 10 סרטים מתוך ה-37.
מכאן ש-21 במאיות ביימו 27 סרטים.
ביימו סרט אחד:
ניצה גונן, ליהיא חנוך, קרן ידעיה, מירה רקנטי, וידי בילו, אורנה רביב, גלית אשכול, רונית אלקבץ, הדסה דגני, נירית ירון, דליה חוברס, ברברה נובל ושירה גפן.
ארבע מהן, אלקבץ, אשכול, רביב וגפן חלקו קרדיט עם במאי-גבר.
איך אפשר להשתפר ולהשתכלל אם מביימים סרט אחד בחיים?
ביימו שני סרטים:
ג'ולי שלז, אורנה בן-דור, דינה צבי-ריקליס, עידית שחורי, דליה הגר.
ביימון שלושה:
איילת מנחמי, ציפי טרופה.
חלוצת הבימוי הישראלי:
אלידע גרא, שביימה לפני 38 שנים את לפני מחר.
בהוליווד ובבריטניה המצב דומה, ורק בצרפת הוא משופר מעט יותר.
כל הנתונים, כאמור, נלקחו וסוכמו מתוך המדור של שניצר ב-25 ביולי.

מחומרים שקראתי בעבר אני יודעת שמשקיעים חוששים להפקיד כסף בידי נשים, מצד אחד, ושלנשים רבות אין מוטיבציה לצאת לדרך המפרכת והקשה שכרוכה ביצירת סרט. נכון, הרבה מאוד נשים מביימות סרטים תיעודיים, וזה סוג של פשרה (לא שאני חושבת שסרט תיעודי הוא פחות מפיצ'ר חלילה), מאחר שהמשאבים של כסף וזמן ומורכבות ההפקה קטנים מאלו הכרוכים ביצירת פיצ'ר, ולנשים קל יותר, כנראה, עם הטווחים הקצרים יותר האלו. קריירה ומשפחה, יו נואו.

כשלעצמי, כמבקרת, עלצתי בכל פעם שהייתי צריכה לבקר סרט ישראלי של אישה, ולו רק מעצם קיומו. זה לא אומר שעשיתי הנחות, באמת שלא, אבל העובדה שהנס הקטן הזה התרחש מלאה אותי שמחה בכל פעם שזה קרה, גם אם ממש ממש לא אהבתי את הסרט.

אני עוזבת את התחום, בשלב זה, מתוך תחושה מסוימת של הפקרת השטח בידי גברים, ומתוך תקווה שיהיו מי שימשיכו את המהפכה בלעדי. יודעים מה, לא מהפכה, אלא עשייה שוטפת. איך זה יקרה, לפחות בתחום ביקורת הקולנוע? לא יודעת.

 

39 מחשבות על “מדור אחרון ופרידה

  1. מאוד נכון וכואב.
    איך הגדרת…
    "
    מחומרים שקראתי בעבר אני יודעת שמשקיעים חוששים להפקיד כסף בידי נשים, מצד אחד, ושלנשים רבות אין מוטיבציה לצאת לדרך המפרכת והקשה שכרוכה ביצירת סרט. נכון, הרבה מאוד נשים מביימות סרטים תיעודיים, וזה סוג של פשרה (לא שאני חושבת שסרט תיעודי הוא פחות מפיצ'ר חלילה), מאחר שהמשאבים של כסף וזמן ומורכבות ההפקה קטנים מאלו הכרוכים ביצירת פיצ'ר, ולנשים קל יותר, כנראה, עם הטווחים הקצרים יותר האלו. קריירה ומשפחה, יו נואו.
    "

    לא מסכימה איתך בנוגע למוטיבציה, לי היתה מוטיבציה ענקית שמעכו אותה ואותי למתחת לבלטות… מסכימה איתך בנוגע לתקציבים לגמרי!
    אין לי מה להוסיף . עולם הטלוויזיה והקולנוע הוא עולם גברי, שוביניסטי וחשוך, כי כשצריך מקורות מימון , וצריך, לא נותנים לנשים.

