כמה טוב שאני לא מבקרת יותר

בשבוע שעבר התקשר/ה אלי קולנוען/ית ישראלי/ת. ולא, לא כדי לומר שהוא/היא חושק/ת בי במסתרים, אלא כדי לקבול על מעשיי המגונים כמבקרת קולנוע.

עד אותו רגע לא חשבתי שגרמתי לו/ה איזשהו עוול בשמונה השנים האחרונות. למען האמת אני לא חושבת שגרמתי למישהו עוול, וכמדומתני שנימקתי היטב, ככל יכולתי ברגע נתון, את דעתי על סרט זה או אחר. וכשלא היה לי מה לומר לא אמרתי.

כן, לעתים, אחרי צפייה שנייה שיניתי את דעתי על סרט מסוים. זה לא קרה אף פעם באופן דרמטי, אלא עשרים אחוזים לפה, עשרים לשם. אין מה לעשות, מאחר שאני, כמבקרת (בדימוס) בת אדם, הצפייה שלי בסרט (לא רק שלי, יש לי יסוד סביר להניח ששל כל אחד) מושפעת ממיליון גורמים. לא פעם צפייה שנייה מוסיפה נדבכים להתבוננות בו ולעתים אף גורעת. אבל, אני חייבת לומר שכל מה שכתבתי היה תמיד בדיוק מה שהרגשתי נוכח הסרט בזמן הצפייה.

לכן די הצחיקה אותי קביעתו של אחד המטקבקים בסינמסקופ, בפוסט בו התייחס יאיר לעזיבתי, שטען שפספסתי הרבה סרטי מופת בקדנציה שלי, ושהוא כמעט מאושר מעזיבתי, או לפחות יכול להפריח אנחת רווחה. כאילו יש איזשהו חוק הקובע שעלי להחרות-להחזיק אחרי סרט שארבעה מבקרים גמרו עליו את ההלל. אבל לא חשוב, זה במאמר מוסגר.

אחזור לשיחה ההיא. היא הייתה ארוכה מאוד ומעיקה מאוד. הוא/היא אמר/ה שלא הי/תה מתקשר/ת אלי לעולם אלמלא הי/תה יודע שפרשתי מהמקצוע. בחלק מהשיחה הוכחתי על טעות הנחתית שעשיתי (בחיי אלוהים, לא משהו דרמטי, והתנצלתי על כך כבר בהתחלה), ובחלק השני על כל פשעיי נגדו/ה וגם על פשעיהם של מבקרים אחרים בהקשרים אחרים. ככל שנקפה השיחה הלכו שריריי והתכווצו. שיעור היוגה ממנו יצאתי קודם לשיחה התפוגג לחלל, והפכתי לפקעת עצבים. את כל זה הרגשתי רק בדיעבד.

השיחה התנהלה לה ברחוב, בסלולרי. היא תמה רק כשהגעתי הביתה, בחלוף כ-20-25 דקות.

סיימנו אותה ברוח טובה, כך חשבתי. הדיכאון שבעקבותיה חלחל רק לאחר מכן, ורבץ עלי ימים שלמים. ולמה? בגלל הפער העצום בין הדברים שכתבתי ושחשבתי על סרט איקס, ווי, זד לבין מה שהרגיש/ה האיש/ה שנעלב/ה, זעם/ה ונפגע/ה. הפרשנות שלו/ה הייתה כל כך הפוכה לכוונתי ולרוח דבריי, עד שנותרתי המומה, כואבת, מתוסכלת ומאוכזבת. הכיצד? חזרתי ושאלתי את עצמי אחרי שעיכלתי את הדברים, הפכתי והפכתי בהם.

דבר אחד אני יכולה לומר: אני שמחה על שאני לא מבקרת קולנוע יותר.
אם אי פעם אחזור, אדלג על סרטים ישראליים.
ואם דיוויד קרוננברג או סוזן ביר יתקשרו, אשמח לשוחח איתם. אפילו עם דיוויד לינץ'.

ונא לא לשער השערות בתגובות. תודה.