  2. "כשזה כבר לא המקצוע שלי"… נכון, שום דבר לא באמת מעניין אותך. זה סוד הקסם, הא? מהכרויות אישיות שלי אני יכול לנחם ולעודד אותך שהתכונה הזאת, החוסר-תכונה הזאת מאפיינת כמה מהעיתונאים המצליחים ביותר, לפחות בארץ. אי אפשר עליכם.

  3. עולם התעשייה הוא עולם כוחני. כוחני גברי כמובן. לא רקמדובר בעניינים של כסף, אלא של אירגון לוגיסטיקה מסובכת והרבה אנשים פועלים. כמה מנכליות יש, כמה מנהלות מפעלים, מנהלות פרוקייטים. לא הרבה. כנראה שנשים לא מתאימות לכוחנות הזאת שהיא בשורש העניין. תחרות כוחנית עובדת טוב עם עור עבה. אולי נשים הן בעלות עור דק. כלומר, זה הרי סיפור אבולוציוני העניין הזה של שחרור האישה. והדרך ארוכה עדיין. וכפי שאמרת, לגדל ילדים ולגדל עור עבה זה משהו שקשה לעשות. צריך הרבה אנרגיה בשביל זה. מה זה לביים סרט, בסופו של דבר. כמו לפקד על כמה עשרות אנשים. כמה במאיות תיאטרון יש? כמה מפקדות יש בצהל, שמפקדות על גברים? ולמה אין מבקרות קולנוע? יש לי השערה לא מאוד מקורית: מבקר הוא סמכות. נראה שעדיין קשה לקבל לעורכי העיתונים ואולי גם לציבור בכלל סמכות נשית ועוד בתחום כל כך גברי. ככה פשוט נראה לי העסק הזה. לא יותר. וכמה מבקרות ספרות יש. מבקרות אמנות. מבקרות בכלל

    למה לא תכתבי ביקורת על שניים שלושה סרטים איכותיים. את יכולה גם לפזול לעבר הטלביזיה ולברור איזו תוכנית או משהו שבה לך לשבור עליו את הראש או לפרק אותו לגורמים.

  4. לפעמים כדאי לקחת פסק זמן ממשהו שמאד אוהבים כדי לחזור ולגלות כמה אוהבים אותו באמת. אז נכון שפסק הזמן הזה די נכפה עלייך, דבורית, אבל אני באמת לא דואג לך,אני מצפה לקרוא את דברייך באכסניה חדשה in no time. בינתיים שיהיה רק טוב,עידן.

  5. זה באמת שאלה מעניינת. אני אישיתי יכול להגיד שאני לא מכיר הרבה במאיות שבאמת באמת אהבתי את הסרטים שלהם, אבל יתכן מאוד שזה איזושהי הטיה שגורמת לגברים לאהוב סרטים של גברים ולהפך.
    ריפשנטל עולה לראש וחוץ ממנה קשה לי חשוב על עוד במאיות שגדולות בעיני. סופיה קופולה? גם לא מת עליה, ממה שראיתי ובטח לא נורה אפרון. משפחת מחמלבף הן במאיות מוכשרות.
    אשמח לשמוע ממך המלצות על עוד במאיות נשים כדי לאזן את ההטיה הפרטית שלי.

  6. לא חושבת שזו פרידה מהבלוג, כלומר אני מבקווה שלא.
    תודה לכותבים, ולעידו – אני דווקא מאוד אוהבת את סופיה קופולה.

    שפי – מה הסיפור שלך בדיוק?

  7. הבעיה היא בדיוק שיש קושי גדול מאוד עם היחס הפרצפלוחי לנשים. זה כמו פולטיקה, ויותר אכזרי מזה. זאת כל הצרה. התחום הזה הכי שוביניסטי שיש, דוחה, מגעיל
    ציני ומושחת.

  8. (אחרי שתקחי לך את ההפסקה הדרושה להתרעננות)
    מתוך הנחה מבוססת שלא כתבת ביקורות רק כי שילמו לך על זה (הרי גם בג'וב חדש משלמים), את יכולה להמשיך את זה כאן. על הסרטים שתראי מרצונך, ולא דווקא על אלה ששולחים אותך לראות, בסגנון ובאורך שבא לך… זה נראה כאילו את פורשת מהבלוג עם הפרישה מהביקורת הכתובה (הפעם?), אבל זה לא נראה לי קשור.

    נ.ב. ב"ביימו סרט אחד", יש שם כמה שבתקווה אפשר להצמיד להן את "בינתיים".
    נ.ב.2 סרטי טלוויזיה לא נחשבים?

  9. 1. בעוד שנה כשתגלי שלארנק שלך נוספן 1360 ש"ח וחצי שנה אח"כ כשלסכום הזה יתווספו עוד 630 ש"ח תתחילי להבין שאם זה לא קשור לעבודה אז את לא מוצאת שום עניין לשבת ולראות סרט באולם קולנוע כשאותה הנאה נכונה לך בבית מול המקלט/מחשב.
    2. כמה שפחות נשים בתחום היצירה הקולנועית זה יותר טוב ליצירה ויותר טבעי לה. אם תסתכלי לטבע תבחיני בברור שהנקבה היא הפרקטית והזכר הוא החולמן ומכאן תביני שלהביא איזה מעשה חלם לא בטבע של האשה.
    3. כוחני שמוחוני, הנשים לא נעלמות לשום מקום משום סיבה. לכי חפשי אותן בתחום הפרקטי של ההפקה ותראי איך הן משתלטות שם על השוק, אז אין שום צורך לבכות ולילל.
    4. בחיי היום יום אשה עסוקה רוב הזמן רק בטרוניות ובביקורת אז לא מגיע קצת חופש מהן בביקורת העתונות?

  10. 1. בעוד שנה כשתגלה שלארנק שלך נוספן 1360 ש"ח וחצי שנה אח"כ כשלסכום הזה יתווספו עוד 630 ש"ח תתחיל להבין שאם זה לא קשור לעבודה אז אתה לא מוצא שום עניין בלשבת ולראות סרט באולם קולנוע כשאותה הנאה נכונה לך בבית מול המקלט/מחשב.
    2. כמה שפחות גברים בתחום היצירה הקולנועית זה יותר טוב ליצירה, ויותר טבעי לה. אם תסתכל לטבע בעיניים (תוספת שלי) תבחין בברור שהזכר הוא הפרקטי והנקבה היא החולמנית ומכאן תבין שלהביא איזה מעשה חלם לא בטבע של הגבר.
    3. כוחני שמוחוני, הגברים לא נעלמים לשום מקום משום סיבה. לך חפש אותם בתחום הפרקטי של ההפקה ותראה איך הם שולטים בכל שוק הטלוויזיה והקולנוע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!, ולא מאפשרים לאף אשה להכנס לשם, בגלל הכוחנות שלהם, תאוות הבצע והכסף, והם משתלטים שם על כל השוק, אז אין שום צורך לבכות ולילל.
    4. בחיי היום יום גבר עסוק רוב הזמן רק בטרוניות ובביקורת, אז לא מגיע קצת חופש מהם
    בכלל, ובפרט (עוד תוספות שלי)
    בביקורת העתונות??????
    גם שם הגברים שולטים במרבית השטח והטריטוריה של העיתונות.

    ובכלל שיעלמו לנו מהעיניים הגברים, עדיף בלעדיהם, צריך להקים ערוץ טלוויזיה נפרד לנשים
    שכל הבמאיות, המפיקות הרעבות ללחם, והשחקניות יוכלו להתפרנס בכבוד.

    דבורית את מרימה את הפרוייקט?
    מוכנה לעזור לך.

  11. תודל לאל שקלישאי הוא המיעוט המבוטל בקרב הגברים. כלומר אני לא יודעת אם לשייך אותו לגברים זה נכון אפילו. אני חושבת שיש לו מין משלו.
    כעיקרון, חסויה, אני נגד גטאות, גם לא של נשים. אבל, כאמור, בהמשך

  12. כל מה שקורה לך, קורה למאות נשים אחרות, את לא לבד, וזו לא קלישאה.
    אין קשר לגטאות, יש קשר למקומות עבודה, נושא שנדמה לי שקשור לפוסט הזה שלך, יש קשר לעובדה שלנשים בתחום אין עבודה, הן מפוטרות מהעבודה בתחום הזה, את הכל ציינת בעצמך בגוף הפוסט שלך. יש קשר למצב הקשה ולמעמד של הנשים בתחום הזה.למה להשתמש במושג גטו כשמימלא אין למרבית הנשים בתחום עבודה? ממש כפי שציינת את בעצמך בפוסט למעלה. קוראים לזה התאגדות, לא גטו.

  13. לחסויה..
    גבר פרקטי???? יש לך בכלל ניסיון עם גברים?
    לא כ"כ מבין על מה את מתקוממת. למה אני לא נעלב כשאומרים לי שאשה יודעת לנקות את הבית יותר טוב ממני ואת נעלבת כשאני אומר שגבר הוא יותר אומן מאשה?
    ואם יש לך ניסיון אז היית יודעת שהגבר רוב רוטן בגלל הביקורת של האשה, הוא לא מבקר אותה!
    מבינה את ההבדל?
    מאיזה כוכב נפלת לכאן?

  14. מבקר פה . תראה איך אתה מגיב פה.
    הגדרת את עצמך הכי טוב – קלישאי
    למה צריך להוסיף על זה משהו?
    ואת הסטיגמות יא חביבי תדביק לעצמך על המצח
    כי גברים מהסוג שלך, לא שווים התייחסות.

  15. את כותבת:
    "…איפה כל שאר הנשים שלמדו קולנוע (נדמה לי שמדובר בכ-50 אחוז מהסטודנטים) או עוסקות בקולנוע? איך זה שהביקורת נותרה הגמוניה גברית בעיתונות המודפסת והמשודרת והאינטרנטית? הרי העיתונות כולה, כך נוהגים לומר לנו, הולכת והופכת נשית יותר ויותר, נכון? .."

    זו שאלה מצויינת, אבל בכל פעם שאני מהרהר בה בפומבי – כמו בבלוג שלך בדה מארקר – ממהרים
    לסקול אותי במלים

    עיתוני הנשים ומוספי הנשים נמצאים בידי עורכות-נשים. האם זה מקדם את הנשים במשהו? האם יש ערך מוסף לעובדה שהעורכות הן נשים? האם העיסוק, במוספים ובעיתונים האלה, השתנה לטובת הנשים? יש יותר עומק ויותר תוכן ?

  16. היות ואני מקווה – ומניח – שהבלוג הזה לא עומד להיסגר, אני לא נפרד ממנו.
    את יכולה לכתוב במינון נמוך יותר על סרטים שאת אוהבת, ואולי גם על סרטים שאהבת בעברך ולא מצאת את הזמן או אורך-הנשימה הדרוש לך כדי לכתוב עליהם.
    ואולי גם סתם הרהורים על החיים בעולם ובאולם, רשימות פסולי חיתון ועוד נושאים. את הרי יודעת שלא חסרים.
    בקיצור – קחי הפסקה וחזרי עם פוסטים חדשים.

  17. אחרי שקוראים את התגובה של בועז כהן ונסיונות הסרק שלו להבין נשים יותר ממה שהן מבינות את עצמן… (בעיניו כמובן, ואיזו התנשאות!), נותר לכולנו הנשים רק
    להודות שגברים לא מבינים אותנו, גם אם הם חושבים שהם מבינים הרבה יותר טוב.

  18. קודם כל, כמו כל האחרים, נהנתי לקרוא אותך ואני מקווה שתמשיכי להוות מקור יצירה. תכתבי פה לא _רק) על קולנוע. גם על תפוז, על החיים בכלל.

    ומעבר לזה, התהייה "איפה נעלמו כל הנשים" אינה הוגנת ואני דווקא אהייה מרושעת כמו שבדרך-כלל רק גברים יוצאים פה. אני מכירה לא בוגרת קולנוע אחת ולא שתיים שהלכו ללמוד קולנוע כי "זה מעניין" בלי שתהייה להן תשוקה אמיתית למקצוע, ובעיקר מן הסיבה הפולנית שצריך תואר (ועל הדשא של האוניברסיטה ניתן גם להכיר את החתן) ואולי גם כי ב.א. כללי נחשב קצת פחות מקולנוע. אחת מהן, שלפחות לפי איך שהיא מתנהגת היא בדיוק שייכת לקטגוריה הפולנית הנ"ל, יצאה גם מצטיינת באת"א (מה שאומר שלא ממש קשה לדגור שם ולהוציא ציונים טובים בלי שתהייה לך תאווה אמיתית לנושא). כלומר, גם אם רוב הסטודנטים לקולנוע הן סטודנטיות, לא כולן נהיו קולנועניות , חוקרות קולנוע או מבקרות, כי לא זאת הייתה המטרה שלהן.

    כמובן, יכול להיות שמתוך ה-80% שלא נהיה מהן כלום בתחום הקולנוע, יש נשים רבות שהיו רוצות לעשות משהו אבל נתקלות בתקרת זכוכית; ושגם בין הסטודנטים הגברים לקולנוע יש לא מעט שהולכים לאוניברסיטה רק בשביל שהאמא תשמח וקולנוע כקריירה לא ממש מעניין אותם.

    מעבר לזה, קצת בעייתית הסטטיסטיקה של שניצר. הוא צריך לכלול בסטטיסטיקה נשים שעובדות כבמאיות (או יוצרות אחרות) בתחום הפרסום, המוזיקה והטלוויזיה. לדעתי זה ישפר את הסטטיסטיקה ולו במעט

  19. כן, אני מניחה שיש צדק בדברייך בעניין הפולניות, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה פן אחשב כשונאת נשים וקנאית ומה לא (ואני לא מדמיינת).
    בעניין הסטטיסטיקה של שניצר, הוא מתייחס רק לפיצ'רים שבוימו בישראל, ולא לשום דבר אחר. גברים/נשים ומי ביים
    זה לא קשור ל"עובדות בתעשייה", סרטי פרסומת וכל השאר.

  20. זה בשום אופן לא עלה תאנה להשתלבות של נשים בתעשייה אבל מי שמחפש סרטי מופת של נשים אז שיראה את "טיטוס" של ג'ולי טימור.

  21. זכור לי שפעם הזכרת את אהבתך (המוצדקת לחלוטין) ל"שמש נצחית בראש צלול". שווה להזכיר שהסרט צולם על ידי אישה (אלן קוראס), שזה דבר מאוד יוצא דופן, וגם נערך על ידי אישה (ולאדיס אוסקרדוטיר), שזה ממש לא יוצא דופן – עריכה הוא הענף הנשי ביותר בקולנוע, גם בארץ.

  22. טרנטינו אמר פעם שהוא תמיד יעדיף לעבוד עם עורכת ולא עורך, כי לגברים יש נטייה ללכת מולך ראש בראש, ולעומת זאת לעורכת יש את הרגישות לטפח את החזון של הבמאי בצורה כמעט אימהית .

  23. דבורית, לא יודע אם שמת לב אבל ציטטו אותך בעמודה הזו במוסף הארץ שבזמנו נקראה "כיכר המדינה" ואיני זוכר איך קוראים לה כעת של כל מיני ציטוטים מן העיתונות הישראלית שנראים על פניהם משעשעים. רק למקרה שפיספסת ולא מתוך רוע חלילה. שיהיה סופשבוע נעים.

  24. דבורית, מזל טוב ליום הולדתך החל היום. בתקווה שבקרוב בעיית התעסוקה תיפתר ואהבת הקולנוע תנצח,כל טוב והמון בריאות ואושר.

  25. עידן, איך אתה זוכר?
    בעיית התעסוקה נפתרה: אני עורכת את אתר תפוז (כן, בלי לכתוב ביקורות קולנוע, אבל זה בסדר, צריך לנוח)
    אני לא חוגגת יותר ימי הולדת, השמדתי אותם, ולכן אני לא מזכירה……..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s